מי נתן להם אקדחים?

לעיתים קרובות מידי, מתקבל הרושם כי סדר העדיפויות של מקבלי ההחלטות בישראל מתחיל קודם כל ביחסי ציבור. נדמה כי נושאי התפקידים החשובים ביותר לפוליטיקאים לעתיד, קציני הצבא והמשטרה בהווה, הם דובריהם ויועצי התקשורת שלהם.

כך קורה שלאחר כל אירוע נורא של רצח טרוריסטי בתחומי הקו הירוק, מופיע בזירת הפיגוע מפכ"ל המשטרה, רב ניצב שלמה אהרונישקי. אהרונישקי עובר בין כתבי ערוצי הרדיו והטלוויזיה בסבלנות אין-קץ ומוסר בשידור חי פרטים עדכניים על האירוע. מספר שוב למיליוני אזרחים ישראליים מבוהלים ומרוטי עצבים, כי משטרת ישראל עם האמצעים הניתנים לה אינה יכולה להבטיח מאה אחוז של ביטחון. לצדו ממתין בהכנעה מפקד המחוז וממתין לתורו לדבר לאומה. לועס את השיירים שהותיר לו המפכ"ל. אהרונישקי טוען כי העברת המסרים לאומה היא חשובה ביותר. מפכ"ל המשטרה מרגיע את האזרחים ומוסר פרטים מהימנים על המתרחש.

מדיניות ביטחונית נוספת של מפקדי משטרת ישראל, ממנה עולה ריח של פופוליזם וכיסוי ישבנים, היא בכל הנוגע לשומרים ולמאבטחים הפרטיים - המוצבים בהוראת המשטרה באלפיהם, בכל מסעדה, בית קפה, בנק, מגדל משרדים, חניון, קניון וחנות.

מצד אחד, דורשים מפקדי משטרת ישראל את הצבתם של אותם המאבטחים כתנאי לקבלת רשיון עסק. מצד שני, הם מתנערים כמעט מכל אחריות לגביהם. את הדברים הבאים מסרה לי דוברת המשטרה, ניצב משנה ניצה פרידמן: "משטרת ישראל אינה עוסקת בהעסקת מאבטחים וקביעת תנאי העסקתם המתבצעת על-ידי חברות אבטחה פרטיות. המשטרה מפקחת, מבקרת ומנחה מקצועית גופים מונחים על-פי חוק, תוך קביעת רמת ההנחיה, הכשרת המאבטחים, תפיסת האבטחה ורמת האבטחה בכל גוף מונחה". כלומר:

א) משטרת ישראל אינה אחראית על תנאי ההעסקה של המאבטחים שאת הצבתם היא דורשת.

ב) משטרת ישראל עושה לעצמה חיים קלים - היא מנחה את חברות האבטחה כיצד לנהוג. אם משהו משתבש, האחריות תוטל על חברת האבטחה הפרטית ולא על המשטרה.

אחת מאותן ההנחיות של משטרת ישראל, היא הצבתו של שומר חמוש בכניסה לאתרים ציבוריים.

מדהים לגלות עד כמה תופס הנשק חלק חשוב מהוראות הביטחון של המשטרה. המשטרה לא מתייחסת כמעט לשאלת כמות המאבטחים הנדרשת ביחס למספר האנשים והכניסות באתר, להתקנת אמצעי בטיחות כגון מחסומים, גלאים ואמצעי קשר. כל זה פחות חשוב. העיקר להציב באתר שומר מסכן ולצייד אותו באקדח.

האם מישהו במשטרת ישראל שואל את עצמו, לשם מה בכלל זקוקים אותם שומרים לאקדח?

מה יעשה שומר המזהה מחבל מתאבד? הרי במידה וחגורת הנפץ המותקנת על המחבל תקינה, המחבל יפעילה ברגע שיתגלה. ואכן כמה שומרים כבר שילמו על כך בחייהם.

לשומרים אחרים היה מזל. המחבל נבהל ולא הפעיל את חגורת הנפץ, או שבכפתור ההפעלה או במטען אירעה תקלה והחגורה לא הופעלה.
מה אמור לעשות במקרה כזה השומר? אם ישלוף את אקדחו ויירה, הוא עלול בשל חוסר מיומנותו להפעיל בטעות את חגורת הנפץ.
ומה אם לא מדובר במחבל מתאבד, אלא באזרח תמים שנחשד בטעות?
האם ידעתם כי השומרים והמאבטחים אינם מוגנים בעבודתם מבחינה משפטית ומבחינת כיסוי ביטוחי? האם ידעתם שמאבטח בחברה פרטית שעשה שימוש לא נכון בנשקו, יאלץ לעבור אותם הליכים פליליים, ללא כל כיסוי ביטוחי, כפי שעובר כל אזרח רגיל אחר?

היכן ההגנה שהייתה אמורה לתת המדינה למי שמופקד על ביטחון הציבור?

המשטרה טוענת כי יתכן גם פיגוע ירי, ולא רק פיגוע של מחבל מתאבד. האם המשטרה מצפה משומר (שהכשרתו באקדח מסתכמת בדרך כלל במטווח בודד בן 50 כדורים), לנהל ברחוב קרבות ירי עם מחבל? שומר לא מיומן שמתחיל לירות לכל עבר, מהווה סכנה לציבור לא פחות מהמחבל.

מדוע לא נזעקת המשטרה בשל הקלות הבלתי נסבלת, בה ניתן לשומרים ולמאבטחים רשיון לאקדח?

נהלי העבודה כיום הם כדלהלן: חברת האבטחה מעבירה למשרד הפנים את פרטי המבקש. משרד הפנים בודק אם למבקש עבר פלילי או שאושפז בעבר בבית חולים פסיכיאטרי. אם לא, מוענק הרשיון.
האם מישהו נתן את דעתו לכך, שחלק גדול מהשומרים הם עולים חדשים מארצות בהן לא ניתן לנהל מעקב אחר עברם? כך קורה שוב ושוב שאנשים בעלי עבר פסיכיאטרי או פלילי בארצות מוצאם, קיבלו רשיון לנשק ממדינת ישראל.

האם ידעתם כי המידע הנמצא במחשבי מוסד הביטוח הלאומי, אינו מועבר למשרד הפנים? וכך אנשים המקבלים קצבת נכות מהביטוח הלאומי עקב "אי כשירות נפשית" מקבלים מצד שני אקדח במסגרת עבודתם כשומר.

האם ידעתם כי חלק גדול מהשומרים לא שירתו מעולם בצבא?
ומדוע זה צריך להפתיע? מי יסכים לעבוד בעבודה קשה ושוחקת כל כך תמורת שכר מינימום?

לממשלת ישראל חשוב יותר לסייע למקורביה ובעלי הלובי החזק - חקלאים, בעלי תחנות הדלק ובעלי בתי המלון, ולהכריז כעבודה מועדפת על עבודה בחקלאות, תחנות דלק ובבתי מלון ולא באבטחה. וכך צעירים איכותיים משוחררי צבא, מעדיפים לעבוד כמתדלקים וכבלבוי'ס ולא בתפקיד האבטחה החשוב לא פחות. אפילו ההחלטה על הארכת תקנת השעה המעניקה לחיילים משוחררים העובדים כמאבטחים במוסדות חינוך, מעמד של מקצוע מועדף, התקבלה השנה רק ברגע האחרון. ולכן בשנת הלימודים הנוכחית, רק 120 מתוך 3770 השומרים במוסדות חינוך הם חיילים משוחררים. בשנה שעברה עמד מספר החיילים המשוחררים ששמרו במוסדות החינוך על 1180.

וכך מאז פרוץ האינתיפאדה העניק משרד הפנים מאות אלפי רשיונות נשק לשומרים ולמאבטחים. ביטחון אזרחי מדינת ישראל מצוי בשל כך בסכנה גדולה יותר, מאשר היה, לולא ניתנו אותם הרשיונות כלל. שומרים לא מיומנים, שכל הכשרתם מסתכמת במטווח בודד. ששיקול דעתם ומצבם הנפשי לא נבדק כראוי. ובכל מקרה, לרוב הם אינם זקוקים באמת לאקדח כדי להגן עלינו מפני טרוריסטים - עדיף שיצוידו באמצעים העוזרים לנטרול אדם, כמו: גז מדמיע או שוקר חשמלי ולא באמצעי קטלני כאקדח.

להלן מספר דוגמאות מהשנה האחרונה, המראות את הסיכון בו נמצאים אזרחי ישראל בשל מדיניות מתן רשיונות הנשק:

31.8.03 - שלום בשארי, מאבטח בן 20, נהרג מפליטת כדור של חברו המאבטח ביום הלימודים הראשון בבי"ס בקרית מלאכי.

24.8.03 - נהג מונית מדימונה חטף את אקדחה של מאבטחת שנסעה במוניתו, נמלט בקלילות מהמשטרה שרדפה אחריו ורצח באמצעות האקדח הגנוב את גיסו.

1.7.03 - מאבטח ירה למוות בחברו לעבודה. השניים שוחחו בענייני חזרה בתשובה. אחד טען כי הוא "בן אלמוות" וביקש מחברו לירות בו כדי להוכיח את הטענה. היורה שהחזיק אקדח ברשיון, קיבל בעבר במשך שנתיים קצבת נכות מהביטוח הלאומי בגין "אי כשירות נפשית".

23.6.03 - סרגיי דסקביץ , שהחזיק ברשיון נשק במסגרת עבודתו כשומר, רצח באמצעות האקדח את אשתו, אנה.

11.4.03 - ליסן גולה, סטודנט שהחזיק ברשיון נשק במסגרת עבודתו כשומר, רצח באמצעות האקדח את חברתו לחיים משום שהיא "בגדה בו", מאוחר יותר ניסה גם להתאבד.

נובמבר 2002 - נעצר מאבטח בעל רשיון נשק, החשוד כי ביצע שוד בסניף בנק הפועלים בירושלים, בו עבד בעבר כמאבטח.

8.11.02 - חייה של מאבטחת צעירה ניצלו בנס. בעלה חטף את אקדחה וניסה לרצוח אותה באמצעותו. מעצור באקדח מנע זאת ממנו.

20.10.02 - מאבטח בסניף בנק לאומי בפ"ת שלף את אקדחו שהחזיק ברשיון במסגרת עבודתו, שדד מהפקידות המבוהלות 100 אלף ש"ח ונמלט. בקיוסק הסמוך ידעו לספר כי המאבטח נהג "להתרברב באקדח החדש והמבריק שקיבל".

27.9.02 - מאבטח בן 32 מירושלים, נהרג מכדור שנפלט מאקדחו.

אוגוסט 2002 - מאבטח של אישיות בכירה באשקלון ירה 11 כדורים לעבר אזרח תמים, משום שחשד בו שהוא מחבל. האזרח נפצע קשה.

11.8.02 - מאבטח בן 24 מאשדוד ירה בראשו ומת, בעת שהתווכח עם אמו על השימוש במכונית המשפחתית.

9.8.02 - ויכוח בין אזרחים בשוק בראשל"צ, הסתיים ברצח אותו ביצע מאבטח, שהחזיק באקדח ברשיון במסגרת עבודתו.

המאבטח, מיכאל סרקיסוב, שהפך לגיבור לאומי כשמנע פיגוע של מחבל מתאבד בקפה הטיילת בת"א לפני כשנה, עשה זאת כשברשותו אקדח גז בלבד. הוא לא היה זקוק ליותר מזה…