מלחמת התרבות שהתלקחה שוב לאחרונה בישראל, עוסקת הפעם ביחסי מדינה ומדינה, להבדיל מסוגיות דת ומדינה שבהן עסקנו רבות בעבר. האבחנה שלי בין שתי סוגיות אלה נוגעת מצד אחד למדינה חילונית ודמוקרטית בעלת צביון לאומי, שמאפיינת את רצונו של רוב הציבור היהודי, ומשלבת בדפוסי התנהלותה יסודות היסטוריים לאומיים, תרבותיים ודתיים יהודיים, לבין מדינה בעלת צביון דתי ומשטר שמסוגל להכיל צביון כזה. יסוד הויכוח הוא בעובדה שיש הסבורים שיהדות היא דת ותו לא, ויש אחרים שרואים ביהדות שלמות הוליסטית, ששלובים בה יסודות לאומיים, תרבותיים, דתיים וטריטוריאליים יחודיים; כשהשילוב המורכב הוא המאפיין הייחודי לה.