יש לדחות על הסף את עתירתו של מזכיר הממשלה,
אביחי מנדלבליט, בנוגע לניהול החקירה בעניינו בפרשת הרפז. כך טוענת המדינה (3.5.15) בתשובתה לבג"ץ לעתירתו של מנדלבליט, שהיה הפרקליט הצבאי הראשי בזמן הפרשה.
מנדלבליט חשוד בביצוע עבירות של שיבוש מהלכי משפט ומרמה והפרת אמונים, בטענה שלא הנחה מיידית - אלא לאחר יממה - את הרמטכ"ל דאז,
גבי אשכנזי, להודיע למשטרה שמסמך הרפז מצוי בידיו. הוא ביקש מבג"ץ להורות ליועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, לסגור את התיק נגדו בעילה של העדר אשמה, באומרו שסגירתו בעילה של חוסר ראיות תמנע ממנו להתמנות לשופט. לחלופין ביקש מנדלבליט להורות לווינשטיין לערוך לו שימוע לפני קבלת ההחלטה בעניינו.
הפרקליטות אומרת, כי המחוקק קבע נוהל מסודר להשגה על עילת סגירתו של תיק: החשוד יכול לבקש לאחר הסגירה לשנות את העילה, ואז גם זכותו לקבל את חומר החקירה. לדבריה, אין מקום לחרוג מנוהל זה בעניינו של מנדלבליט, וגם אין מקום לערוך לו שימוע מראש משום שמדובר בעבירות עוון בלבד.
עוד טוענת הפרקליטות, כי אין ללמוד גזירה שווה מכך שסניגוריו של השופט
יורם דנציגר קיבלו את האפשרות להשמיע את עמדתם לפני שנסגר התיק נגדו בפרשת לחיאני. לדבריה, המחוקק קבע שיש לנהוג בזהירות יתרה בחקירתו של שופט מכהן, ולכן מדובר היה במקרה יוצא דופן שאינו משליך על מקרים אחרים. הפרקליטות גם מזהירה מפני הצפה של רשויות התביעה בבקשות דומות, אם תתקבל בקשתו של מנדלבליט.
בסיומה של העתירה דוחה הפרקליטות את הביקורת שהוטחה בעתירה בעו"ד טוני גולדברג, המלווה את התיק, כאילו ניסתה להשפיע על עו"ד דרור ארד-איילון לשנות את חוות הדעת שנתן לפרקליטיו של מנדלבליט בנוגע להפרת חסיון עו"ד-לקוח שלו עם אשכנזי. לדברי הפרקליטות, ארד-איילון לא היה עד בתיק אלא נתן חוות דעת מומחה, ולכן פנייתה של גולדברג אליו הייתה מעשה שגרתי של שיחה בין עורכי דין המייצגים צדדים שונים.
