אדוני ראש הממשלה,
בערב יום כיפור, כשהאלוקים בוחן ושופט את מעשינו, אני כותב על-מנת לבטא את הזעזוע העמוק שלי מכך שהגדרת את בני עמינו "קבצנים".
נחרדתי לשמוע שבמהלך שיחה בקבינט בעניין פגישתך עם הנשיא בוש אתה הסברת שלא ביקשת את שיחרורי כוון ש"קבצנים לא יכולים לעשות רעש".
איך יכולת לומר דבר שכזה? האין לך תחושת בושה או כבוד עצמי? האם אינך זוכר את הקטסטרופה שנגרמה לעמינו כשחזרו עשרת המרגלים מארץ כנען ותיארו את עצמם כ"חגבים"? איבדנו דור שלם מר שרון, בדיוק בגלל מנטליות מושפלת כזאת! אתה חושב שאנחנו "קבצנים" מר ראש ממשלה? לא עדיף היה כבר לקרא לנו "עבדים"?
אבל מה שבאמת הדהים וזעזע אותי, מר שרון, הוא שלא היה אחד כמו כלב או יהושע בכל הקבינט שלך, שיימחה על כך שאתה מאפיין את עמינו בצורה כל כך משפילה, ככל הנראה השרים שלך פשוט המשיכו לשבת במקומם וקיבלו את דבריך, כאילו הם היו שותפים להערכתך הבזויה כלפי בני עמך. אבל האמן לי, מר שרון, זה לא היה מקרה. השתיקה של השרים שלך רק המחישה את מה שכל ישראלי בעל חשיבה ברורה כבר יודע זה זמן רב, והוא: שהם רק קבוצת פחדנים שהיו יכולים להיות מפוחדים מכל בריון בחצר בית ספר. לכן, מבחינתי, אדוני ראש הממשלה, זה אתה והשרים שלך שהם ה"קבצנים" ולא עם ישראל!
אותך אני שואל ראש הממשלה שרון:
האם החיילים, מלחים, וטייסים, ושוטרים ששומרים בגבורה על מדינתנו "קבצנים"?
האם השומרים הצעירים המקריבים את עצמם בכדי לעצור מחבלים מתאבדים "קבצנים"?
האם המוני האנשים שממשיכים לנסוע באוטובוסים למרות כל הסיכונים "קבצנים"?
האם כל יוצאי הצבא הסובייטי שמתנדבים בהקרבה עצמית להתנדב לסייר בעיר העתיקה וההתנחלויות "קבצנים"?
האם כל תושבי יש"ע חובבי האדמה למרות האבדות האיומות "קבצנים"?
האם מבקרי בית הקפה, קניונים, ובתי קולנוע למרות סכנת מות שבדבר בגלל שהם רוצים לחיות חיים רגילים הם "קבצנים"?
לא, מר שרון, הם לא "קבצנים"! הם הצאצאים הגאים של מלכים, נביאים, ולוחמים גיבורים, שבעזרת השם יתמודדו עם אויבינו בקומה זקופה, ואינם זוחלים על ברכיהם.
לאור הבוז המופגן שלך לעמינו, והפחד השפל שלך מ-וושינגטון, מר שרון, לדעתי הגיע זמן שלך לוותר על תפקידך ולמסור אותו לאחר שיש לו את היושר האומץ ויראת שמים הנדרש להנהיג את אומתנו הגדולה. אולי לו היית עושה כך היינו יכולים להביס את אויבינו באופן מכריע ולרכוש כבוד בעיני בני בריתנו, וסוף סוף, הייתי יכול לחזור אל הארץ ואל חיק העם אשר אני אוהב.
יהונתן פולארד
