"ליברמן מבין ערבית"! כך מכריז תשדיר הבחירות שלו. ואני לתומי חשבתי שהוא מבין בעיקר רוסית, כי ליברמן הוא קודם כל רוסי ורק אח"כ ישראלי. אולי הוא מייחס את הבנתו לערבית משום שבעיניו הערבים הם בעצם צ'צ'ניים, וליברמן יודע צ'צ'נית או לפחות יודע כיצד לתקשר בצ'צ'נית. סיסמתו "בלי נאמנות אין אזרחות" גם היא לא מדוייקת. הסיסמה שמתאימה יותר לקהל בוחריו היא - "בלי יהדות אין אזרחות". הרי רוב קהל הבוחרים שלו הוא הנפגע העיקרי מחוק השבות, שמונע ממאות אלפי מהגרים רוסים לקבל אזרחות ישראלית. הערבים, דרך אגב, הם אזרחי המדינה מיום הקמתה, ומי שעל גבי קולותיהם התבסס שלטונו של בן-גוריון ושל מפא"י.
אבל, בעוד שליברמן אינו באמת מבין ערבית, הערבים דווקא מבינים רוסית, ואני יכול להעיד על כך. כל בעלי הבסטות הערבים בשוק תלפיות בחיפה מדברים רוסית. אין להם ברירה, הם חייבים להיות נאמנים לקליינטים שלהם, שאינם יודעים איך אומרים תפוח או פטרוזיליה. בשבילם זה עדיין "יבלושקי" או "פטרושקה", וגם אם כבר למדו עברית, הם עדיין מתקשים לעשות את החשבון בעברית, כך שהמוכר הערבי נאלץ ללמוד רוסית בשבילם. עם הקמת המדינה, עבר תיאטרון הבימה הרוסי להציג בעברית. היום כבר אין צורך בעברות התרבות הרוסית. העליה מברה"מ הבינה מזמן את עליונותה של הרוסית על העברית. עובדה, ילדיהם "הצברים" דוברי רוסית וצורכי תרבות רוסית.
ליברמן הוא אכן "ווליקורוסי" המתאים את עצמו לרוחות הרעות הנושבות ברוסיה מאז נפילתה של ברה"מ. הקומוניסטים נהלו מלחמת חורמה נגד השוביניזם הרוסי, ואילו היום, עם חזרתה של הכנסייה הפרבוסלבית למעמד-על ברוסיה, הוא מרים ראש בכל עוז. אם ליברמן לא היה יהודי, הוא בטח היה אנטישמי. זוהי אכן תופעה בזויה, מיובאת ומנותקת מההוויה המזרח תיכונית. ובכל זאת, היא תופסת תאוצה. לא רק רוסים מצטרפים למסע הגזעני של "ישראל ביתנו", אלא גם ישראלים מהשורה, על היפים והמכוערים שבהם.
נכון, ליברמן גונב קולות מהליכוד, אבל גם מהעבודה ואפילו ממר"צ. מה זה אומר על החברה הישראלית? זה אומר שדבריו נופלים על אוזניים קשובות: "שיחפשו אותי" אמר בזמנו יוסי שריד, הגורו של השמאל, אל שותפיו הערבים; "גדר הפרדה!" צעק חבר השמיניה לשעבר חיים רמון; "הינתקות" הייתה הסיסמה הפופולרית, שזכתה לתמיכה מקיר לקיר.
רגע! אבל ליברמן לא לבד. ומה עם אלי ישי? אלי ישי דווקא כן מבין ערבית, ורק בזכות זה הוא סוחב אחריו מאות אלפי תומכים. הוא ניזון מהאפליה נגד [היהודים] יוצאי מדינות ערב; הוא מסית יום ולילה נגד האשכנזים "אוכלי החזיר"; אבל, ובעיקר, הוא מסית נגד הערבים. אלי ישי יודע ערבית, ועל כן הוא לא מפסיק להלך אימים על צאן מרעיתו. הוא מצטלם בשועפת, ומתאר איך ייפלו הטילים על ירושלים; הוא קורא יום ולילה להרוס את בתיהם של העזתים; הוא מסרב לכל משא-ומתן מדיני משום שאין להאמין לאף מילה של ערבי. ישי יודע ערבית, אבל הוא בעיקר מכיר את קהל בוחריו.
אז מי לא יודע ערבית? כולם יודעים ערבית - רוסים, מזרחים ואשכנזים, חילונים ודתיים, מתנחלים ויאפים מתל אביב. ליברמן, אתה לא לבד! כולם יודעים ערבית חוץ מהערבים עצמם. הערבים יודעים רוסית וקצת עברית. אין להם ברירה, הם חייבים להיות נאמנים למעסיקים שלהם, וגם לקליינטים הרוסים שלהם.
I love Muhammad
ליברמן, אם כן, לא לבד. אבל יש עוד מישהו שנהנה מליברמן - אלו הן הסיעות הערביות בכנסת. נציגי הציבור הערבי כבר ויתרו מזמן על המאבק בגזענות, ופשוט למדו "ליהנות" ממנה. כל הצהרה הזויה של ליברמן משודרגת מיידית לכותרת ראשית בעיתון. תצעק עליו "פשיסט"; תפריע במליאה עד שהיו"ר יוציא לך כרטיס אדום והסדרנים יובילו אותך אל מחוץ לאולם; תוכיח לבוחרים שלך שאתה נלחם בפשיזם, שאתה עושה "מוקאומה" מתוך הכנסת; תוכיח שאתה באמת נאמן לערביות שלך - "ערבי, דבר ערבית!" ערביות היא האג'נדה שלך ואין בלתה, כי מאז שליברמן התחיל להבין ערבית, הערביות בסכנה קיומית.
ההוכחה הגדולה לוויתור שעשו המפלגות הערביות מול הגזענות המשתוללת, היא הקמפיין "I love Dov" שממשיך לככב מדי יום בתעמולת הבחירות של חד"ש. קמפיין זה מנסה למחזר את ההצלחה המזהירה של "עיר לכולנו" בבחירות העירוניות בתל אביב. כדאי להזכר מה היה לנו בבחירות ההן: לרגע נדמה היה שהרחוב הישראלי עובר מהפך. חד"ש, שהתכרבלה בבועה מחופשת ל"עיר לכולנו", כמעט הפילה את רון חולדאי. ואז הגיעה המלחמה, והחזירה את כולם לקרקע המציאות העגומה. מי ששולט ברחוב היום הוא הימין. קדימה והעבודה כבר מבינות שאין ברירה אלא להצטרף אל הזרם, כמו שנאמר "אם לא תוכל להביס אותו הצטרף אליו". רק בחד"ש העניינים כרגיל, הם הולכים הפעם על הקהל של מר"צ לקראת מיני מהפכה חדשה.
אלא שמהפכה זו היא מדומה, בדיוק כמו הבועה בה היא מתרחשת. "עיר לכולנו" דאגה לשמור על יהדותה, ונתנה לרשימת "יאפא" לייצג את הקול הערבי. כך השלימה חד"ש עם הבדלנות הלאומית, וזה "השתלם" לה - "יאפא" עברה את אחוז החסימה, ונציגה, עומר סיקסק, יכול לנאום בערבית בפני מליאת מועצת העיר תל אביב. באותו זמן יכול דב חנין להמשיך לדאות על גלי ההצלחה, תוך עיוות קטן של האמת, בהציגו את מפלגתו כמפלגה היחידה שמאחדת יהודים וערבים. "שתי מדינות לשני העמים", הייתה סיסמתה ההיסטורית של מק"י; שני קולות שונים לשני העמים, היא הדרך להגשמתה. וברקע, השנאה הולכת וגוברת, וליברמן חוגג כל הדרך אל הקלפי.
אנא בחיב אסמא
ליברמן מבין ערבית ואסמא אגבריה, ילידת יפו, יודעת את שתי השפות, ערבית ועברית, על בוריין. היא מדברת עברית וערבית באותה הרהיטות; היא עוברת מאחת לשניה בלי להתבלבל; היא גם לא מתבלבלת לגבי מקורות הסכנה הגזענית. ליברמן אולי מבין ערבית, אבל ממשלות ישראל, מאז ומעולם, מבינות כיצד ליצור אפליה ולנהל אותה. מי שמחזיק במושכות השלטון אינו ליברמן. הוא רק כלב נובח, וזה שבאמת נושך הוא אותו ממסד פוליטי, כלכלי וביטחוני, הדוחק את האזרחים הערבים לפינה.
לליברמן אין אג'נדה. לאסמא אגבריה יש ויש. היא מדברת בשפתם של הפועלים, בשפת-העל המאחדת בין עמים ותרבויות. ההפרדה הלאומית-אתנית מונהגת על-ידי משטר פוליטי כלכלי - קפיטליזם דורסני שמו, העובד למען האינטרסים של שכבה חברתית צרה ביותר. הקפיטליזם אינו רק יהודי, הוא גם ערבי. הממשלה הישראלית אינה לבד, היא זוכה לתמיכתם של המשטרים הרודניים ביותר באזורנו דוגמת מצרים, סעודיה וירדן.
ברגע שהגדרנו את המחנות המעמדיים, הולך ומצטמצם הפער התרבותי. עברית וערבית הופכות להיות שפות אחיות, המאוחדות על-ידי האינטרס של האדם העובד. אסמא תוקפת את הדיקטטורה הערבית, בדיוק כפי שהיא נלחמת נגד הגזענות היהודית - השפה, שפה אחת, אסמא שולטת בעברית ובערבית.
דעם איננה מפלגה יהודית-ערבית, וגם לא מפלגה ערבית. דעם היא מפלגת פועלים, מפלגתם של האנשים העובדים, והיא מובילה מהפכה תרבותית אמיתית. היא מציעה הן לאזרח הערבי והן ליהודי להחליף את הדיסקט, ולהפטר מהסכימות הישנות. תגיד/י אנא בחיב אסמא, או פשוט תאהב/י אותה. מה שחשוב הוא שבחירה באסמא היא מעשה מהפכני בפני עצמו, ואיננה בחירה רק לכנסת. בחירה באסמא היא הינתקות מהסד היהודי-ערבי, ובנייה של מכנה חדש, מכנה הסוציאליזם המאחד. אין דרך אחרת לשבור את ליברמן. כך קרה בעבר וכך ישוב ויקרה גם בעתיד.
