מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, ראאד סלאח, הורשע (יום ה', 7.11.13) בעבירה של הסתה לאלימות וזוכה מעבירה של הסתה לגזענות.
כתב האישום עסק בנאום שנשא סלאח בשכונת ואדי ג'וז שבמזרח ירושלים בפברואר 2007, בפני 1,000 מתומכיו ואמצעי התקשורת. בין היתר אמר סלאח בהתייחסו למה שכינה "הממסד הישראלי": "דמנו עודו על בגדיו, דמנו עודו על דלתותיו ודמנו במזונו ודמנו במשקהו, ודמנו עובר מגנרל טרוריסטי אל גנרל טרוריסטי אחר... הרגעים הכי יפים בגורל שלנו זה כשנפגוש את אלוהים כשאהידים בשטחו של מסגד אל-אקצה". הוא גם דיבר על החובה "להוציא לדרך אינתיפאדה איסלאמית ערביה מהאוקיינוס לאוקיינוס, כתמיכה בירושלים הקדושה ומסגד אל-אקצה המבורך". לאחר הנאום החל הקהל להתפרע ושלושה שוטרים נפצעו.
המדינה טענה, כי נאומו של סלאח היה הסתה לגזענות, שכן הוא חזר בו על עלילת הדם האירופית נגד העם היהודי. אולם, שופטת בית משפט השלום בירושלים, חנה מרים לומפ, קבעה שדבריו בהקשר זה לא היו ברורים ומדובר בבלבול בין מושגים משלוש הדתות הגדולות.
לעומת זאת קבעה לומפ, כי דבריו של סלאח היו בבחינת הסתה לאלימות. היא אומרת, כי יש לראותם על-רקע האווירה באותם ימים, כאשר רחובותיה של ירושלים סערו סביב העבודות בדרך העולה להר הבית, הוא דיבר בפני קהל שנאסר עליו להתפלל באל-אקצה והוא ידע שמעמדו הציבורי ישפיע על שומעיו. סלאח חזר שוב ושוב על המילים "דם" ו"שאהידים", ואין ספק שדבריו היו בגדר הסתה לאלימות.
לומפ מציינת, כי
חופש הביטוי הוא אומנם ערך עליון, "אך אין מדובר בחופש ללא גבולות. על המדינה חלה החובה להגן על אזרחיה ועל כוחות הביטחון מפני אלימות או טרור, ועל כן היא אינה יכולה לסבול אמירות אשר יש בהן משום קריאה לפגיעה בה ובכוחות הביטחון האמונים על הסדר בהר [הבית]".
