שולה זקן הייתה "חפרפרת" ששירתה את שמואל דכנר בלשכותיו של אהוד אולמרט בעיריית ירושלים ובמשרד התמ"ת - קובע (יום ב', 31.3.14) השופט דוד רוזן בפסק דינו במשפט הולילנד.

רוזן דוחה מכל וכל את גירסתה של זקן, כאילו מאות אלפי שקלים שקיבלה מדכנר היו על-רקע של ידידות אישית. "דרכה של הנאשמת בבית המשפט עקלקלה. עדותה בבית המשפט בעייתית ומסולפת. לא ניתן להתייחס לעדותה, לצורך קביעת ממצאים בבית משפט, כמקשה אחת", הוא קובע.

אפילו אם מדובר היה בידידות, ממשיך רוזן, החוק ברור וחד-משמעי: אסור לעובד ציבור לקבל מתנות מאזרח שעימו הוא נמצא במגע מכוח תפקידו. מכל מקום, בענייננו "זקן לא 'הורדמה' ולא טעתה במצב דברים. הנאשמת בעיניים פקוחות ובנפש חפצה נטלה טובות ההנאה לעצמה ולאולמרט". לעיתים היא אפילו פנתה מיוזמתה לדכנר וביקשה טובות הנאה כאלו.

זקן טענה, כי הפקידה חלק מהכספים שקיבלה מדכנר בחשבונות בנק של ילדיה ושל אחותיה. רוזן דוחה הסבר זה ואומר, כי אם מטרתה הייתה להסתיר את הכספים מבעלה - כפי שטענה - הרי שדווקא בחשבונות אלו אמורים היו להתגלות. לדברי רוזן, אין זה סביר שמשה זקן לא ידע דבר על הכספים שקיבלה אשתו מדכנר, במיוחד 100,000 הדולרים שהעניק לה כסיוע לרכישת דירת המשפחה.

טענת הגנה נוספת הייתה, שלא היה לדכנר כל צורך לשחד את זקן משום ששיחד את אולמרט. על כך אומר רוזן, כי ההגנה מנסה לשוב ולהציג את דכנר כאידיוט המפזר כספים לריק - ואין לקבל זאת. הראיות מלמדות שלא היו יחסי חברות בין זקן לדכנר, ואם התפתחה ידידות ביניהם - הרי שהיא הייתה רק סרח עודף של יחסי השחיתות בין השניים. דכנר היה "קונה-מוכר" והוא שילם לזקן תמורת הסיוע שהעניקה לו, קובע רוזן. אכן, אולמרט היה יעד הכיבוש העיקרי של דכנר, אך הוא לא הזניח גם את זקן כיעד כיבוש משני.

"זקן הייתה מעורבת עד צוואר בענייני פרויקט הולילנד, עניינים בהם התבקשה על-ידי דכנר לעשות מעשה ולפעול לטובתו, דהיינו לטובת הפרויקט", נאמר בפסק הדין. זקן הייתה בעלת "מעמד-על" בלשכתו של אולמרט, וכולם כיבדו את בקשותיה משום שראו בהן בקשות של אולמרט עצמו. לכן, היה לדכנר אינטרס לשחד אותה. דווקא משום שזקן לא הבינה בענייני תכנון ובנייה ובדרך כלל לא עסקה בהם, העובדה שהתערבה בנושאי הולילנד מוכיחה את השחיתות שדבקה בה.

"זקן נכחה בישיבות מפני שביקשה להשתתף בהן", דוחה רוזן את גירסתה כאילו נקלעה אליהן במקרה. "זקן, כאישה מנוסה, נבונה ביותר, למדה במהלך אותן ישיבות בהן בחרה ליטול חלק, על הלך הרוחות ומערך הכוחות הקיים לקראת קבלת ההחלטה. הנאשמת ליקטה מידע - מעבר להשפעה הרבה שהייתה לה, מעצם מעמדה - שהיה חשוב, ולעיתים דרמטי, לעד המדינה, שהפעילהּ ושילם לה תמורה שירותה". עוד אומר רוזן, כי כאשר ביקשה וקיבלה זקן מדכנר מאות אלפי שקלים למימון הקמפיינים של אולמרט, סייע הדבר להגביר את כוחה ומעמדה שלה.

בהתייחסו למערכת היחסים ששררה באותה עת בין זקן לאולמרט, רומז רוזן גם לכך שאולמרט קנה את שתיקתה של זקן במשפטם הקודם:
"משהואשמה נאשמת 9 בצוותא עם נאשם 8 בבית המשפט המחוזי בירושלים, פעל נאשם 8 על-מנת לממן לה הגנה משפטית. נאשם 8 סיפר בבית המשפט כי לא הייתה בכוונתו להפקיר את נאשמת 9 והוא שמח לעזרה שהעניק לה ידידו דני אברהמס לצורך המימון המשפטי.

"נראה כי מימון זה 'נשא פירות'. נאשמת 9 בחרה שלא להעיד בבית המשפט המחוזי בירושלים כעדת הגנה במשפט בו הואשמה יחד עם האיש הנערץ עליה. לשתיקה במשפט היה 'מחיר' אותו שילמה הנאשמת 9 בעיניים פקוחות, למשמעות המשפטית המכבידה של שתיקת נאשמת בבית משפט".