בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
"הוספתי את המנדלבאום רק בשביל היְלָדוֹת"
|
על תפקידו של מוסד האימהוּת בעיצוב הפרקטיקה של נשים ישראליות בעניין שם המשפחה לאחר הנישואין ● בשנים האחרונות נראה כי יותר ויותר נשים נשואות בישראל מנסות לאתגר את שיטת השמות הפטרונימית הנהוגה
בשנים האחרונות נראה כי יותר ויותר נשים נשואות בישראל מנסות לאתגר את שיטת השמות הפטרונימית הנהוגה, והן אינן מחליפות מיד עם נישואיהן את שם משפחתן מלידה בזה של בן הזוג. ממצאים של מחקר איכותני שבחן לראשונה את המשמעויות שנשים ישראליות מעניקות לבחירתן בסוגיית שם המשפחה לאחר הנישואין, מצביעים על מוסד האימהוּת בחברה הישראלית והשיח הפמיליסטי המקדם אותו, כשניים מן הכוחות המרכזיים הפועלים לשימור הסדר הקיים ומונעים אימוץ מלא של פרקטיקות אלטרנטיביות בעניין שם המשפחה לאחר הנישואין. לפיכך, בעוד הדיון הסוציולוגי בסוגיית שם המשפחה של נשים לאחר הנישואין, המתקיים בארה"ב ובאנגליה (Mills, 2003; Hoffnung, 2006), מעמיד את התופעה כתמונת מראה של זהויות פמיניסטיות וזהויות תעסוקתיות, במרכז הדיון המוצע כאן עומדים תרומתו של מוסד האימהות ותביעותיו לעיצוב הפרקטיקה של נשים בעניין שם המשפחה לאחר הנישואין. בהתבסס על סיפוריהן של 42 נשים נשואות, יהודיות, חילוניות, בנות המעמד הבינוני בישראל, שבחרו מגוון בחירות ביחס לשם המשפחה לאחר הנישואין, אטען כי האידאולוגיה של האמהוּת מגויסת גם בהקשר זה לטובת הסדר הפטרונימי ההגמוני. מתברר כי הבחירה בשם המשפחה לאחר הנישואין מוכפפת לשיקולי "טובת הילד", עד כי במובנים רבים שאלת שם המשפחה לאחר הנישואין הופכת להיות שאלת שם המשפחה לאחר הולדת הילדים. ממצאי המחקר מלמדים כי רגע הולדתם של הילדים, המעבר להורות, ובאופן ספציפי יותר שם המשפחה שישאו הילדים, הם בעלי השפעה מכרעת על האופן שבו מתעצבת הפרקטיקה של אישה בישראל ביחס לשם המשפחה: מכיוון שבעידן של זוּגָרוּת (קוהביטציה), המשפחה החדשה נולדת למעשה רק עם הולדת הילדים ולא בעת הנישואין עצמם, הילדים הופכים להיות המסמנים של המשפחה, ושם המשפחה שהם עתידים לשאת הופך להיות המסמן של המשפחה כולה. כתוצאה מכך, מהווה לידת הילד/ה הבכור/ה זרז מכריע לקבלת החלטה בעניין שם המשפחה, שעד אז אפשר היה שלא להכריע בו, ומבלי לשלם על כך מחיר כמעט. לעתים הולדת הילדים אף מהווה נקודת מפנה בסוגיה, משום שבעקבותיה משתנה יחסה של האישה, שהיא כעת גם אימא, לשם המשפחה עצמו ולסוגיה בכלל. בנקודה זו מתגלה כי מערכת יחסים הדוקה ומורכבת מתקיימת בין סוגיית שם המשפחה לבין האימהוּת, אשר במרכזה עקרון דיאלקטי ברור: המעבר לאימהות נתמך ומושלם באמצעות הבחירה בשם המשפחה, ובמקביל המעבר אל שם המשפחה החדש של האישה (ולא משנה מה מקורו) נתמך ומושלם באמצעות המעבר לאימהות.
|
- Hoffnung, M. (2006). What’s in a name? Marital name choice revisited. Sex Roles 55, pp. 817-825.
- Mills, S. (2003). Caught between sexism, anti sexism and ‘political correctness’: Feminist negotiations with naming practices. Discourse & Society 14(1), pp. 87-110.
|
|
|
אוניברסיטת בר-אילן והאגודה הישראלית לחקר שפה וחברה; תקציר - הוכן עבור הכנס הבין-תחומי השני בנושא שיח ומגדר בישראל (03.02.09)
|
|
תאריך:
|
05/02/2009
|
|
|
עודכן:
|
05/02/2009
|
|
ד"ר מיכל רום
|
"הוספתי את המנדלבאום רק בשביל היְלָדוֹת"
|
|
נושא המחקר מתמקד בביטוי חוויית האימהוּת על-ידי אימהוֹת באמצעות כתיבת בלוג ((weblog, אשר אופיו כיומן-אישי מחד-גיסא ותקשורתי-קהילתי מאידך-גיסא, מאפשר לאם ללדת את עצמה באופן נפשי מתוך כתיבת הנרטיב שלה ויצירת שיח עם קהילה המהדהדת את קולה. קולה הכתוב של האם מאפשר לה להישמע ומזמין להקשבה מעמיקה לגוונים הסובייקטיביים של אימהותה. מתוך כך, מטרת המחקר הנה לבחון את הנרטיב האימהי וביטויו בבלוגים של אימהות בישראל, וכן את כוחה המרפא של כתיבת האימהוֹת ברשת.
|
|
|
ביקורת הספרות הפמיניסטית, במיוחד זו המתבססת על עיקרון 'השוֹנוּת', רואה בכתיבת נשים ובגיבוש מסורת של כתיבה נשית ייחודית - תהליך של הגדרה עצמית (Gardiner, 1982; Showalter, 1977) והעצמה של נשים בחברה פטריארכלית. היעדר של מסורת כתיבה נשית וכן תהליכי יצירה שהתפתחו מתוך הצורך להתקבלות ו'חיקוי' של כתיבה גברית, הרחיקו נשים מעצמן ופגעו במודעות ובתחושת הערך העצמי שלהן (Gergen & Gergen, 1993). לכן, מסורת כתיבת נשים היא לא רק ערוץ לגיבוש הזהות אלא גם ערעור על השליטה הגברית ופריצה לתחום התרבותי ההגמוני (Rich, 1971).
|
|
|
בהרצאתי אבקש לעסוק בעיצוב המיתופאטי (כצמן, תשס"ו) של השכינה בספרות תיקוני הזוהר. כידוע, דמותה של השכינה כדמות אלוהית נשית זכתה לעדנה בספרות הקבלה, ובפרט בספר הזוהר. הימצאותו של מיתוס נשי מפותח על האלוהות היא עובדה מעניינת בהקשר של תרבות גברית, שנכתבה על-ידי גברים ועבור גברים.
|
|
|
באחד ממאמרי המפתח של השיח הפמיניסטי הנוכחי, ניסחה אודרי לורד (Lorde, 1984) את אחת מסוגיות היסוד המלוות את הדיון הפמיניסטי - כאן ומעבר לים. "כלי האדון", טענה, "לעולם לא יפרקו את ביתו של האדון". אין מדובר בטענה של מה בכך אלא בעניין עקרוני, שהרי כלי האדון, משמע שפתו של האדון - "שפת האב" בלשון השיח הפוסט-סטרוקטורליסטי, הוא המערך הלשוני היחיד העומד לרשותנו - נשים וגברים כאחד. אלא שכלי האדון כפי שאלו מתוארים בשיח התרבותי הרווח בעקבות משנתו של ז'אק לאקאן, אינם מיועדים לשימושן של נשים, כמי שמצויות מחוץ למערכת הלשונית - "נתינות זרות בגן העדן של השפה" (Marcus, 1989).
|
|
|
מה התפקיד האתי והפוליטי של היחיד בעיצוב המרחב החברתי? השאלה זאת תעמוד במרכז ההרצאה. אם זהותנו ביצועית, ואם כל פרט נבנה על-ידי עצם הפעילות הלשונית החוזרת, והוא פועל יוצא שלה - מה מידת החירות שלו לפעול באפקטיביות באופן פוליטי? האם איננו ייצורים חקייניים, בובות מיוצרות בידי מכונה משומנת היטב, שהיא השפה? שאלות אלה יידונו באמצעות הרומן של יעל משאלי "אישה אל אחותה" (2008).
|
|
|
|