יהושע קנז זוכה בתואר בשל הישגיו החשובים באמנות הסיפור והרומן שבהם העלה את הסיפורת העברית אל אחד משיאיה בכל התקופות, בהערכה רבה על יצירתו הרגישה לאדם היחיד ולחברה, ועל כתיבתו שהיא מופת סגנוני ובכל פניה מפעמת הלשון העברית החדשה במלוא כוחה, צלילותה ועומקה, ובהכרת טובה על עושר יצירותיו ובכללן תרגומי מופת ממיטב ספרות העולם הקלסית.
יהושע קנז הוא מחשובי הסופרים העבריים בדורות האחרונים, מסוף שנות החמישים של המאה ה-20 הוא מפרסם את יצירותיו, רומנים וסיפורים קצרים בהם הוא מתאר בריאליזם נוקב וברגישות אנושית את פניה השונים של החברה הישראלית.
מערכת סמלים
קנז נולד בפתח תקוה והוא מתגורר בתל אביב. לאחר שירותו הצבאי החל ללמוד באוניברסיטה העברית אך כעבור שנה נסע ללמוד בסורבון בפריז. בשהותו בפריז התוודע לספרות הצרפתית שהשפעתה ניכרת על כתיבתו. אחרי שנתיים בפריז חזר לירושלים ולאוניברסיטה העברית ללמוד פילוסופיה ולימודים רומניים.
ספרו הראשון "אחרי החגים" (1964) הוא רומן העוסק בחברה הישראלית בכללותה, ובו הוא יוצר לראשונה מערכת סמלים האופיינית מכאן ואילך לכל כתיבתו. "מומנט מוזיקלי" (1964) ספרו השני הוא קובץ סיפורים קצרים העוסקים בילדות ובנעורים של אמן צעיר בארץ ישראל. הרומן המונומנטלי שלו "התגנבות יחידים" (1986) הוא בעיני רבים הרומן הישראלי החשוב ביותר. ברומן זה משרטט קנז תמונה אלגורית של החברה הישראלית החדשה כפי שהיא מיוצגת בכיתה של טירונים בעלי כושר לקוי בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20. סיפוריו האחרונים "נוף עם שלושה עצים" (2000) ו-"דירה עם כניסה בחצר" (2008) חוזרים לאופי המפויס יותר של סיפוריו הביוגרפים.
יהושע קנז תרגם כ-15 יצירות מופת - רובן יצירות מהשפה הצרפתית ומקצתן מהשפה האנגלית.
בשנות ה-60 וה- 70 היה מעורכי כתב העת הספרותי "קשת" שיצא לאור בשנים 1958 - 1977 בעריכת המתרגם והמשורר אהרן אמיר. בשנות השמונים ערך עם יורם ברונובסקי את הירחון "מחברות לספרות" וכן את מוסף הספרות של
עיתון הארץ.
