בשבוע שעבר (רביעי, 3.12.08) נערך טקס החילופים בראשות עיריית ירושלים. אורי לופוליאנסקי, שכיהן קדנציה אחת בלבד ולא התמודד בבחירות המקומיות לקדנציה נוספת, פרש ומסר את התפקיד לניר ברקת שניצח בבחירות.
בטקס החילופים היו צילומים משותפים, נאומים יפים, הרמת כוסית לציון האירוע, חיבוקים והבטחות לשיתוף פעולה. אבל אסור לטעות. למרות החיוכים והחיבוקים - יחסים טובים והערכה הדדית לא שררו עד כה בין ראש העירייה הנבחר לבין זה היוצא. אומנם לשבחם ייאמר כי בטקס החילופים הם הצניעו את משקעי העבר. יחד עם זאת, לופוליאנסקי לא התאפק וציין, כי הוא לא באמת הפסיד בבחירות. הוא לא התמודד ולכן, אמר, קל לו יותר לאחל לנבחר ולצוותו הרבה הצלחה. ברקת מצידו הודה על אופן העברת התפקיד באופן מסודר ואחראי.
הכוס הריקה מול חצי הכוס המלאה כל אחד מהם הציג את המציאות בירושלים באופן שונה. הראש היוצא הבליט את חצי הכוס המלאה: כלכלת העיר בפריחה, טען, בניגוד לחששות עבר, אין מתיחות בין חילונים ודתיים והמצב רגוע, סטודנטים ועובדי היי-טק עוברים לבירה ונהנים מחבילת הטבות נדיבה, נשמרים השטחים הירוקים בעיר, "קטרי המאה הבאה" [הרכבת הקלה] עוד מעט ידהרו ברחבי העיר ואי אפשר כבר לעצור אותם. ו"אל תשכח להזמין אותי לנסיעה הבאה" (עקיצה קלה לברקת שאמר כי ישקול המשכיות הפרויקט).
הראש הנכנס העמיד במרכז דבריו את הכוס הריקה. הוא דיבר במונחים של "הצלת העיר" על-ידי השקעות נרחבות כדי לעצור את ההגירה השלילית מהעיר. "אני מתכוון להחזיר את האטרקטיביות לעיר... כדי שצעירים ישתוקקו לבנות בה את ביתם ועתידם", הדגיש.
אז מי מהשניים צודק בתיאור המציאות? האמת, שניהם צודקים, אבל ברקת צודק יותר. נכון שלופוליאנסקי קיבל מקודמו [אהוד אולמרט] עירייה על סף פשיטת רגל. עירייה שצברה גרעון ענק עד כדי חשש שלא תוכל לשלם משכורות לעובדיה. תחת לופוליאנסקי בוצעו מספר "תוכניות הבראה" במינהל העירייה שהביאו לפרישת מאות עובדים, וגם קיצוצי שכר. זה הישג חשוב. כיום התקציב העירוני מאוזן. גם התיירות לעיר בעלייה. העירייה תרמה לכך בכמה וכמה מבצעים לעידודה.
אבל זו תמונה חלקית. המציאות רחבה ומקיפה הרבה יותר. לופוליאנסקי בחר להדגיש בסקירתו את פעילותו והישגיו בתחום פעילות מינהל העירייה [יהיו גם כאלה שיחלקו על כך]. ברקת בתבונה, דיבר על בעיותיה וקשייה של העיר ירושלים. הוא בחר שלא לבקר בצורה מפורשת את פעילות העירייה בתקופת לופוליאנסקי, הוא רק הזכיר וברמז את תחומי התרבות, הניקיון והתחבורה כנושאים הטעונים שיפור מיידי, בנוסף ליעד המרכזי שהציב: החזרת האטרקטיביות לעיר ועצירת ההגירה השלילית. לא צריך ביקורת חריפה יותר.
סדרי העדיפות של החרדים כך או אחרת, תוצאות הבחירות לעיריית ירושלים לא נגזרו מקשייה הכלכליים של העיר. גם לא ממצבם המידרדר של הניקיון והתחבורה. למרות ניסיונו של לופוליאנסקי להציג את מצב היחסים בין הציבור החילוני לציבור החרדי בעיר כרגוע וללא התפרצויות, דווקא מערכת היחסים הזו היא שהביאה למהפך בבחירות. לופוליאנסקי עצמו הודה בכך בראיון פרידה שהעניק באחרונה למקומון "ירושלים". הסיבה לניצחונו של ברקת, הסביר, "זה לא הפילוג בקרב החרדים, זה מפני שהציבור החילוני יצא להצביע". הוא לא הסביר מדוע יצאו החילונים להצביע באחוזים גבוהים מבעבר, אבל ניתח בפירוט את השגיאות שנעשו במחנה החרדי בקביעת המועמד שרץ בבחירות... הוא בטוח שאם הוא היה מתמודד הוא היה מנצח.
איך שלא מסתכלים על תוצאות הבחירות, די ברור שניצחונו של ברקת הושג בגלל הטעויות והשגיאות של החרדים. בשנים הראשונות לשלטונם בעירייה הלכו לאט, עקב בצד אגודל. תחום הדיור, התכנון והבנייה תחילה ואחר-כך מערכת החינוך. המשאבים העירוניים בגדול הופנו לצרכי המגזר החרדי. אחר-כך הגיעו גם לתחום התרבות. בנימוקים כאלה ואחרים "ייבשו" את מוסדות התרבות הכלליים בעיר (תיאטרון ירושלים, החאן, ביה"ס לקולנוע ועוד), אבל הותירו ללא הפרעה את הפאבים ומועדוני הבילוי, מבצעים לעידוד התיירות הפיגו במעט את החששות של החילונים ולא היו מחאות רבות בגלל סממנים אופייניים ל"התחרדות", כמו החלפת זמרות בזמרים ופרטים דומים מסוג זה. עד שמופע "גשר המיתרים" הגדיש את הסאה, מבחינת הציבור החילוני. כיום אפילו העסקנים החרדים מודים בטעות.
לופוליאנסקי עצמו הסביר כי ירושלים היא כמו נושאת מטוסים כבדה ושינויי הנתיב נעשים בהדרגה ולאט. בראיון לעיתון החרדי "יתד נאמן", לפני מספר חודשים, חשף את הטכניקה והרשה לעצמו להתפאר באזני הציבור שלו (שלא יאשימו אותו חלילה שהוא שומר על האיזון בעיר). להלן מובאה אחת מאותו ראיון כפי שצוטטה באתר החרדי חדרי חרדים. לא צריך להוסיף יותר. הכל ברור.
- "ראש העירייה, אורי לופוליאנסקי, נתן השבוע ראיון לעיתון החרדי 'יתד נאמן', במה שנראה כקרב מאסף על דעת הקהל החרדי, שאולי יביא לשינוי ההחלטה להציב את פרוש במקומו בבחירות לראשות העירייה. הפעם מודה לופוליאנסקי: ההתחרדות בעיר - מהפכה שלי. בראיון, מכונה לופוליאנסקי בתואר 'הרב', וכן 'העסקן החרדי שמנהל את ירושלים'. את עיקר הדגש ראש העירייה שם על תנופת הבנייה שהייתה בירושלים בתקופתו, ומתפאר בהתחרדותה של שכונת רמת אשכול.
- כל מה שאתה רואה כאן היום בשכונה נולד כרעיון אצלי לפני הרבה שנים. חשבתי אז שזה מקום שהציבור החרדי צריך להתיישב בו. בזמנו חשבו אותי לשוטה...
- בשל המחסור שהיה אז בשכונה בגני ילדים, בתי כנסת ומקוואות. הייתה לי אז מחלוקת חריפה עם מהנדס העיר שאמר שרמת אשכול מביעה את החזון הציוני ומקשרת בין הר הצופים, שבו קמה האוניברסיטה העברית, לבין העיר הישנה. הוא רצה למנוע הרחבות בנייה בשכונה ובניית מרפסות לסוכה ובתי כנסת, ואף הגדיר אותה לצורך כך כ'שכונה לשימור'. אבל אני עצרתי אותו ורק לפני כשנה ביכו את העובדה שהגן החילוני האחרון בשכונה נסגר. כיום כל הגנים ברמת אשכול הם חרדיים, והוספנו עוד 6 גני ילדים ובתי כנסת".
לא צריך לבטל פעולותיו החיוביות של ראש העירייה היוצא ותרומתו לעיר, כמו חילוצה של העירייה מקריסה כלכלית ואיזונה התקציבי. יש לו גם חלק בעידוד התיירות ויש עוד. לופוליאנסקי עצמו בעל זכויות רבות בעיר ירושלים כמייסד ומוביל "יד שרה" וזכה, ובצדק, להערכה רבה מכל שכבות הציבור הירושלמי. חכם ונעים הליכות, קשוב באופן אישי למצוקות הזולת. אך לא הצליח להשתחרר ממרות עסקני המגזר החרדי ורבניו. לא תמיד הסכים או רצה לפעול עצמאית. אומנם היו מקרים שבהם ניסה ואז ספג התנכלויות אישיות ברחוב החרדי. ייתכן שאם היה מתמודד בשנית היה מצליח להיבחר שוב בזכות נועם הליכותיו. אך לא היה משנה את המגמה הכללית שאפיינה את תקופת שלטונו. בסופו של דבר, הציבור החילוני היה משמיע את דעתו כפי שעשה בבחירות האחרונות, אך ביתר שאת.
ניר ברקת נכנס לתפקיד שכמעט בלתי אפשרי להצליח בו. הוא ראוי לברכת הצלחה. משימתו הראשונה היא לא לעשות טעויות גדולות בחודשים הראשונים לכהונתו. אם יצליח לשנות מגמות בכלכלת ירושלים ובסגנון החיים בה, לא יצטרך למהפכים.
