מי שיעיף מבט בקורות החיים של פרופ' דב גולדברגר (62) יחשוב שלפניו אחד האנשים האחרונים שיעסקו בהומור, אחרי הכל מדובר בפרופ' חבר באוניברסיטת בר-אילן, בעבר מנכ"ל משרד הרווחה והיום נשיא המרכז ללימודים אקדמיים. ובכל זאת, בפורים הנוכחי משלים פרופ' גולדברגר עבודה של למעלה משנתיים על הומור פורימי אותנטי.
באמתחתו של גולדברגר, שהיה גם מנכ"ל החברה למתנסי"ם, נמצאת גם סדרת הכרכים המוכרת לעוסקים בחינוך "הפעלופדיה" ו"הפעלוטף", עריכת שני הכרכים של נהפוך הוא, שהשני בהם יוצא לאור בימים אלה בהוצאת ספריית בית אל, נובעת אצלו בדיוק מאותה נקודה. "העיסוק שלי בנושא נבע מהרצון לתעד ולשמר תרבות. קיימים אוצרות תרבותיים שנשכחו מלב. המטרה היא להפגיש אותם עם הציבור הרחב וכך לשמר אותם".
המניע של גולדברגר להעמיק דווקא בהומור ובפורים היה חינוכי. "הטריד אותי שמראש חודש אדר ועד פורים יש במוסדות החינוך השתוללות והתפרקות. לדברים האלה ישנה חשיבות אבל רק כשהם בנויים על דברים אמיתיים". גולדברגר מלין גם על סעודת פורים הפרטית בבתים שדומה יותר לארוחה עם תחפושת מאשר לסעודה בעלת תכנים. גולדברגר החליט שהוא מעמיק אל תוך הנושא. חודשים ארוכים חיפש בספרייה הלאומית ובספריות בחו"ל חומרים על פורים. "מצאתי פרודיה סאטירית וביקורת, חומרים יפהפיים, רבים מהם בצורה של כתבי יד שאיש לא נגע בהם מאז שנכתבו", הסביר גולדברגר.
הוא סידר, הוא פירש את החומרים והוציא שני כרכים שונים במהותם. הראשון, הקליל יותר, מציע לקורא מגילת אסתר עם פירושים מצחיקים של רבנים שונים וקריקטורות.
בהמשך ימצא הקורא דרשות לפורים, הגדה לפורים עם סימנים של ליל סדר, קידושים, פיוטים, אפילו סליחות לפורים. הכרך החדש "כבד יותר" עיונית ומחקרית. הספר מציג את "חבקבוק", המיוחס לרבי שלמה אבן גבירול וכתוב כמו ספר נוסף של התנ"ך, מסכתות לפורים: מסכת שיכורים, מסכת המן ועוד. כל אלה נכתבו לפני מאות שנים כאשר הממצא העתיק מביניהם הוא מלפני 700 שנה.
ממצא מלפני 700 שנה
גולדברגר מספר כי זהות מחבריהם של הקטעים המצחיקים, שחוכמתם מעידה שנכתבו על-ידי תלמידי חכמים, נותרת פעמים רבות עלומה. "דבר זה מראה שלאנשים דתיים יש פחות אומץ לכתוב ביקורת. גם היום בעלי ידע תורני לא יכתבו קטעי הומור, זה נחשב לא ראוי ולא יהודי". למרות האמור יש לסנגר, העם היהודי הרי לא ישב כל השנים לבטח בארצו, בוודאי לא בשנים מהם דלה גולדברגר את החומר לספריו.
גולדברגר מתאר כיצד התחקה אחרי שמועה שיש קליין אחד מהונגריה, שחיבר משהו על פורים. בתום חיפוש מאומץ של ספרני הספרייה הלאומית, נמצאו הדפים. התגלה כי מדובר ברב מנחם מנדל קליין, בן בודפשט שנספה במלחמת העולם השנייה.
כבר בשנה שעברה, סעודת פורים המשפחתית של גולדברגר נראתה אחרת: קצת כמו ליל סדר הומוריסטי, משובץ בדרשות. "החומרים האלה יפהפיים. הספרנים אותם פגשתי אמרו לי שאיש מעולם לא התעניין בחומרים האלה. לכן אני שמח שעשיתי להם גאולה".
