עו"ד
דורון תמיר "מבקש להפוך את קבלת 'דואר הזבל' במחשביו למקור הכנסה רווחי, כאשר לא לכך נועד החוק". כך קובע (14.10.13) שופט בית משפט השלום בתל אביב, עזריה אלקלעי.
תמיר הגיש תביעה בסך 75,000 שקל נגד חברת השיווק ישר-אובוז, בטענה שקיבל ממנה 71 דברי פרסומת בניגוד ל"חוק הספאם". אלקלעי דחה את טענתה של ישר-אובוז לפיה תמיר "מיירט" הודעות שכלל לא נועדו אליו, אך קבע שתמיר פועל בצורה מכוונת ובחוסר תום לב כדי לקבל הודעות ולהגיש תביעות.
טענה חסרת כנות
אלקלעי מציין, כי תמיר הוא מומחה לאינטרנט ובעבר אף עסק בתחום זה, ולכן חסרת כנות היא טענתו לפיה לא ידע כיצד לבקש להסיר את שמו מרשימות התפוצה של ישר-אובוז. הוא מחזיק למעלה מ-100 תיבות דוא"ל תחת שם המתחם tamir.co.il, כאשר חלק ניכר מן השמות שמשמאל לכרוכית (@) הם גיבובי אותיות חסרי משמעות. התוצאה היא ש"כל דבר דואר, לרבות דואר זבל, שנשלח לכתובת המתחם שלו, לא יאבד חלילה". תמיר אף יצר הגדרת catch all, האוספת ומנתבת אליו דברי דואר שהתחילית שלהם אינה מוגדרת תחת הדומיין שלו או שהיא שגויה.
דברי הדואר ששלחה ישר-אובוז לכתובות של תמיר עמדו בניגוד לחוק, קובע אלקלעי, אך מוסיף: "הכמות הגדולה של תיבות הדואר שמחזיק התובע ללא הסבר הגיוני מגדילה את כמות 'דואר הזבל' המשוגר אליו, כאשר דואר זה מנותב ע"י התובע לתיבות דואר שהוא עצמו מחליט עליהן. באופן זה תורם התובע להגדלה מלאכותית של כמות דואר הזבל המתקבל אצלו ביחס לכמות 'דואר הזבל' שהיה מקבל אילו החזיק בתיבות דואר ספורות, כמקובל אצל האדם מן היישוב, או אילו היה נמנע מיצירת ההגדרה catch all".
החוק כמקור הכנסה
אלקלעי מסכם: "התנהלותו של התובע נגועה בחוסר תום לב, במובן זה שהוא חפץ בקבלת 'דואר זבל' בכמות גדולה, ואף מנצל את מומחיותו ברזי האינטרנט כדי להגדיל את כמות דואר הזבל המתקבלת אצלו... התובע מבקש להפוך את החוק למקור הכנסה, כפי שניתן ללמוד מהתביעות הרבות שהוא מגיש נגד מפרסמים.
"התנהגותו האמורה של התובע אינה מצדיקה שלילה מוחלטת של פיצוי, דבר אשר יהווה 'פרס' לנתבעת אשר שיגרה דואר זבל בכמות גדולה לכתובת המתחם של התובע, אך היא מצדיקה את הפחתת הפיצוי הסטטוטורי המירבי הקבוע בחוק, באופן ניכר, וזאת כדי שלא לעודד את התובע לצבור דואר זבל ולהפוך את הגשת התביעות בעניין זה, למקור הכנסה משתלם ורווחי". אלקלעי קבע, כי ישר-אובוז תפצה את תמיר ב-10,000 שקל ולא פסק לזכותו הוצאות.
