פרקליטו של הררי מציין במכתבו את נתוני דוח
מבקר המדינה, שעל פיהם בשנת 2013 עברו פחות משליש מעברייני המין הליך שיקום, בעוד שיותר משני שלישים מהם השתחררו ללא טיפול. עוד ציין כי מאז שנת 1990 לא הוספו תקנים נוספים למטפלים, למרות שמספר האסירים גדל לאין ערוך. "מרשי מתאר מצב לפיו באגף בו שוהים כ-80 אסירים הוצבה עובדת סוציאלית אחת כאשר רוב הזמן אינה נוכחת באגף. בשל כך רבים מהאסירים מתייצבים בפני ועדת השחרורים עם דוח סוציאלי דל, שמציין קשר קונקרטי בלבד עם העובדת הסוציאלית, הגם שחפצו ביותר מכך", כתב עו"ד סבג.
עוד הוסיף כי למרות הצורך והחובה להציע לאסיר להשתלב בטיפול מיד עם תחילת המאסר, שב"ס מתמהמה ומציע לאסיר הליך טיפולי רק בשליש האחרון לתקופת המאסר. "בעשותו כן שב"ס מעמיד את האסיר בפני דילמה איומה: או להסכים לטיפול בכלא על חשבון השליש ולוותר בכך על שחרור מוקדם או "לזכות" להגדרה 'סרבן טיפול' במסגרת דוח הסוציאלי שיוגש לוועדת השחרורים, דבר שיטרפד את האפשרות לשחרורו המוקדם".
עוד טען כי הסיכוי הטוב ביותר מבחינתו של אסיר להשתלב בשיקום הוא ע"י הגשת עתירה נגד שב"ס. אלא ש"התענוג" שמור לאסירים אמידים שידם משגת לשכור שירותיו של עו"ד, בעוד החלשים נותרים להינמק בכלא. "במקרה הטוב בו עתירה מתקבלת ובית המשפט מחייב את שב"ס להעניק טיפול, שב"ס מציב תנאי דרקוני לפיו על האסיר לעבור לכלא מרוחק על-מנת לזכות בטיפול - המעבר כרוך בהרעה בתנאי כליאה- פגיעה בטיב האגף, אפשרות תעסוקה ויכולת קבלת ביקורים - ומביא אסירים לוותר על שיקומם", כתב לרגב.
עוד העלה טענה שעל פיה העובדים הסוציאליים בשירות בתי הסוהר אינם עורכים תוכנית שיקום מסודרת ואפקטיבית עם יעדים ברורים לאסיר. לדבריו, עצם העסקת העובדים הסוציאליים על-ידי שירות בתי הסוהר מובילה לבעיה מוסדית, מקצועית ומשפטית.
"העובדים הסוציאליים לובשים מדי שב"ס, עונדים דרגות, כותבים דוחו"ת משמעת, ואף מחליפים סוהרים במשמרות. לא בכדי שיחה בין עו"ס לאסיר נראית ומרגישה כשיחה עם סוהר ולא כשיחה פרטית בין מטפל-מטופל. נקודת מוצא זו אינה מאפשרת יחסי טיפול תקינים, בלשון המעטה. קיימת כפיפות מוחלטת של העוס-מטפלים לארגון שב"ס. בין היתר מאחר ששב"ס משלם את שכרם, מתווה את דרכי עבודתם, קובע היכן יוצבו ואחראי על קידומם בארגון ולכל טובת הנאה הניתנת להם. לפיכך גם מהותית העו"סים בשב"ס אינם יותר מסוהרי ביטחון החוששים למלא את מלאכתם תוך תיאום ציפיות מתמיד מול שב"ס, דבר המשפיע ישירות על החלטות מקצועיות הקשורות בטיפול באסיר, כגון עריכת חוות דעת לצורך מתן חופשות ו/או שחרור מוקדם", ציין.
עוד טען כי העובדים הסוציאליים בכלא אינם שומרים על פרטיות האסיר. "לכאורה, על מידע שמוסר מטופל למטפל במסגרת שיחה אמור לחול חיסיון, אלא שהמידע שמוסר אסיר לעובד הסוציאלי במסגרת "שיחה" מועבר לידיעת הקמ"ן ו/או רשויות בית הכלא. המידע, שהנו תוצר "טיפול", עשוי לשמש לצורך העמדת האסיר לדין משמעתי ו/או כמידע מודיעני או כמידע להעמדה לדין פלילי ו/או כמידע לצורך שלילת טובות הנאה. זהו מצב חמור ולא תקין בעליל", ציין והוסיף שקציני המודיעין בכלא נפגשים תדיר עם העו"ס, לרבות בישיבות הנהלה על בסיס יום-יומי, ומזינים אותם במידע שלילי אודות אסירים. "מצב זה אינו מאפשר התרשמות אוביקטיבית לגבי האסיר המטופל. למעשה, אף מטופל לא היה מסכים לפגיעה כזו בפרטיותו אלא שזהו "הסטנדרט" שיש לשב"ס להציע לאסירים", טען.
עו"ד סבג הוסיף כי אותה התרשמות שלילית לא אוביקטיבית של העובדים הסוציאליים משפיעה גם על עמדת נציגת רשות שחרור האסירים. זאת, משום שבטרם מפגש עם אסיר לצורך הכנת תוכנית שיקום, המוגשת לוועדת השחרורים, אמורה נציגת הרשות להיפגש עם האסיר ולהתרשם ממנו באופן ישיר. אלא שהעובדת הסוציאלית מעבירה נתונים שליליים לגבי האסיר, לרבות התרשמות "סוציאלית" לגבי סיכויי שיקומו מחוץ לכלא. "דבר זה מעיב על אפשרות רשות שיקום אסירים להתרשם מהאסיר עצמו. לא אחת מבוטלות פגישות עם אסירים עם רשות שיקום אסירים לצורך הכנת תוכנית שיקום, בעטיה של "המלצת" העובדת הסוציאלית", ציין.
"נוכח הנתונים האמורים, שהם בבחינת קצהו של הקרחון בלבד, אין פלא שהאסירים כיום יותר פסימיים מאשר אופטימיים ונתוני הרצבידיזם גואים. המצב בבחינת "פצצה מתקתקת". חייבים לשים לכך סוף. אסירים רבים זועקים לעזרה אך זעקתם אינה חודרת חומות הכלא ובתום המאסר הם חוזרים לחברה מסוכנים כשהיו, רק ממורמרים יותר. הגיע הזמן להכיר בזכויות האסירם, ובכלל זה בזכות האסיר לשיקום כנגזרת מחוק יסוד:
כבוד האדם וחירותו. כדי להגשים את התפקיד אותו שב"ס הפקיר, יש הכרח להפריד את מערך השיקום ובכללם את העו"ס מארגון שב"ס.רק אז יוכלו המטפלים/עו"ס למלא את תפקידם בצורה אתית ובמקצועיות, ללא מדי סוהרים וללא תלות כלכלית ומקצועית בשב"ס. למותר לציין כי בדרך זו ניתן יהיה לפקח על התקציב שמועבר לצרכי שיקום, לנהל בקרה על מערך השיקום, ולהציב יעדים ממשיים להשגת המטרה", כתב.
