שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
דוד רוזן, הרשיע (יום ב', 31.3.14) את
אהוד אולמרט במשפט
הולילנד. כמו-כן הורשעו
אורי לופוליאנסקי,
הלל צ'רני,
מאיר רבין,
אורי שטרית,
אלי שמחיוף,
אברהם פיינר ו
דני דנקנר.
שמעון גלאון,
אמנון ספרן ו
יעקב אפרתי זוכו בשל "ספק קל", כלשונו של רוזן. טרם הוגש כתב האישום המתוקן נגד
שולה זקן, ורוזן הרשיע אותה לפי כתב האישום המקורי.
רוזן דחה את בקשת המדינה להפריד את פסק הדין בעניינם של אולמרט וזקן, כדי לאפשר לה להגיש כתב אישום מתוקן נגד זקן במסגרת הסדר טיעון ולזמן את זקן לעדות נגד אולמרט. לטענת המדינה, בידי זקן "ראיות חפציות" - כולל קלטות - לפיהן אולמרט ניסה לשבש את הליכי משפט הולילנד,
שנחשפה ב-News1 יולי 2008, ולהוכחת אשמתו בנקודות אחרות. כל הנאשמים, למעט זקן, התנגדו לבקשה זו.
אולמרט שיקר בבית המשפט
רוזן דן במערכת היחסים האישית בין אולמרט לדכנר וקבע, כי תיאוריו של אולמרט בנושא זה אינם משקפים את המציאות. הוא מתאר אירועים אליהם הוזמן אותו "אדם טרדן, המאכער מקומה שש" בידי אולמרט ומקורביו. הוא דוחה את תיאורו של דכנר בידי אולמרט כאדם בלתי צלול. "אולמרט זיהה את התנהלותו הייחודית של דכנר מול נבחרי ציבור. לא ניתן לשער אחרת", קובע רוזן. אולמרט דבק בגירסתו גם במחיר אמירת שקר בבית המשפט, והוא השמיץ את דכנר במחיר אמירת שקר.
לדברי רוזן, ניכר היה שזקן הייתה מוכנה להקריב את עצמה עבור אולמרט, הלה היה מודע לכך ורוזן מציין את המימון שהסדיר אולמרט להגנתה בירושלים. "נראה שמימון זה נשא פירות", קובע רוזן: זקן לא העידה נגד אולמרט ושילמה את המחיר על שתיקתה שם. טענות ההגנה נגד זקן הן חסרות משמעות, שכן עו"ד
רועי בלכר לא חקר אותה על גירסתה - בין היתר בנוגע ל-60,000 השקלים שלטענתה העבירה ל
אורי מסר עבור אולמרט. "לסניגור המלומד אין להלין אלא על עצמו. טענותיו שובות עין, אך אין אלא לדחותן", קובע רוזן.
רוזן קובע, כי עדותו של
יוסי אולמרט הייתה דומה להפליא לזו של דכנר: 500,000 שקל בצ'קים דחויים בסוף 2002 בקפה אפרופו. רוזן עומד על התפתחות גירסתו של יוסי בחקירתו במשטרה, ואומר שעדותו של אברהם נתן (לשעבר נציב שירות המדינה) על חלקו בהעברת הכספים הותירה תחושה עכורה והוא לא אמר אמת. רוזן דוחה מכל וכל את גירסתו של אולמרט, וקובע שהעברת הכספים ליוסי הייתה לבקשתו של אולמרט - החוט המקשר היחיד בין דכנר ליוסי.
"לדכנר היו כל הסיבות שבעולם לספר לאולמרט על העברת הכסף לאחיו", אם כי לא היה צורך לספר זאת - שכן אולמרט הוא שביקש כאמור את העברת הכספים. באותה תקופה יכול היה דכנר לקטוף את פירות השקעתו, הוא לא היה דומם במקומו ונוצר כסוד כמוס את העברת הכסף בימים האחרונים בהם יכול היה להיעזר באולמרט (בטרם עבר מעיריית ירושלים למשרד התמ"ת), אומר רוזן.
עוד מציין רוזן, כי כדברי דכנר עצמו - הוא אולי זייפן וגנב, אבל אידיוט הוא לא. לכן, אין זה סביר שהוא לא סיפר לאולמרט על העברת הכסף ליוסי, שאותו לא נתן מטעמי צדיקות אלא מתוך רצון להשפיע על אולמרט בתפקידיו הציבוריים. דכנר סיפר על העברת הכסף לזקן ונתן, ולא ייתכן שדווקא לאולמרט לא סיפר. רוזן דוחה את טענת אולמרט לפיה היה מסייע ליוסי בדרכים לגיטימיות, שכן הוא לא עשה זאת גם בשנת 2004.
טלנסקי הוכיח את השיטה
בהתייחסו לכספים שהעביר
משה טלנסקי ליוסי, אומר רוזן: "לאולמרט קו הגנה רציף ונוקשה: אנשים נדיבים ובעלי ממון משפיעים עליו מטובם, ושותקים. אנשים נדיבים ובעלי ממון מסייעים לאחיו, אותו לא הכירו מעולם, וממשיכים לחיות בדרכם בלי לספר לו. 'צדיקים' שסייעו לאחיו מבלי שהוא יבקש זאת, הם לא סיפרו לו מאומה ובוודאי ציפו לקבל את שכרם מהקדוש ברוך הוא. קו הגנה זה אינו מתקבל על הדעת: גם דכנר וגם טלנסקי הם אנשי עסקים שקונים ומוכרים". רוזן מאמץ את עדותו של טלנסקי כעדות שיטה בנוגע לסיוע ליוסי.
מסקנה לפיה יוסי לא עדכן את אולמרט על קבלת הכסף מדכנר מחייבת לקבוע, שדכנר הוא אידיוט, שטלנסקי הוא הזוי ושיוסי הוא אותיסט שאינו יודע לומר תודה - קובע רוזן. לינדה אולמרט (גרושתו של יוסי) הייתה עדה מטעם, שבחרה להעיד לטובתו של אולמרט כאשר טענה שלא ידעה על מצבו הכספי הקשה של יוסי. לפי עמדת ההגנה, כל בני משפחתו של יוסי לא ידעו על מצבו הקשה - ודכנר כן ידע על כך, מציין רוזן. "דכנר לא פגש את יוסי בהולכו לתומו אלא נשלח אליו. גירסת ההגנה קורסת עד תומה", הוא קובע. רוזן מוצא חיזוק למסקנתו גם בכך שזקן ידעה על מתן הכספים ליוסי.
עוד מוצא רוזן חיזוק למסקנתו בכך שאולמרט היה מוכן לשמוע - גם אם דחה - את בקשתו של קלנר לגייס חצי מיליון דולר כדי להשתיק את דכנר. ראש ממשלת ישראל היה מוכן לשמוע זאת רק משום שרצה לבנות גשר על פני התהום הפלילית שנפערה תחת רגליו. רוזן קובע, כי עדותו של דכנר אינה יכולה להוות אבן בפסיפס הראיות נגד מי שסניגוריהם לא הספיקו לחקור אותו, אך היא יכולה להסיר את האבק מעל ראיות אחרות. כך בנוגע להעברת הכספים ליוסי: היה זה בתיאום עם אולמרט ובידיעתו.
אולמרט זוכה מחמת "צל ספק" בנוגע לאישום בדבר קבלת 70,000 שקל למימון סקר פוליטי. אולמרט גם זוכה מאשמת שוחד בדמות בקשה וקבלה של סיועו של דכנר לאורי שטרית.
זקן לקחה בנפש חפצה
על זקן אומר רוזן, כי גירסתה בבית המשפט הייתה מופרכת, הן בנוגע למעמדה בלשכתו של אולמרט והן בנוגע לטיב יחסיה עם דכנר. היעד המרכזי של דכנר היה לכבוש את אולמרט ואילו זקן הייתה "כיבוש משני, על הדרך". היא הייתה יכולה לפתוח ולסגור דלתות עבור דכנר, היא שלטה בלשכתו של אולמרט ופעלה לטובתו של דכנר לאורך השנים תמורת הכספים שקיבלה ממנו. דכנר העביר מאות אלפי שקלים לטובת מערכות הבחירות של אולמרט, לבקשתה של זקן - ובכך התחזק מעמדה של האחרונה.
רוזן קובע, כי לא מדובר בחברות וידידות אמת, אלא בשניים שנפגשו במקומות עבודתם ובמפגש אינטרסים ביניהם. "הגבול חד וברור: לעובד ציבור אסור לקבל מתנות ממי שבא איתו במגע במסגרת עבודתו. בענייננו לא היו כל יחסי חברות. זקן בעיניים פקוחות ובנפש חפצה נטלה טובות הנאה לעצמה ולאולמרט". זקן זוכתה מחמת הספק מקבלת 10,000 דולר; היא הורשעה בקבלת 100,000 שקל שמתוכם העבירה 60,000 שקל לאורי מסר, ובכך הועבר כסף מזוהם לקופתו של אולמרט. היא הורשעה בכל יתר האישומים שיוחסו לה.