השוטרים לשעבר ברוך פרץ ואסף יקותיאלי ירצו 21 חודשי מאסר, לאחר שגרמו ברשלנות למותו של שוהה בלתי חוקי. בית המשפט העליון דחה (יום ה', 12.5.15) את בקשת רשות הערעור של יקותיאלי, ודחה לגופו חלק מערעורו של פרץ.
עומר אבו-גבראן היה מעורב בתאונת דרכים בישראל ביוני 2008. לאחר שבועיים של אשפוז, הועבר אבו-גבראן לתחנת המשטרה ברחובות, אך בשל העדר מקום במתקני שב"ס - הוחלט לשחררו. לאחר שפרץ ויקותיאלי לא הצליחו לברר פרטים על מקום מגוריו ובני משפחתו של אבו-גבראן, ולאחר שכוחות צה"ל סירבו לקבלו להשגחתם, הורידו אותו השניים במקום שומם מצפון לירושלים והניחו אותו על מעקה הבטיחות. כעבור יומיים נמצאה גופתו באותו מקום ונקבע שהוא מת מהתייבשות. בבית משפט השלום נדונו השניים ל-30 חודשי מאסר, והמחוזי הפחית את העונש ל-21 חודשים. במקביל שילמה המדינה פיצוי של קרוב ל-900,000 שקל לאביו של אבו-גבראן.
השופט
יורם דנציגר אומר, כי המקרה אינו מצדיק דיון בגלגול שלישי, למעט בטענתו של פרץ לפיה הרשעתו בשלום אינה תואמת את הנטען בכתב האישום. בעוד המדינה טענה שהרשלנות נובעת מהורדתו של אבו-גבראן במקום בלתי מתאים ביו"ש, מפסק הדין עולה שהוא הורשע בשל עצם הורדתו של אבו-גבראן ביו"ש. אולם לגופם של דברים אין בכך כדי לשנות את הכרעת הדין, שכן פרץ קיבל הזדמנות להתגונן בפני הטענה שהתנהגותו הייתה חריגה מן הסטנדרט המצופה ואף ניצל אותה, ופרט זה אינו משמעותי באותו הקשר.
עוד דוחה דנציגר את טענתם של יקותיאלי ופרץ, כי לא היה נוהל לטיפול במקרה כזה. הוא סומך את ידיו על קביעת השלום והמחוזי, לפיה גם בהעדר נוהל ספציפי - היה עליהם להבין שהתנהגותם פסולה. דנציגר גם מעיר, כי העדר הנוהל הוא שהביא להקלה בעונשם במחוזי.
"עלבון לשכל הישר"
השופט
יצחק עמית מוסיף, כי לפניו "הסיטואציה דוקרת את הלב ולא נותנת מנוח לקורא", בשאלות כגון האם השוטרים התלוצצו כאשר הפקירו את אבו-גרבאן, ומה עבר עליו ביומיים בהם גסס בשולי הדרך. עוד אומר עמית:
"מבעד לטיעונים שהעתירו עלינו המבקשים, התקשיתי להבחין בנימה של בושה או של צער. קו ההגנה של פרץ בבית משפט השלום היה עלבון לשכל הישר. לשיטתו לא הוכח כלל כי הגופה שנמצאה היא של המנוח, והלה עודנו חי ובועט אי-שם בעזה, וגם אם מדובר במנוח הרי שלא הוכחה סיבת המוות. אכן, הגיונם של
דברים שאנשים עם קתטר ועוטים פיג'מה של בית החולים שיבא מתרוצצים על הגבעות סמוך לכביש 443, כך שהגופה יכולה להיות של כל אדם אחר, והגיונם של דברים שהמנוח נפטר סתם-כך ממחלה פתאומית שתקפה אותו".
משימה חינוכית
השופט
צבי זילברטל אומר: "הפקרתו של המנוח למותו, כאילו מדובר בחפץ שלאיש אין חפץ בו, היא ביטוי קיצוני של העדר חמלה בסיסית לבן אנוש, גם אם הוא 'אחר'. עצם העובדה שאפשרות זו עלתה בדעתם של המעורבים בפרשה, ובראשם המבקשים, צריכה, לטעמי, לשמש תמרור אזהרה לחברה כולה.
"...לא ניתן שלא להרהר כיצד הגענו לכך שיש בינינו כאלה, ובמיוחד בקרב אלו הנמנים על רשויות אכיפת החוק, שאיבדו כל יחס אנושי בסיסי כלפי אדם חולה, מטושטש וחסר ישע, עד כדי שיניחוהו לנפשו ולגורלו באישון לילה, בצד דרך מהירה, ללא מזון ומשקה, בלבוש חסר וכשצנתר מחובר לגופו. מדובר בפשיטת
רגל מוסרית מהדרגה הראשונה, הרובצת ככתם על המבקשים ובמובנים מסוימים על החברה הישראלית כולה.
"הרשעתם וענישתם המתחייבת של המבקשים מבטאים אך את חלקה של מערכת המשפט, שככל שחשיבותו גדולה, אין הוא תחליף לצעדים ההכרחיים שיש לנקוט במישורים אחרים נוכח עומק השפל המוסרי שנחשף. בצד ההליך הפלילי, יש לקוות שננקטו או יינקטו צעדים חינוכיים הולמים ושראשי הציבור ומחנכי הדור יביעו בפומבי עמדה מסתייגת ומגנה".
את יקותיאלי ייצג עו"ד נעם אליגון, את פרץ ייצגו עוה"ד
רונאל פישר ונטלי שטרול, ואת המדינה - עו"ד נעימה חנאווי.