המדינה נקטה בדרך לא ראויה של ניסיון למנוע מתן היתר בנייה, כדי להגן על מקורות מים. כך אומרת (יום ב', 4.8.14) המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מרים נאור. לדבריה, המדינה נקטה במהלך זה בניסיון להימנע מתשלום פיצוי ליזם שזכה במכרז להקמת תחנת דלק.

חברת אוטוויק אפרתי זכתה בשנת 2005 במכרז של מינהל מקרקעי ישראל לחכירת מגרש באזור התעשיה חבל מודיעין, להקמת תחנת דלק. מאז מתנגדת המדינה למתן היתר הבנייה ליזם, בנימוק שהאזור קרוב מדי למקורות מים ואין כל דרך להגן עליהם מפני זיהום אם תוקם התחנה. ועדת הערר לתכנון ולבנייה במחוז מרכז קיבלה לבסוף את ערעורו של היזם והורתה לתת לו היתר בנייה.

בית המשפט המחוזי מרכז דחה את ערעור המדינה, וזו ערערה לבית המשפט העליון. נאור מציינת בפתח הדברים, שכבר המסגרת הדיונית יוצאת דופן: ועדת הערר כלל לא זכתה לייצוג בידי הפרקליטות, היזם הוא המשיב האמיתי וחברת מקורות - שפורמלית היא משיבה - תומכת בעמדת המדינה.


"כלי במאבק כספי"


נאור מוסיפה: "קשה שלא להתרשם כי ההליך שלפנינו נועד לכאורה לשמש כלי במאבק כספי בין הצדדים, לצורך עמדת פתיחה נוחה יותר (או פחות) במאבקים אחרים שעוד צפויים. הדבר מעמיד בפרופורציה הראויה את הקריאה שקוראת המדינה לבית המשפט, למנוע פגיעה במקורות המים של ישראל.

"אקדים ואומר: אין לי מחלוקת עם המדינה על החשיבות שבשמירה על מקורות המים. יש למדינה, כפי שהבהירה היא עצמה, דרכים אחרות לשמור על המים בלי לפגוע ללא הצדקה ומעבר למידה בזכויות היזם. עם זאת, הדרך בה נקטה המדינה - ניסיון למנוע מתן היתר בנייה, אינה הדרך המשפטית הראויה להשגת היעד של שמירה על קידוח המים".

לדברי נאור, המדינה ביצעה במהלך הדיון בערעור תפנית מפתיעה בעמדתה. בעוד שעד אז טענה בתוקף שחל איסור מוחלט על הענקת היתר הבנייה, היא טענה בערעור שאין איסור אך ההחלטה במקרה זה אינה סבירה. המדינה לא נימקה את שינוי עמדתה, מציינת נאור. לדבריה, "אילו יזמה המדינה שינוי תוכנית, והתוכנית הייתה משתנה, הרי היה היזם זכאי, מן הסתם, לפיצויים בגין שינוי התוכנית. אך המדינה ביקשה שלא ליתן ליזם היתר. זאת ותו לא".


"אין זה ראוי"


נאור ממשיכה ומפרטת את מהלכיה הפסולים של המדינה, אשר הגישה רק במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי שתי חוות דעת השוללות מכל וכל את מתן היתר הבנייה. "הערנו לא אחת בפסיקתנו כי בדרך כלל, ובהעדר שינוי מהותי בנסיבות, בית המשפט לעניינים מינהליים לא יאפשר הגשת חוות דעת בעתירה מינהלית, כשחוות הדעת לא הוגשה תחילה לוועדות התכנון", מזכירה נאור. "אין זה ראוי שהמדינה תנהג אחרת מהאופן שבו אנו דורשים מבעלי דין אחרים לנהוג, לא אחת בעקבות טענות של המדינה".

נאור מסכמת: "עמדתי איננה כי האינטרס העסקי של יזם פרטי בהקמת תחנת דלק גובר על האינטרס הציבורי למים נקיים. אך גם כאשר הרגולטור פועל מנימוקים שלהבנתי הם ראויים מבחינה ציבורית, עליו לעשות כן בדרך שהתווה החוק, ולא בדרך שננקטה כאן. הדין מקנה לרשויות המדינה דרכים חוקיות רבות להביא להעדפת האינטרס הציבורי על פני האינטרס והקניין הפרטיים.

"משנזנחה טענתה המרכזית של המדינה בעניין תקנות הרדיוסים, הרי שהתנהלותה של המדינה בעניין זה יש בה כדי לעורר שאלות. יש חשיבות גם לדרך בה מושגת תוצאה הנראית לרשות ראויה, ולא רק להשגת התוצאה. השגת התוצאה אינה יכולה לבוא על חשבון הקניין הפרטי בלא פיצוי הולם".

ערעורה של המדינה נדחה והיא חויבה בתשלום הוצאות של 75,000 שקל לאוטוויק אפרתי. השופטים יצחק עמית ונעם סולברג הסכימו עם עמית. את המדינה ייצגה עו"ד שוש שמואלי (הממונה על בג"צים בפרקליטות המדינה), את אוטוויק אפרתי ייצגו עוה"ד מיכאל טירר, דן אור ויובל גלאון, ואת מקורות - עוה"ד מאיה אשכנזי וחן שומרת.