בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הפרת מערכת יחסים זוגית בסיפורת של צרויה שלו וסביון ליברכט היא בבחינת קריאת תיגר על קונוונציות ספרותיות ונורמות חברתיות
הפרת מערכת יחסים זוגית היזומה על-ידי האישה ומעוצבת בידי סופרת אישה היא בבחינת קריאת תיגר על קונוונציות ספרותיות ונורמות חברתיות. הסופרות צרויה שלו וסביון ליברכט מתמודדות ביצירתן עם אתגר זה. המחקר הפמיניסטי מסייע לברר אם נקודת המבט המיוחדת שאותה מעצבות הסופרות ביצירתן מציבה - אם בעלילה ואם בשיח - מודל אלטרנטיבי, חתרני או משלים, למודל ההגמוני של עיצוב יחסי זוגיות. היחסים בין המינים מתוארים בחקר השיח והמגדר כיחסים בין עולמות שיח שונים או כיחסים בין תרבויות שונות: התרבות הגברית והתרבות הנשית (טאנן, 1994; מוצ'ניק, 2003). לפיכך, עבודה זו מתחקה על עיצוב הבדלי שיח בין המינים. בעיצוב האינטימיות במערכות הזוגיות שהופרו ובמערכות הזוגיות החלופיות שנוצרו במקביל ביצירות הנידונות, מהווה התקשורת הבין-זוגית נדבך מרכזי בהבניית הקשר בין בני הזוג. עיצובה ביצירה הבדויה מבליטה אירועי שיח ייחודיים, אשר עשויים ללמד על טיב הקשר או על כשל-הקשר בין בני הזוג. התשוקה הארוטית, או היעדרה, במערכות היחסים הזוגיות המתוארות ביצירות, מאירה את התמודדותן של הסופרות עם אתגר 'כתיבת המיניות', שהיה בעבר נחלתם של כותבים גברים או של ז'אנרים ספרותיים לא קנוניים. העבודה קושרת בין חוויית הבגידה, הפרת קשר הנישואין וחבירה אל בן-זוג חדש לבין הזהות המגדרית של הגיבורה. קריאה מסוג זה חושפת את דיוקנה של גיבורה שוברת מוסכמות בעיצובה של סופרת-אישה ואת אפשרות יצירתה של שפה חדשה לביטוי חוויה זו באמצעות הקשר שבין שיח ומגדר. מבחינה דיאכרונית המחקר מתחקה על התפתחות התמה הנידונה אצל כל אחת משתי היוצרות מן היצירות המוקדמות שלה ליצירות המאוחרות. מבחינה סינכרונית עומדות היצירות בנות אותה תקופה בהשוואה זו לזו. הסופרות בודקות ומערערות את קו הגבול בין הלשונות המוגדרות במחקר הפמיניסטי כ"לשון האב" - לשון הקנון, לשון הקודש הפטריארכלית - לבין "לשון האם" בניסיון לכונן סובייקט נשי חתרני (כהן, תשנ"ז; פלדמן, 2002). סיומי הסיפורים מציבים אותם כסיפורי הישרדות של הגיבורות, וכל אחת מהן שורדת את האסון בדרכה היא, והיוצרות מתכתבות עם תשתיות של חורבן ושואה מן האתוס הלאומי בתיאור השבר בזוגיות ובמשפחה. אני מציעה אפוא לאפיין קבוצת יצירות המעמידות תמה זו במרכזן כתת-ז'אנר בדגם החניכה בסיפורת הנשים הישראלית.
|
|
אוניברסיטת בר-אילן והאגודה הישראלית לחקר שפה וחברה; תקציר - הוכן עבור הכנס הבין-תחומי השני בנושא שיח ומגדר בישראל (03.02.09)
|
|
תאריך:
|
05/02/2009
|
|
|
עודכן:
|
05/02/2009
|
|
ד"ר שרה שגיא
|
|
בשנים האחרונות נראה כי יותר ויותר נשים נשואות בישראל מנסות לאתגר את שיטת השמות הפטרונימית הנהוגה, והן אינן מחליפות מיד עם נישואיהן את שם משפחתן מלידה בזה של בן הזוג. ממצאים של מחקר איכותני שבחן לראשונה את המשמעויות שנשים ישראליות מעניקות לבחירתן בסוגיית שם המשפחה לאחר הנישואין, מצביעים על מוסד האימהוּת בחברה הישראלית והשיח הפמיליסטי המקדם אותו, כשניים מן הכוחות המרכזיים הפועלים לשימור הסדר הקיים ומונעים אימוץ מלא של פרקטיקות אלטרנטיביות בעניין שם המשפחה לאחר הנישואין.
|
|
|
נושא המחקר מתמקד בביטוי חוויית האימהוּת על-ידי אימהוֹת באמצעות כתיבת בלוג ((weblog, אשר אופיו כיומן-אישי מחד-גיסא ותקשורתי-קהילתי מאידך-גיסא, מאפשר לאם ללדת את עצמה באופן נפשי מתוך כתיבת הנרטיב שלה ויצירת שיח עם קהילה המהדהדת את קולה. קולה הכתוב של האם מאפשר לה להישמע ומזמין להקשבה מעמיקה לגוונים הסובייקטיביים של אימהותה. מתוך כך, מטרת המחקר הנה לבחון את הנרטיב האימהי וביטויו בבלוגים של אימהות בישראל, וכן את כוחה המרפא של כתיבת האימהוֹת ברשת.
|
|
|
ביקורת הספרות הפמיניסטית, במיוחד זו המתבססת על עיקרון 'השוֹנוּת', רואה בכתיבת נשים ובגיבוש מסורת של כתיבה נשית ייחודית - תהליך של הגדרה עצמית (Gardiner, 1982; Showalter, 1977) והעצמה של נשים בחברה פטריארכלית. היעדר של מסורת כתיבה נשית וכן תהליכי יצירה שהתפתחו מתוך הצורך להתקבלות ו'חיקוי' של כתיבה גברית, הרחיקו נשים מעצמן ופגעו במודעות ובתחושת הערך העצמי שלהן (Gergen & Gergen, 1993). לכן, מסורת כתיבת נשים היא לא רק ערוץ לגיבוש הזהות אלא גם ערעור על השליטה הגברית ופריצה לתחום התרבותי ההגמוני (Rich, 1971).
|
|
|
בהרצאתי אבקש לעסוק בעיצוב המיתופאטי (כצמן, תשס"ו) של השכינה בספרות תיקוני הזוהר. כידוע, דמותה של השכינה כדמות אלוהית נשית זכתה לעדנה בספרות הקבלה, ובפרט בספר הזוהר. הימצאותו של מיתוס נשי מפותח על האלוהות היא עובדה מעניינת בהקשר של תרבות גברית, שנכתבה על-ידי גברים ועבור גברים.
|
|
|
באחד ממאמרי המפתח של השיח הפמיניסטי הנוכחי, ניסחה אודרי לורד (Lorde, 1984) את אחת מסוגיות היסוד המלוות את הדיון הפמיניסטי - כאן ומעבר לים. "כלי האדון", טענה, "לעולם לא יפרקו את ביתו של האדון". אין מדובר בטענה של מה בכך אלא בעניין עקרוני, שהרי כלי האדון, משמע שפתו של האדון - "שפת האב" בלשון השיח הפוסט-סטרוקטורליסטי, הוא המערך הלשוני היחיד העומד לרשותנו - נשים וגברים כאחד. אלא שכלי האדון כפי שאלו מתוארים בשיח התרבותי הרווח בעקבות משנתו של ז'אק לאקאן, אינם מיועדים לשימושן של נשים, כמי שמצויות מחוץ למערכת הלשונית - "נתינות זרות בגן העדן של השפה" (Marcus, 1989).
|
|
|
|