"בג"ץ חיבר כאן חוק שהוא מנוגד לחוק הכנסת. הרעיון שפקיד בכיר יכול להגיש כתב אישום ולסלק אדם מתפקידו עוד לפני ששופט ראה את העניין, הוא בעיניי מסוכן מאוד. יש כאן קומבינציה של חקיקה מצד ביהמ"ש מצד אחד, והתנגשות עם חוק כנסת מצד שני - וביהמ"ש לא רואה בכך כל בעיה". כך אמר (יום ב', 9.12.13) שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן.

בכינוס במכללה האקדמית נתניה, שעסק בהחלטת בג"ץ להדיח את ראשי הערים של בת ים, נצרת ורמת השרון עקב החשדות למעשי עבירה שנעשו לכאורה בתפקידם כראשי העיריות, אמר פרידמן: "הבעיה היא עד כדי כך מגוחכת כי החוק של הכנסת פשוט לא יכול לבוא לידי ביטוי - אדם שיורשע כבר לא יוכל להתפטר. הוא יצטרך להיות מפוטר מתפקידו עוד לפני שיורשע, ולכן החוק של הכנסת כלל לא ישים".

לדבריו, פסק הדין של בג"ץ אומר בעצם ש"נכון שהחוק אומר שראש המועצה מפסיק את תפקידו רק אחרי הרשעה עם קלון, אבל יש גוף שנקרא המועצה שיכול לפטר אותו, ולא סביר שהוא לא מפטר אותו כשיש כתב אישום חמור. יש בחוק ראשי הרשויות סעיף ספציפי בנושא ספציפי, וביהמ"ש עוקף אותו באמצעות האפשרות של הפיטורים".

עוד אמר פרידמן כי "הפרדת הרשויות נועדה לייצר גוף מחוקק שקובע את הנורמות הכלליות שאמורות לחול גם עליו, ויש גוף אחר שאמור ליישם את החוק שקבעה הרשות המחוקקת. אחד הדברים המסוכנים ביותר הוא שבאותה רשות יתרכז גם הכוח החקיקתי וגם הכוח השיפוטי. יש מקום שביהמ"ש יקבע הלכה או יחוקק כאשר יש לקונה, חוסר חקיקתי, ולא כדי לעקוף את חוק הכנסת או להתגבר עליו. לגבי ראשי רשויות, הכנסת קבעה באופן שיטתי שהרשעה עם קלון גוררת השעיה מהתפקיד. החוק לא צריך לומר שלפני הרשעה ראש הרשות לא צריך להיות מושעה, מספיק שהחוק אומר ממתי הוא כן מושעה - היה ברור שראש רשות מקומית יכול להתמודד ויכול להמשיך לכהן בתפקידו. כולם הבינו שלפי החוק ראשי הערים לא צריכים להתפטר, אבל ביהמ"ש קבע שכולכם לא הבנתם נכון".

שופט ביהמ"ש העליון בדימוס, אליהו מצא, שנכח אף הוא בכינוס אמר כי "פסק הדין בעניין ראשי הרשויות מתיימר ללכת בהלכת דרעי ופנחסי והוא לצערי פסק דין לא נכון. ביהמ"ש רצה להסדיר את הסוגיה הזאת באופן רצוי - ואני מסכים איתו באופן אישי) - אבל ביהמ"ש לא יכול להשליט דין רצוי כאשר יש דין מצוי. פסק הדין בסמוך למועד הבחירות שידר לבוחרים מסר מאוד מבלבל - אנחנו מפטרים אותם אבל אנחנו לא יכולים למנוע מהם להתמודד מחדש; הם לא ראויים לכהן שעה אחת נוספת, אבל אתם יכולים לבחור בהם שוב".

"באופן אישי", הוסיף מצא, אני מסכים שלראש עירייה יש השפעה עצומה והרבה מאוד פיתויים, וצריך שבמשרה הזאת יכהנו אנשים שהם לא חפים מפשע אלא גם חפים מחשד. אולם יש בפסק הדין הזה פגיעה משמעותית בחזקת החפות ואמירה שהם כבר לא ראויים, ואת זה צריכה לומר הכנסת ולא ביהמ"ש. ביהמ"ש נקט פה בפטרנליזם חריף על הדמוקרטיה - רוכברגר, לחיאני וגפסו נבחרו שלושתם ברוב מאסיבי, וביהמ"ש חזה זאת וכתב בפסק הדין "לעיתים נדמה כי עינו האחת של הציבור מכוסה והוא משלים עם תופעות והתנהלות שביהמ"ש לא יכול להשלים עימן" - זה פטרנליזם על הדמוקרטיה! הציבור לא מספיק ראוי בשביל לבחור, ולכן אנחנו כביהמ"ש נגיד להם. זה ניסיון להתערבות פוליטית וביחד עם מועד הגשת כתבי האישום זה יוצר מראית עין של ניסיון להכשיל".

עוד הוסיף וביקר את פסיקת ביהמ"ש: "חודשיים לפני הפרשה הזאת, ביקשו לפטר גם את צבי בר בגין כתב אישום חמור מאוד. אבל מכיוון שצבי בר אמר שהוא לא מתכוון להתמודד שוב - לא פיטרו אותו. איך זה יכול להיות? את אלה מפטרים רק בגלל שהם מתמודדים, ואותו לא מפטרים רק כי הוא לא מתמודד? צריך לקוות שבעתירות שעומדות ותלויות בבג"ץ, הסחבת תהיה דווקא מצווה - תנו למחוקק להגיד את שלו קודם כל".

זאב בילסקי, ראש עיריית רעננה, אמר: "אני חושב שהמחוקק לא הגיע לנושאים האלה כי איש לא צפה שלמצב הזה נגיע. סברתי כחבר כנסת וגם כראש עיריית רעננה שאפשר לכהן ביושר. ראש עיר נבחר באופן ישיר על-ידי הציבור - וזה יוצר מחויבות שבעיניי היא גבוהה יותר אפילו משל ח"כ או ראש ממשלה. ללכת לציבור ולהגיד לו שלא בחרתם טוב, או בחרתם לא נכון זה פגיעה באמון. למרות שיש ראשי ערים שהלוואי ולא היו נבחרים לתפקידם, זה צריך להיות מונח על שולחן הכנסת ומהר ולא בפני ביהמ"ש העליון. ראש עיריית יבנה עמד במשפט למעלה מ-10 שנים ובסוף זוכה - חזקת החפות היא המעט שמגיע לראשי הערים. יותר מזה, להטיל את המלאכה של הפיטורים על מועצת העיר זה פשוט לא הגיוני - ראש העיר הוא זה שבונה את הקואליציה ומחלק להם את התפקידים שחלקם מאוד נוחים".

ד"ר חיים שיין מהמכללה האקדמית נתניה אמר: "ליבת העניין זה דמותה של מדינת ישראל ולא סעיף כזה או אחר, ומה תפקידו של ביהמ"ש בנסיבות שמדינת ישראל הגיעה אליהן. למרות שאני ממבקריה הגדולים של התרבות השיפוטית האקטיביסטית, הסכנה הגדולה ביותר במדינת ישראל זה פרימת הלכידות חברתית בגלל השחיתות, ואני חושב שביהמ"ש מכה על חטא - כי בתיקים אחרים כמו דיניץ ושבס הוא טעה במאבק השחיתות.

"הפסיקה הכל כך משמעותית של ביהמ"ש דווקא זירזה את הכנסת להניח הצעת חוק ולדון בעניין. אקטיביזם שיפוטי לכשעצמו הוא דבר פסול. אמון הציבור צנח לאחר שהנשיא ברק עזב את ביהמ"ש העליון ב-50% - זה המחיר שהעליון שילם על האקטיביזם. אבל יש רגעים שבהם המשפט אמור להשיג את המטרות החברתיות בחברה שבה הוא פועל - וצריך לחזק את ידיו כאשר זה קורה", דברי שיין.