אביגדור קלנר פנה ל
אהוד אולמרט בבקשה לגייס חצי מיליון דולר עבור
שמואל דכנר, כי ידע ששניהם שקועים בפרשת השוחד של דכנר. כך אומר (יום ב', 31.3.14) השופט
דוד רוזן, בפרק העוסק בקלנר בפסק הדין במשפט
הולילנד.
רוזן פותח בציטוט הודעתו של קלנר במשטרה, לפיה הוא וחבריו להנהלת קבוצת פולאר אמרו לדכנר, שאינם רוצים לדעת על מעשיו וכיצד הוא מממן את החלטותיו האפלות. קלנר אומנם ניסה להתנער בעדותו מאמירה זו, אך רוזן קובע שהיא ברורה: "קלנר דיבר בחקירתו במשטרה בצורה ברורה ותיאר תמונת מצב, לפיה דכנר פנה למנהלים וביקש השתתפותם בתשלומי שוחד שהעביר לנבחרי ציבור".
על ההלוואות שניתנו לדכנר, ואשר לטענת האחרון היו כסות לשוחד, אומר רוזן שאכן כך הוא, בין היתר לנוכח העובדה שניתנו ללא כל בטחונות ושדכנר לא פרע אותן. רוזן דוחה את גירסתו של קלנר, לפיה דכנר נשכר בידי חברת הזרע לטפל בשינוי הייעוד של חוות שלם לאחר שיגאל ארנון "התעייף"; משרדו של ארנון אמור היה לקבל שכר טירחה נכבד אם מאמציו יעלו יפה, וזהו תמריץ המבטל כל "עייפות".
קלנר טען עוד, כי דכנר קיבל חוזה רזה בדמות 1% בלבד מהתמורה העתידית של חוות שלם. "תיאור מכמיר רגשות זה חסר כל בסיס", אומר רוזן, שכן עורכי הדין אמורים היו לקבל 1%-0.75% שיתחלקו בין שלושה משרדים, ודכנר גם קיבל למעלה מ-2 מיליון דולר. לאור זאת קובע רוזן, כי לא ניתן להישען כלל על עדותו של קלנר. אל מול עדותו הבעייתית של דכנר, לא ניצבת גירסה כלשהי של קלנר - הוא מוסיף.
עוד מדגיש רוזן, עד כמה ניסה דכנר להרחיק את קלנר מסיפורו, ורק אחרי שעורכי דינו שמעו על מעורבותו של קלנר מפיו של
מאיר רבין - נאלץ דכנר לספר להם על כך. הוא גם עומד על הידידות הקרובה וארוכת השנים בין השניים, וקובע שלא הייתה לדכנר כל סיבה להעליל עליו.
רוזן מתאר באריכות את פעילותו של קלנר לאחר "כתב הסחיטה" של דכנר בשלהי 2008, כאשר ניסה לתווך בינו לבין
הלל צ'רני, ובמקביל - כאמור - לגייס סיוע כספי מאולמרט. קלנר ישב בפגישה הראשונה בין דכנר לעו"ד
אמנון יצחקניא, שמע את סיפורי השוחד - ושתק, משום שידע שהדברים אמת. הוא נרתם בכל כוחו לסייע לפושע, כדי לסתום את פיו ולמנוע את חשיפת פרשות השחיתות בהן כיכב אותו פושע. ההסבר היחיד לכך, אומר רוזן, הוא ידיעתו של קלנר שדכנר יכול לחשוף גם אותו.
מועד השיחה בין קלנר לאולמרט גם הוא משמעותי, מציין רוזן. אולמרט טען שהיה זה במחצית השנייה של 2008, אך לאחר מכן הזיז אותה לתחילת 2009. שניהם הקפידו לנקוב בבית המשפט במועד שלאחר כתב הסחיטה, שכן גירסתו המקורית של אולמרט מלמדת שהן הוא והן קלנר "היו מודעים לפרשת השוחד עוד טרם פרסום כתב הסחיטה, אך ורק בשל מעורבותם". קלנר פנה לראש הממשלה בבקשת סיוע לדכנר, במקום לנזוף באחרון על דבריו חסרי השחר. המסקנה היא, שקלנר ידע היטב שלא מדובר בעלילה אלא "בעניין רציני ומשמעותי מאין כמותו".
יתרה מזו: קלנר היה מוכן לפעול בדרכים של שיבוש חקירה, כך שקרדן - חברה ציבורית - תשלם לדכנר מיליון שקל תמורת שתיקתו. מכך ניתן ללמוד עד כמה הוא היה מבוהל, אומר רוזן. רק התנגדות מנהלי קרדן מנעה את ביצוע המהלך. עוד מצביע רוזן על השיחה שהקליט דכנר בינואר 2010, ובה מתחנן בפניו קלנר שלא יזכיר את שמו - וזאת בשל חלקו המרכזי בפרשות השוחד. רוזן מסכם באומרו, כי מדובר בהתנהגות מפלילה מצידו של קלנר, המלמדת על מעורבותו בפרשות השוחד שחשף דכנר.
רוזן עומד על כך שקלנר שכר את שירותיו של דכנר בנושא חברת הזרע רק לאחר שיעקב אפרתי - דודו של מאיר רבין, עוזרו הצמוד של דכנר - התמנה למנכ"ל המינהל. זאת, למרות שקלנר הכיר היטב את יכולותיו המקצועיות של דכנר בתחום הנדל"ן. הוא גם עומד על כך, שסמוך לאחר שהזרע העבירה לדכנר כספים לתשלום שוחד, היא קיבלה הרשאה לתכנון בנייה בחוות שלם.
יתרת הפרק העוסק בקלנר מוקדשת לניתוח פרטני של כל התשלומים שהעבירו קבוצת פולאר וחברת הזרע לדכנר, בהיקף של מיליוני שקלים. קלנר הורשע ברוב התשלומים, וזוכה מחמת הספק מאלו שבהם טיפל ארנון ברודנר המנוח, שכן בשל פטירתו של האחרון - לא ניתן היה לוודא מה היה חלקו של קלנר בהם. בין היתר עומד רוזן על כך שבגין רוב התשלומים לא נחתם חוזה, דכנר לא הוציא חשבוניות, התשלומים לא אושרו בידי הגופים המוסמכים ולא נקבע מהן התמורות שעל דכנר לתת כנגדם.