שני בכירים בהנהלת בתי המשפט ממשיכים לכהן בתפקידיהם, למרות שהורשעו בהליכים משמעתיים ולמרות שערכאות שונות ציינו את חומרת מעשיהם לנוכח מעמדם. כך עולה ממסמכים שהגיעו לידי News1. מדובר במנהל מחוז נצרת, דני זנטי, ובממונה על אבטחת מידע, חיים פוקס.



דני זנטי: "חטא והחטיא"


בינואר השנה הוגש לבית הדין המשמעתי הסדר טיעון בעניינה של גלית אמויאל, רכזת אמרכלות בכירה במחוז נצרת של בתי המשפט. אמויאל הודתה, כי זנטי הורה לה לקלוט את עו"ד איריס סלוק כעוזרת אישית שלו, על תקן פנוי של קלדנית. כדי למלא הוראה זו, זייפה אמויאל את טופס הקבלה של סלוק, כך שנאמר בו שוועדה הקבלה בחרה את סלוק מבין שתי מועמדות. דיווח זה היה שקרי, שכן הוועדה כלל לא דנה בנושא, ואמויאל זייפה עליו את חתימותיהן של שתי חברות בוועדה.

המדינה אמרה בטיעונים לעונש, כי אמויאל פעלה על-פי הוראותיו של זנטי, אשר מצידו לא הקפיד על הנהלים "ולא ידע במה הדברים כרוכים". עוד נטען, כי "אי מילוי הנהלים [מצד אמויאל] מהווה מעילה באמון הציבור ובתדמית שירות המדינה. שום גוף היררכי אינו יכול לתפקד אם כל אחד יבחר לעשות דין לעצמו".

משרד המשפטים, אשר ביקש להקל בעונשה של אמויאל, חשף שמדובר בהתנהגות שביסודה מקובלת במערכת בתי המשפט: "בשל חוסר תקנים נהגו בהנהלת בתי המשפט לקלוט עובדים על בסיס תקנים פנויים, אף אם התקנים לא תאמו את השיבוץ בפועל של בעלי התפקידים". כלומר: הנהלת בתי המשפט נוהגת דרך קבע לקלוט עובדים בצורה שאינה עולה בקנה אחד עם התקנים שהוקצבו לה.

בית הדין המשמעתי ציין בין היתר, כי העובדה שמדובר בעובדת במערכת בתי המשפט מהווה סיבה להחמיר בעונשה. הדיינים אמרו, כי הסדר הטיעון עם אמויאל מופלג בקלותו וייתכן שאינו מאזן בצורה ראויה את האינטרס הציבורי עם טובת ההנאה שקיבלה אמויאל.

למרות זאת, הם החליטו לאשר אותו וגזרו על אמויאל נזיפה והורדה בדרגה למשך שנה. הנימוק העיקרי: "לא מצאנו לנכון ולצודק להחמיר עם הנאשמת, שעה שעל הממונה עליה, דניאל זנטי, מנהל המחוז, אשר על-פי פרטי כתב האישום שבתובענה חטא והחטיא, הוטל אמצעי משמעת של נזיפה בלבד". הדיינים היו עו"ד אורי כהן, יאיר הקש וחי חנה אני.


חיים פוקס: "אי הכרה במרות"


ביוני 2010 הודה פוקס, במסגרת הסדר טיעון, בשלוש עבירות משמעת ונדון לנזיפה חמורה, הורדה בשתי דרגות למשך שנה והפקעת 75% ממשכורת אחת. פוקס הודה, כי הטיח קללות וגידופים במאבטחי בית המשפט בנתניה, הללו נאלצו לאזוק אותו והוא המשיך להשתולל עד כדי אובדן שליטה. הוא גם הודה שגידף מאבטחים במשרד החינוך שסירבו לאפשר את כניסתו לאחר יום העבודה. האישום השלישי בו הודה היה, שהוא טיפל ללא סמכות בבקשתה של הנשיאה דאז, דורית ביניש, להשמיש מכשיר בלקבורי שהיה ברשותה ואף עדכן אותה בכך תוך עקיפת הממונים עליו.

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה יועד הכהן, דחה את ערעורו של פוקס על חומרת עונשו. הכהן אימץ את קביעת בית הדין המשמעתי, לפיה "התנהגותו [של פוקס] משקפת חריגה קיצונית מהתנהגות נורמטיבית, בהיותה מופנית כלפי אנשי אבטחה המייצגים את מערכת אכיפת החוק... נכונותו להתעמת עם המאבטחים, לעלוב בהם ולהתפרע, מבטאת יחס של בוטות ואי הכרה במרות".

הכהן המשיך וציטט בהסכמה: "חומרת מעשיו של הנאשם מתעצמת לנוכח העובדה, שכעובד בכיר המועסק בהנהלת בתי המשפט, לא השכיל להעניק יחס הולם ומכובד למאבטחי בית המשפט הנמנים עם אותה מערכת בה הוא מועסק. הנאשם לא נהג באיפוק ובריסון הראויים לכל אזרח ובוודאי לעובד ברמתו, ותחת זאת שחרר חרצובות לשונו כלפי המאבטחים ונהג באופן פרוע בין כותלי בית המשפט". הכהן מצידו כינה את התנהגותו של פוקס "אימפולסיבית, מעליבה ומשולחת רסן".


התגובה: לא מפטרים על כל עבירה


הנהלת בתי המשפט מסרה בתגובה: "מערכת בתי המשפט מטפלת בעבירות המשמעת המתגלות באופן נחרץ. כל ההחלטות מתקבלות לאחר התייעצות וקבלת הנחיות מאגף החקירות ואגף המשמעת בנציבות שירות המדינה. ישנם מקרים אשר טופלו משמעתית ביד קשה ואף אירע שעובדים הושעו או הועברו מתפקידם עקב עבירות כאלו ואחרות. עם זאת, לא כל עבירת משמעת מצריכה העברה מתפקיד. בית הדין למשמעת, שדן בעניינם של העובדים, לא מצא לנכון להורות על פיטורי מי מהם.

"חקירתם של זנטי ואמויאל בוצעו בשיתוף אגף החקירות בנש"מ. נגד זנטי ננקטה נזיפה בהליך פנימי. חומר החקירה הועבר לידי אגף המשמעת בנש"מ והוא זה שהחליט על נקיטת אמצעי המשמעת. אמויאל הועמדה לדין משמעתי ובו ננקטו נגדה נזיפה חמורה והורדה בדרגה.

"פוקס הועמד לדין משמעתי בבית הדין למשמעת לאחר שגורמי המשמעת בנש"מ המליצו והגישו נגדו תובענה וננקטו נגדו: נזיפה חמורה, הורדה בשתי דרגות למשך שנה וכן הפקעת 3/4 משכורת. פוקס ערער לבית המשפט המחוזי על פסק הדין, אולם בית המשפט דחה את ערעורו".