מדינת חלם
בימים אלה עולה ההצגה 'הרשלה בחלם' על בימות התיאטרון. אולם רק במדינת חֶלֶם, שבה המציאות עולה על כל דמיון, מכהן בממשלת ישראל שר ערבי, אשר בניגוד להצהרתו הרשמית, אינו מביע אמונים לה ולקווי מדיניותה. יתרה מזו, רק במדינת חלם חבר כנסת ערבי לשעבר, עזמי בשארה, החשוד בריגול נגד מדינת ישראל, ובעריכת מסעי הסתה נגדה במדינות ערב, מקבל "פרס" ממנה בדמות משכורת פרלמנטרית שמנה. כמו-כן רק במדינת חלם משפחות מחבלים מקבלות קיצבת ביטוח לאומי כתגמול על הפיגועים.
ורק במדינת חלם ארגון 'בצלם' והשמאל הקיצוני מפגינים סולידאריות בעד האויב, ולעולם לא בעד קרבנות הטרור היהודי בני עמם. לא פחות תמוהה היא תמיכת הערבים הישראלים בפלשתינים, המפַגעים גם בהם, כפי שהוכח בבירור במלחמה הפעם ובמלחמת לבנון השנייה. עובדה היא שהיישוב הבדואי רהט הוכרז אף הוא כמרחב מוגן בעקבות המלחמה.
נותר רק לקוות, שהכנסת החדשה תרים את הכפפה ותפסיק לאלתר את מצעד האיוולת של החוק הישראלי התומך באזרחים אויבים.
חַ"כ נולד
אנשי תקשורת מציינים את העובדה כי המעבר של עיתונאים לפוליטיקה, המאפיין את מערכת הבחירות הנוכחית, אינו תופעה חדשה. היא הייתה קיימת החל מהרצל, חוזה המדינה, דרך הנשיאים שזר ובן- צבי, ועד לטומי לפיד ושלי יחימוביץ.
עם כל הכבוד, דומני כי קיים הבדל יסודי בין מערכות בחירות קודמות לבחירות הפעם. בעבר המדינאים, שהיו גם עיתונאים, היו אנשי אידיאולוגיה, שטובת המדינה והאינטרס הציבורי עמדו לנגד עיניהם, והם תרמו אפוא מניסיונם בשני התחומים למען מטרה נעלה זו. דומני שיוסי שריד הוא אולי המוהיקני האחרון בנושא.
לעומת זאת, המפלגות הפעם, החפות מכל אידיאולוגיה, ואשר איכזבו את ציבור הבוחרים, כדי להפוך לאטרקטיביות ולמשוך מצביעים בוחרות בכוכבי תקשורת כעלי תאנה לכסות על מצען הדל. הבחירות, בדומה לתחומים רבים אחרים בכפר הגלובלי, הפכו לקמפיין שיווקי ומנוהלות בסגנון 'כוכב נולד'. מכאן הריכוז הגבוה חסר התקדים של עיתונאים בפוליטיקה, המשמשים שחקני רכש למפלגות השונות.
אין ספק שהתקשורת מפסידה עיתונאים מוכשרים, דוגמת אורבך, רייכר ובן- סימון. ימים יגידו אם יצליחו גם בפוליטיקה.
לעומת זאת, לאחר שהתנועה הדתית-לאומית הפסידה בבחירות הקודמות את הפרלמנטר הוותיק והמוכשר, שאול יהלום, היא נפרדת בגלגולה הפעם במפלגת הבית היהודי, משתי דמויות בולטות בתנועה - חברי הכנסת יצחק לוי ובני אלון, אשר מֵעֵבֶר לתרומתם לרעיון ארץ ישראל השלמה, הצטיינו כחברי כנסת פעילים, מתונים ובלתי מתלהמים, אשר שמרו על יחסים נאותים עם כל חברי הבית מכל גוני הקשת הפוליטית. זאת לטובת טירונים חדשים בתנועת הבית היהודי.
אם פרישתם תהיה סופית יהיה זה הפסד מוחץ לא רק לתנועות הימין ולתנועה הדתית, אלא לכנסת בכללה.
ולקינוח - האם הכנסת, שהפכה להצגה הכי טובה בעיר, חסרה כוכב חדש בדמות הסטנדאפיסט גיל קופטש (גירסת בא-גד המחודשת), יו"ר תנועת עלה ירוק?
הזכות לא לשדר
ידיעה שהופיעה לאחרונה בעיתונות, מצביעה על כך כי שיעור המתאבדים גבוה אף משיעור הרוגי תאונות הדרכים. אין ספק מדובר בתופעה מדאיגה המחייבת טיפול בדרכי מניעה. לא די בזיהוי אותות מצוקה, פתיחות והידברות בין מחנכים לתלמידים ובין הורים לילדיהם, אלא העיקר הוא חינוך לקדושת החיים ומתן משמעות להם. על האינטרנט והטלוויזיה לשמש מכשירים חינוכיים הנרתמים להתמודדות עם התופעה.
למרבה הצער, מופעי ההתאבדות בשידור חי של צעיר שחור ושל חולה סופני שפורסמו לאחרונה באינטרנט ובטלוויזיה, הפכו את האקט הקטלני לכלי בידורי, התורם להגברת התופעה ולזילות החיים בכלל.
אם בעבר התפקיד הקלאסי של רופא היה לרפא חולים ולהציל את חייהם, הרי בשנים האחרונות עלו לכותרות 'דוקטור מוות' והמרפאה בשוויץ, שתפקידם להמית חולים המעוניינים להתאבד. זאת תוך שימוש במילים אלגנטיות של 'המתת חסד', למרות שבמציאות אין חיה כזאת.
העובדה שפרופ' גבי ויימן, מרצה בכיר לתקשורת ובעל השפעה על עיצוב דעת הקהל, מעודד את החשיפה הטלוויזיונית בנושא ורואה בה שליחות ומבחן של כבוד, אפוא אומרת דרשני.
דרושה מורה לחיים
המורה לאזרחות שגידלה סמים בביתה, כפי שהופיע בעיתונות, מצביעה על הסתירה המובהקת בין המקצוע, האמור לחנך את התלמידים לחיי אזרחות טובה, לבין המודל האישי השלילי. היא מזכירה את האנקדוטה על סוקרטס, הפילוסוף היווני הנודע שהטיף לחיי מוסר, אולם כשנתפס על חם במעידתו הצהיר: "עכשיו אני סוקרטס האדם ולא הפילוסוף".
לעומת זאת, כל הכבוד לגנים הירוקים השמים דגש על מיחזור ושימור הסביבה כבר מהגיל הרך, זאת תוך פיתוח מוּדעוּת סביבתית ויישומה במציאות ובחיי הקהילה. הם, אכן ראויים לתואר גנים (תרתי משמע) לכל החיים.
חרדים לנפש
הפנייה לעזרה נפשית במגזר החרדי נובעת לא רק מהפתיחות, המאפיינת אותו בשנים האחרונות, אלא גם מפתיחתן של מרפאות חרדיות המעסיקות פסיכולוגים ויועצים חרדים. העובדה שהטיפול הוא בהתאם לעקרונות ההלכה והשקפת היהדות, בניגוד לטיפול הפסיכולוגי במגזר הכללי, עודדה את הפנייה לטיפול ואת אישור הרבנים לכך. מלבד זאת, נפתחו בעשור האחרון מוסדות חרדיים לחינוך מיוחד, הוסטלים לנפגעי נפש ומרכזים לייעוץ נישואין, לאימון (קואוצ'ינג) ולהעצמה אישית. הטיפול הנפשי אינו עוד טאבו, או בגדר תופעה מסתורית המטואטאת מתחת לשטיח, אלא הפרעה שיש להתמודד עימה בעזרה מקצועית. גם החשש מפני פגיעה בשידוך של בן משפחה הוא פחות רלוונטי בפנייה לטיפול.
ריבוי אנשי מקצוע חרדים בתחום בריאות הנפש התאפשר הן הודות לפתיחת המכללות החרדיות הנפרדות לגברים ולנשים, והן הודות לבעלי התשובה הרבים העוסקים בתחום זה. אין ספק שהחברה החרדית עברה מהפך ניכר בתחום הטיפול הפסיכולוגי כמו בתחומים אחרים. אולי ניתן לכנות את התופעה בשם דתירפיה.
הדת המשקמת
לאחרונה הכיפה עלתה לכותרות כ'סמל המסחרי' של האסירים בבית המשפט, אשר נועדה להרשים את השופטים. מנגד ראוי להצביע על הממצא המרשים, כי 90 אחוז מהחוזרים בתשובה בכלא אינם חוזרים לחיי פשע וכי הדת הוּכחה כאמצעי השיקום היעיל והאפקטיבי ביותר. זו אומנם ידיעה חיובית, שבדרך כלל אינה אייטם בעיתונות - בניגוד לחדשות השליליות - ומה עוד שהיא נוגעת לחזרה בתשובה, אשר משום מה מעוררת אנטגוניזם בציבור (אולי מסיבות דוספוביות). אולם, מֵעֵבֶר לשיקולי רייטינג, דומני כי ידיעה זו ראויה להבלטה רבה ולכותרת בפני עצמה. זאת במיוחד לאור העובדה העגומה, כפי שמצביעים נתוני השב"ס, שרוב העבריינים האחרים עִם שחרורם שבים לזרועות הפשע ולחיי עבריינות.
המפַגעים כהניסטים
בכתבה נרחבת במקומון ירושלמי צויין כי המגמה בבירה מוכת הפיגועים התהפכה, וכי הפיגועים הלאומניים במערב העיר מתבצעים על-ידי יהודים. ולא היא. גם אם מדובר ב20 מפַגעים יהודים, שהיו לאחרונה, עדיין מדובר במקרים בודדים יחסית, לעומת התנועה החופשית של הערבים בעיר. אי אפשר להתעלם מהתנועה המוגבלת של יהודים באזורים ערביים והסכנה המתמדת שהם נתונים בה מפני פיגועים חבלניים אפילו במערב העיר וברחבי המדינה כולה, בתוך גבולות הקו הירוק, כפי שמעידה השמירה הביטחונית הצמודה לכל מבני ציבור, מוסדות חינוך, משרדים, בתי קפה ותחבורה ציבורית.
יתר על כן, בניגוד לחזותם החיצונית, המפַגעים אינם חרדים מהזן המוּכר. מדובר במגזר ספציפי מאוד, ימני קיצוני, הנמנה עם חסידי 'הרעיון היהודי' מבית מדרשם של הכהניסטים, והם אכן ציוֹנים נלהבים. הגישה שלהם היא שהערבים הם אויבי העם היהודי המבקשים להשמידו, ועל כן יש לפגוע בהם ללא הבחנה, כשם שהם רוצחים יהודים חפים מפשע.
השאיפה הנלהבת לשנות מגמות למען הרייטינג, שלא פעם העיתונות חוטאת בה, אין בכוחה לשנות את העוּבדות ולחטוא לדִיוּקן.
