ראש עיריית קלנסוואה לשעבר, עו"ד מחמוד חדיג'ה, הורשע (יום ה', 18.6.15) בקבלת שוחד, סחיטה באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע, מרמה והפרת אמונים. שופטת בית המשפט המחוזי מרכז,
ורדה מרוז, הרשיעה את חדיג'ה בכל העבירות שיוחסו לו.
לדברי מרוז, "מסכת העובדות שבכתב האישום חושפת נורמות התנהגות עברייניות ופסולות" של חדיג'ה ושל חברו, ד"ר יוסף מרעי. השניים "ניצלו לרעה את מעמדם ועשו כן בדרכים פסולות ותכסיסניות, תוך עשיית פלסתר מערכי הדמוקרטיה וביזוי ערכי חברות ואמון ההדדי. אנשים שהתברכו בכישרון ויכולת לתרום לחברה, פגעו בה בנצלם חולשותיהם של אחרים, השפלתם וביזויים. שיקולים אישיים ופוליטיים הדריכו אותם במעשיהם". בנוסף לכך, חדיג'ה "ניצל את מעמדו כראש עיר להאדרת הונו ומימוש צרכיו האישיים".
באישום הראשון קבעה מרוז, כי חדיג'ה ומרעי (שהורשע גם הוא בסחיטה וקשירת קשר) החליטו לסחוט את איאד מרעי - בן החמולה של יוסף - בשל התנגדותו הנחרצת והקולנית לחדיג'ה. לצורך כך הם שכנעו צעירה תושבת העיר, אימאן, להיפגש עם איאד בזכרון יעקב תוך שהיא מציגה את עצמה כעיתונאית. הם הנחו אותה להתחבק ולהתנשק עם איאד, דאגו לתעד את האירוע ואיימו על איאד שיעבירו את התמונות לאשתו אם לא יחדל מהתנגדותו לחדיג'ה - והוא נענה.
מרוז מבססת את ההרשעה במידה רבה על עדותה של אימאן, שלמרות הקושי האישי הרב - העידה בצורה עקבית על האירוע (היא עצמה הודתה בחלקה בו ונדונה לשל"צ). איאד לעומתה ניסה להתחמק בעדותו, הוכרז עד עוין ומרוז מסתמכת על הודעותיו במשטרה שהוגשו לה. ראיה נוספת, היא אומרת, היו שקריהם של חדיג'ה ויוסף, וחוסר הסבירות הבולט של גרסאותיהם.
מרוז קובעת: "הוכחה אפוא תוכנית סדורה ומושכלת. לכל אחד מהמעורבים יועד תפקיד למימושה. הוכחו קיומן של הכנות משותפות מטעם הנאשמים למימוש הקשר. הוכחו משאבים, זמן ומחשבה שהושקעו בהכנת התוכנית. מטרתה הייתה להשתלט על איאד במהלך פעילותו הפוליטית, לרסנו ולהכפיפו לראש העיר".
עוד הורשע חדיג'ה בקבלת שוחד בסך 5,000 דולר מידי הקבלן עבד וותד, בתמורה להעברת כספים שקיבלה העירייה ממשרד החינוך למימון גני ילדים שבנה וותד בקלנסוואה. חדיג'ה דרש תחילה 10,000 דולר, הסתפק ב-5,000 דולר וקיבל אותם בפגישה עם וותד בכפר זמר. וותד חזר בו בבית המשפט מעדותו במשטרה, ומרוז העדיפה את גירסתו המקורית לפיה היה מדובר בשוחד.
חדיג'ה טען שמדובר היה בהלוואה, אך מרוז אומרת: "אין הסבר לפנייתו לכאורה של הנאשם לעבד לשם קבלת הלוואה, נסיבות קבלתה, תנאיה, אימתי התחייב להשיבה וכיצד לא נפרעה, אף לא מקצתה, לאורך חודשים רבים. בעצם ההודאה בקבלת הסכום יש משום חיזוק למסקנה כי בשוחד מדובר".
האישום השלישי נגע להתקנת מערכת מיגון בביתו של חדיג'ה בעלות של 90,000 שקל, על חשבון העירייה. חדיג'ה טען שהוא נזקק לה בדחיפות לאחר רצח אחיו, אך מרוז מציינת שההתקנה נעשתה לפני שהמשטרה המליצה על כך, ואומרת שהמצוקה אליה נקלע חדיג'ה אינה מצדיקה את הדרך התכסיסנית בה נקט כדרכו. "דרך המלך הייתה פתוחה בפניו, לפנות לוועדת הרכש טרם ההתקנה לשם אישורה. דא עקא, הוא נמנע מלעשות כן ולא בכדי. ללא דרישת המשטרה, משוללת העירייה סמכות לאשר התקנת מיגון בבית ראש העיר, מה גם שלא היה בידה מקור תקציבי למימושו", קובעת מרוז.
עוד מציינת מרוז, כי הקבלן ממנו הזמין חדיג'ה את המערכת, משה בלומנפלד, כמעט וירד מנכסיו לאחר שקיבל רק שליש מהתמורה בעד המערכת. בלומנפלד היה "עד אוביקטיבי, ישר ומהימן שנפל קורבן למעשי הנאשם על לא עוול בכפו". ואילו על חדיג'ה אומרת מרוז, כי הסבריו היו "מצג שווא שאין מאחוריו כלום".
את המדינה מייצגות עוה"ד יעל עצמון ולירון שטרית, את חדיג'ה מייצג עו"ד
אביגדור פלדמן, ואת מרעי - עו"ד דוד זילברמן.
