"מאוד לא אהבתי את מה שראיתי. המודל החזותי שסביבו התפתח פרויקט
הולילנד היה לא טוב. הוא נראה לי מסיבי. לא הייתה לי בעיה עם הגובה ועם זכויות הבנייה, אלא עם האופן שבו אדם מהיישוב יתרשם מהפרויקט". כך אומר (יום א', 8.9.13) במשפט הולילנד מהנדס העיר ירושלים לשעבר,
אורי שטרית, על התרשמותו מהפרויקט עם כניסתו לתפקיד בנובמבר 2000.
שטרית ציין, כי כאשר נכנס לתפקידו כבר הייתה תוכנית הבנייה - תב"ע ג' - עובדה קיימת. "האמנתי שמה שאושר לפנַי יש לכבד ויש להמשיך", הוסיף. הוא הדגיש, כי אין כל בסיס לטענה כאילו התנגד לתוכנית ושינה את עמדתו בשל השוחד שכביכול קיבל, וכי יכול היה לתקוע את הפרויקט אילו באמת היה מתנגד לו - אך איפשר לו להתקדם הרבה לפני שפגש לראשונה את
שמואל דכנר.
לדברי שטרית, הוא לא הסתיר מעולם את תמיכתו בבנייה לגובה בירושלים ובציפוף הבנייה בה, כאמצעי לפתור את הבעיה הצפויה של מחסור בדיור בעיר. "כשנפלה בידי ההזדמנות לעבות את הולילנד עוד יותר, להוסיף יחידות דיור - עשיתי את זה בגאווה ובששון", הדגיש.
"עלילה נתבעת"
השופט
דוד רוזן שב ואמר, כי אם שטרית קיבל מתת - אין משמעות לשאלה האם סייע לפרויקט או לא, ולכן אין משמעות לעמדתו העקרונית של שטרית בנוגע לבנייה לגובה. "ברגע שהם הוכיחו מתת, הם סיימו את פרשת השוחד", אמר על עמדת התביעה. "אין טענה שאם הוא קיבל מתת, זה לא קשור לתפקידו. אם ייקבע שהוא קיבל תשלום בצורה לגיטימית תמורת פרויקטים שעשה בצורה גלויה - זה לא מתת".
על פגישתו הראשונה עם דכנר סיפר שטרית, כי התרשם שלפניו אדם מכובד, השולט בפרטים ברמה בלתי שגרתית. עם זאת אמר, כי דכנר העלה טענות שהתבררו כמוגזמות - כפי שהיה במקרים רבים - ושיטתו במקרה זה הייתה לתת לפונים אליו את התחושה שעניינם מטופל ברצינות.
לדברי שטרית, דכנר הציע לו שישכור את שירותיו, הוא עצמו אמר מה יהיה שכרו וכך הסתיימה אותה פגישה. "נכחתי פה כאשר דכנר סיפר את עלילתו הנתעבת, כאילו נתן לי שוחד של מאות אלפים. לא היו דברים מעולם. מעולם! מעולם! מעולם לא עלה שאני אתן לו איזושהי תמורה. התקרבנו עד כדי יחסים של אב ובן, ומעולם לא היה חשד בליבי שזהו אותו אדם שכפי שהתגלה כאן לכולנו", הדגיש.
שטרית התייחס לדבריו במשטרה, לפיהם עשה טעות והיה אידיוט כאשר הסכים לקבל עבודות מדכנר. הוא הסביר: "בחדר החקירות הרגשתי שאני נמצא ב-14.10.73, כאשר יורים עלי מכל הכיוונים, וכל מה שאני רוצה הוא לשרוד. מציגים לך מסמכים שמסתירים ממך חלק מהם, מטעים אותך, משקרים לך. כל מה שאני צריך זה להחזיק את הראש מעל המים. לכן הרגשתי שעשיתי טעות איומה ונוראה, שארור היום שפגשתי אותו".
"העונש הגרוע ביותר"
לדברי שטרית, טעותו הייתה שהביא את עצמו למצב בו אנשים יכולים להבין ובצדק שהוא מביא את עצמו ל
ניגוד עניינים, אבל בזמן אמת - הדבר כלל לא חלף במוחו. "יצרתי מידור של פלדה בין עבודתי במשרד לבין עבודתי בירושלים. סמכתי על היושרה שלי, אבל אני מבין שיש דברים לא הייתי ער להם: עצם העובדה שאני עובד עם האדם הזה. היום אני מבין שטעיתי". הוא הדגיש, כי הרגיש לא בנוח - אך לא חשב לרגע שיש משהו פלילי במעשיו.
"מאז החקירה לא חולף יום ולא חולף לילה בלי שאני שואל את עצמי איפה טעיתי. אני יכול לתת כל מיני הסברים: מצב כלכלי איום ונורא, מצב נפשי בעייתי, שיבוש בשיקול הדעת. הדיאלוג הזה הוא העונש הגרוע ביותר שאני יכול לתת לעצמי. לא קיבלתי שוחד. נתתי שירות הוגן לאדם שהיה מוכן לשלם תמורתו. מעולם לא עבר במוחי שאני צריך לתת משהו תמורת זה שנותנים לי עבודה", שב והדגיש. "דכנר מעולם לא אמר לי ומעולם לא חשבתי שהוא נותן לי עבודה תמורת משהו שאני צריך לעשות בעיריית ירושלים".
רוזן: "אתה אומר: קיבלתי ממנו, אבל לא התכוונתי ולא סטיתי מן השורה". שטרית: "לא סטיתי מן השורה. התמורה שהוא נתן הייתה בגין עבודה שמשרדי נתן לו". שטרית הוסיף ואמר, כי מי שרוצה לקבל שוחד - לא מוציא חשבוניות ואינו מקיים פגישות בנוגע לענייניו של נותן השוחד. לדבריו, רק כיום הוא יודע שמעשיו היו ניגוד עניינים.
