ממשלות האחדות הלאומית - ספירת מלאי

ממשלת הליכוד הלאומי הראשונה הוקמה ב-1 ליוני 1967, בעקבות המתיחות הביטחונית עם מצרים בנוגע לסגירת מיצרי טיראן ובהקשר ל"מלחמה על המים" עם סוריה, עת טנק סורי ירה לעבר טרקטור ישראלי, דבר שהביא לחילופי אש ארטילריים. בציבור גבר הלחץ למנות שר ביטחון במשרה מלאה, בייחוד לאחר "נאום הגמגום" המפורסם של ראש הממשלה דאז לוי אשכול, שהקריא דבריו ללא עריכה כנהוג כיום, בשידור חי ברדיו, דבר שיצר רושם בציבור כי איננו שולט במצב [קורן, 1997].

בממשלה זו מונה משה דיין לשר הביטחון ומנחם בגין כיהן לראשונה כשר בממשלת ישראל, יחד עם נציגי הליברלים, דבר שסלל לימים את דרכו ל"טרקליני השלטון" [שוורץ, 1991].

בדרך-כלל מוקמת ממשלת אחדות לאומית או כפי שכונתה בזמנו "ליכוד לאומי" על-רקע הבעיות הביטחוניות ומצב החירום, אלא שזה קיים כבר מקום המדינה עד ימינו אלה.

למעשה, ממשלת אחדות לאומית הינה ממשלה שחברות בה רוב הסיעות העיקריות בבית הנבחרים, בניגוד לממשלת קואליציה רגילה, שמספר המפלגות החברות בה מצומצם יותר. ממשלת אחדות מוקמת במצבים חריגים, כגון מצב חירום לאומי (מלחמה או משבר כלכלי), או כאשר אין מצליחים להקים ממשלה רגילה [אנציקלופדיה, Ynet]. ממשלות אחדות לאומית הן "ממשלות קונסנזוס" שקמו לנוכח מצבי משבר, המשמש כזרז ויוצר מוטיבציה להקמתן. בד"כ הן מספקות "פסק זמן" למערכת הפוליטית. וההכרעות שלהן בדרך-כלל בגבולות ההסכמה הלאומית ולא מעבר לכך, ובכך יתרונן וחסרונן [המכון הישראלי לדמוקרטיה, פרלמנט 1997].

ממשלת הליכוד הלאומי השנייה הוקמה על-ידי גולדה מאיר, עם מותו של אשכול בפברואר 1968, ובבחירות 1969 - המשיך גח"ל-גוש חרות ליברלים להשתתף בממשלת מאיר. רק ב-1970, על-רקע יוזמת רוג'רס והחלטות האו"ם 242 ו-338 המדברות על חלוקת הארץ והסכמי שלום תמורת ויתור על שטחים ונסיגות, פרש מנחם בגין מממשלת מאיר ועבר לספסלי האופוזיציה.

בבחירות 1984 נוצר תיקו וממשלה דו ראשית: הליכוד זכה ב-41 מנדטים והעבודה ב-44 מנדטים, בממשלה זו נוצרה נוסחת "הרוטציה" - תחילה כיהן פרס כראש הממשלה, שמיר כשר החוץ, רבין כשר הביטחון ומודעי כשר האוצר. ממשלה זו החליטה על היציאה מלבנון, השיגה הישגים מרשימים בתחום הלחימה באינפלציה שבה בלט בכישרונו שר האוצר דאז מודעי שייצב את הכלכלה לשנים הבאות. אבל ממשלה זו גם ידעה משברים נוסח פרשת קו 300 וכן משבר טאבה, שלמעשה, פרס כפה דעתו על מתן טאבה למצרים.

בכנסת ה-12, בחירות 1988 שמיר אומנם ניסה להקים ממשלה צרה, עם הסיעות הדתיות, ברם, בסופו של דבר הצטרפו פרס כשר האוצר ורבין כשר הביטחון לממשלה. אחר-כך, למרות "התרגיל המסריח" שניסתה העבודה, כדי להפיל את שמיר, הצליח הלה להקים ממשלה צרה, שימיה היו קצרים, שכן סיעות הימין לא תמכו ב"וועידת מדריד", שדרשה מישראל ויתורים מדיניים.

בבחירות לכנסת ה-15 שהתקיימו ב-1999, נוצר מצב מעניין - הבחירות הללו התקיימו בשיטת "הבחירה הישירה" לראשות הממשלה, הבוחר הצביע בשני פתקים למפלגה ולמועמד לראשות הממשלה. לראשות הממשלה נבחר אהוד ברק לאחת מתקופות הכהונה הקצרות ביותר שידע ראש ממשלה בישראל. ברק איבד חיש מהר מסמכותו עקב האינתיפאדה וליקויי ניהול נוספים, ונערכו בחירות מיוחדות רק לראשות הממשלה בפברואר 2001, בהן הביס אריאל שרון את ברק שהתפטר בינתיים מהכנסת והוקמה ממשלת אחדות לאומית בה פרס קיבל את תפקיד שר החוץ ובנימין בן-אליעזר את משרת שר הביטחון.

בכנסת ה-16 הוקמה ממשלה בראשות שרון. בתחילה, מפלגת העבודה בראשות מצנע סירבה להצטרף, ברם, במהלך כהונתה עם פרישת "שינוי" הצטרפה מפלגת העבודה, ואחר-כך, עם מינוי עמיר פרץ ליו"ר מפלגת העבודה פרשה מממשלת האחדות בשנת 2005. יצחק שמיר, שכיהן בממשלות מסוג זה, מציין בספרו כי אין הן "מקסם שווא", ורואה חשיבות רבה יותר בפתרון מבני של שיטת הבחירות ורה-ארגון במערכת הפוליטית בישראל [משגב, 1997].