מעל לכל קנה לו רחוב הארבעה את עולמו בזכות מסעדות הגורמה המרובות שמאכלסות אותו. אחת מהן, אבל הפלצנית שביניהן היא, לטעמנו, מסעדת "מסה" (הארבעה 19), שכדי לרדת לטיבו ולעומקו של התפריט המוגש בה צריך להיות אחד מהשניים: או מומחה-צמרת לקולינריה, או, פשוט, להיעזר במבין-עניין מצוות המסעדה.
כך או אחרת, השף של "מסה", אביב משה, שנחשב לאחד מאבות הקולינריה הישראלית, אימץ לעצמו את התפריט הפלצני ביותר שניתן בכלל להעלות על הדעת: עירוב של מתוק בחריף, של מעודן בגס; של פיקנטי בתפל, ומה בעצם לא. מכל אלה עלה בידיו להרכיב נוסחה גסטרונומית מיוחדת, ואולי גם בלעדית בטעמה הפיקנטי, תוך שהוא מקפיד על איכות חומרי הגלם ותוך משחק מעניין עם טקסטורות שונות, שיוצרות מורכבות בכל מנה. מומלץ מאוד לחובבי ניסויים קולינריים ולמי שמרהיב עוז בנפשו להיות שפן הניסיונות התמידיים של שף מתוחכם כל כך.
המעטפת והתוך
על פניה, "מסה" היא מסעדה ים-תיכונית, עם "נגיעות מבית אמא", כשתפריטה בנוי בטכניקת-בישול מאזור הפרובנס, עם שימוש רב של חומרים מקומיים. אלא שלמעשה זוהי רק המעטפת החיצונית. כשף מנוסה ובעל מוח יצירתי מאין כמוהו, הפליא אביב משה להרכיב תפריט יוצא-דופן במורכבותו, שרק אלוהים והוא יודעים, מן הסתם, את נוסחתו העלומה.
סקרנים משפע הניסויים הקולינריים של שף הצמרת, שמנו את נפשנו בכפנו ופקדנו את "מסה" המפוארת והמעוצבת בטוב-טעם ייחודי. בחלל הגבוה של המסעדה משתלשלות להן עשרות יריעות-בד חגיגיות בצבע שמנת. סביב שולחן ארוך-ממדים, במרכזה של המסעדה, ישוב קהל הסועדים, זה מול זה, על כסאות-מוגבהים, ויש גם פינה אינטימית יותר, עם כורסאות מרופדות ונמוכות יותר, כשבהן שפע כריות, שניתן להתכרבל בהן עד לבוא האוכל. ברקע נשמעת מוזיקה חרישית, המאפשרת לסועדים, באווירה הסולידית, לשוחח בינם לבין עצמם באין מפריע.
בהתאם למצב
לזכותה של "מסה" ייאמר כי למרות היותה אחת ממסעדת הצמרת היוקרתיות של ישראל, היא יודעת להתאים את עצמה לימי המיתון המתרגשים עלינו. התפריט העסקי שהונהג בה באחרונה (78 שקל לארבע מנות גדושות ומשביעות!), מבלי לפגוע באיכותו, שווה ממש כל אגורה. הצרה היא רק שהוא, כאמור, פלצני מדי וטעון הסבר.
לאחר שהתייגענו כדי ללמוד את התפריט המורכב, בעזרתה האדיבה של המלצרית הסבלנית שחשה אלינו, החלטנו להתנסות, כסיפתח, במה שהתברר כסלט-אבוקדו, עם עגבניות בויניגרט, חרדל ואגוזי-מלך. אל המנה לשניים התלוו קעריות של רטבים פיקנטיים מלימון, פסטו ופלפלים קלויים ולחם כפרי על-חשבון הבית. לבעלי קיבה חזקה במיוחד.
ואז הגיע תורן של המנות הראשונות. אני בחרתי במה שהתברר כמעדן-פטריות-כמהין, שהוגש בכוסית גבוהה ושעליה ריחף לו סיגר אפוי, ממולא בגביעת-עיזים. מנה מעניינת ביצירתיות שלה, אבל מתובלת מעט מדי לטעמנו. בת הזוג הלכה על רוסטביף-טוסט שהיה טעים לטעמה.
החריף והמתוק
מבין המנות העיקריות צדה את ליבי שקשוקה של נקניקיות-מרגז, שטבלו בביצים עלומות. המנה הייתה פיקנטית וחריפה למדי ובקבוק הסודה של "סן פלגרינו" הציל את המצב. בת הזוג הימרה על שייטל כבוש, ששחה בים של אגסים ביין ושיבחה מאוד את טעמו של הסטייק הרך והנימוח.
לקינוח החלטנו על מנה משותפת, שאינה כלולה בתפריט העסקי: מנת פבלובה מרעננת ומתוקה, ממולאת בקרם-וניל ותותים עסיסיים, כשלצידה הוגש אספרסו כפול, דומיננטי מאוד, עם עוגית וכוסית-סודה, כפי שנוהגים מביני-עניין. המתיקות הרבה של הקינוח הייתה פיצוי וחיפוי על החריפות והפיקנטיות היתרה של המנות הקודמות.
החשבון שהוגש לנו, 237 שקל, הצדיק בהחלט את ההשקעה הקולינרית הרבה, וכאות-הוקרה על השירות האדיב והסבלני כל כך הוספנו תשר של 30 שקלים. לחובבי אקספרימנטים קולינריים - זהו המקום הראוי!