|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
"על הערכאות (האזרחית והדתית) לכבד זו את זו"
|
מהו כלל 'כיבוד הערכאות' בדיני המשפחה? זהו הכלל ולפיו אם אחת הערכאות תפסה סמכות, על הערכאה השניה לסגרת ולהימנע מלדון בעניין ● למעט חריגים, כמובן
|
|
כל צד מנסה להגיע ראשון לערכאת הגירושין הנוחה לו [צילום: AP]
|
|
|
|
|
הצעתי את דיכובסקי לעליון
|
|
ענבל בר-און
|
|
אהרן ברק גילה כי הדיין הרב שלמה דיכובסקי נמצא ראוי להיות שופט בבית המשפט העליון למרות שהוא חסר השכלה משפטית אלא רק משפטן בידיעותיו
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
בכינוס שנערך (יום ד', 25.03.09) לכבוד פרישתו מכס השיפוט של דיין בית הדין הרבני הגדול לערעורים, הרב דיכובסקי, אוזכר לא פעם "מירוץ הסמכויות". מהו אותו 'מירוץ סמכויות'? זהו המירוץ אשר מנהלים בני זוג, מרגע שמתגבשת במוחם מחשבה להתגרש. היות והדין קובע כי הערכאה אליה פנה אחד מבני הזוג לראשונה תהא הערכאה אשר תדון בתביעת הגירושין ובנושאים אשר כרוכים אליה (כגון הרכוש, המזונות וכדומה), כל אחד מהצדדים רוצה 'להגיע ראשון' אל מחוז חפצו, וכך נוצר 'מירוץ הסמכויות'.
מירוץ זה אינו מיטיב עם חיי הנישואין. מטבע הדברים, בכל חיי זוגיות ישנן עליות ומורדות. לעיתים המחשבה להתגרש אינה אלא מחשבה חולפת ברגעים של כעס, והרבה זוגות שרדו שנות נישואין רבות תוך שהמחשבה חלפה לא פעם במוחם.
אולם מה קורה כאשר ישנו תמריץ "לרוץ ולהגיש תביעה לגירושין"? מחשבות חולפות הופכות למעשים. כאשר אחד הצדדים לנישואין מודע לכך שבכדי שהגירושין ידונו בערכאה המועדפת עליו (גברים מעדיפים את בית הדין הרבני, נשין מעדיפות את בית המשפט לענייני משפחה) - עליו להגיע אל אותה ערכאה מהר, הרי שלעיתים קרובות מידי התוצאה תהא שאחד מבני הזוג אשר כלל אינו חפץ להתגרש יפנה לערכאה המועדפת (מבחינתו), רק בכדי 'לתקוע שם יתד', לאמר 'הנני', ולקבוע עובדה: מעתה כל הליכי הגירושין והנושאים הכרוכים בהם ידונו בערכאה זו. הגם שאותו צד לנישואין אינו חפץ להתגרש, וכל שרצה הוא 'לתקוע יתד' באחת הערכאות, הצד שמקבל את כתבי בית הדין מקבל רושם של רצון 'לפרק את החבילה'.
זהו כדור שלג שמתגלגל, נבואה שמגשימה את עצמה. בני זוג שלא באמת חפצו להתגרש יכולים למצוא את עצמם בהליכי גירושין שלא ממש רצו בהם, אך ורק משום שאחד מבני הזוג מיהר 'לתקוע יתד'.
הדין הוא שיצר את "מירוץ הערכאות".
כיצד הוא עשה זאת?
|
|
הליך גירושין אחד שנידון בשתי ערכאות במקביל
|
|
|
|
משפט גירושין אחד. שתי ערכאות
|
|
|
מקומה הראוי של תביעת גירושין הינו בבית הדין הרבני וזאת מכוח סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג, אשר קובע כי: "עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים". לעומת זאת, תביעה למזונות אישה ולמזונות ילדים, או תביעה רכושית - מקומה הטבעי הוא בבית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, ניתן להגיש תביעה לגירושין בבית הדין הרבני, ולכרוך עם התביעה את סוגיות הרכוש והמזונות בשלושה תנאים: א. הכריכה כנה. ב. תביעת הגירושין כנה. ג. הכריכה הינה כדין. תנאים אלו נקבעו בבית המשפט העליון במטרה לצמצם את היקף הכריכה. לא זו אף זו, סעיף 25(ב) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 קובע כי: " (ב) בעניין הנתון לסמכותו המקבילה של בית דין דתי, יהיה בית המשפט לעניני משפחה מוסמך לדון כל עוד אין בית הדין הדתי דן בו". ברם, למרות שזוהי לשון החוק, לא פעם כל אחד מהצדדים בהליך הגירושין מביא את תביעתו לערכאה אחרת, ומערכת בתי המשפט מוצאת את עצמה בסיטואציה שבה אותה תביעה נדונה בשתי ערכאות: בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה.
|
|
ביניש: על הערכאות לכבד אחת סמכותה של השניה
|
|
|
|
על הערכאות לכבד זו את זו [צילום: פלאש 90]
|
|
|
מקרה כזה נדון בבג"צ 8497/00 - אירית (אירה) פלמן נ' ג'אורג' פלמן ואח', תק-על 2002(2), 1327.
יש לציין כי כאשר אחת הערכאות סבורה כי הערכאה השניה פעלה בחוסר סמכות (למשל משום שהכריכה לא הייתה כנה, תביעת הגירושין לא הייתה כנה וכדומה), היא יכולה ליטול סמכות לעצמה.
באותה פרשה אם כן, שתי ערכאות מקבילות, בית המשפט המחוזי ובית הדין הרבני הארצי נטלו לעצמן סמכות לדון בתיק גירושין אחד, כאשר בית המשפט המחוזי סבור כי כריכת תביעת הרכוש לתביעת הגירושין לא הייתה כנה, ואילו בית הדין הרבני הארצי סבר כי כריכת תביעת הרכוש בתביעת הגירושין הייתה כנה. השופטת ביניש קבעה באותה פרשה כי מקום בו הוגשו תביעות מקבילות לשתי הערכאות, בסמכותה של כל ערכאה, מכוח עיקרון כיבוד הערכאות, לעכב את הדיון בתביעה שבפניה, וזאת בכדי לאפשר לערכאה האחרת להכריע בשאלת התקיימות תנאי הכריכה. שיקול הדעת של הערכאה יהא מושפע מנתונים כגון השלב שבו מצוי ההליך בערכאה האחרת.
אם אחת הערכאות כבר החלה לדון בתביעת הרכוש לגופה, יש לכבדה ולאפשר לצדדים להעלות שם את טענת הסמכות/היעדר הסמכות. ביניש מציינת כי "יש לקוות כי בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים ישכילו להפעיל את שיקול-הדעת המסור בידיהם מכוח עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, על-מנת לצמצם מראש את היקף המקרים בהם עשוי להתפתח מאבק-סמכויות."
יש לציין כי באותה פרשה ספציפית, היות ובית המשפט לענייני משפחה כבר החל לדון בתביעה לגופה, הרי שמכוח כללי 'כיבוד הערכאות' אשר נקבעו, יש לאפשר לו לדון בתביעה לגופה.
|
|
ביניש קובעת חריגים לכלל כיבוד הערכאות
|
|
|
|
לעיתים נדירות יקבע שערכאה פעלה בלא סמכות
|
|
|
מקום בו אחת הערכאות החלה לדון בתביעה, תיסוג הערכאה השניה מדיון באותה תביעה – זהו הכלל. אך מה הם החריגים לו? לפי ביניש החריגים יתקיימו במקרים נדירים, כאשר יש 'טעם מיוחד' שיצדיק זאת, לדוגמא, כאשר אחת משתי הערכאות פסקה כי היא המוסמכת לדון בחלוקת הרכוש בין בני-הזוג, בלא לנמק החלטתה ובלא שנערך דיון מקדים בשאלת התקיימותם של תנאי הכריכה טרם מתן ההכרעה. במקרה כזה, מתעורר חשש כי היה "מחטף" סמכויות, בניגוד למתחייב מן הכבוד ההדדי בין הערכאות. מקרה אחר בו יתקיים "טעם מיוחד" כאמור, הוא כאשר ברור וגלוי על-פני הדברים, כי הכרעתה של הערכאה הראשונה לעניין סמכותה לוקה בחוסר חוקיות או בפגם חמור אחר היורד לשורש הסמכות, שבעטים הכרעתה בטלה. כך למשל, כאשר ההכרעה לעניין הסמכות ניתנה תוך חריגה ברורה מכללי הצדק הטבעי ( זכות השמיעה ו איסור ניגוד העניינים), מן הסוג המביא ל בטלותה של ההכרעה. או למשל, כאשר נכרכה בתביעת גירושין סוגיה שאינה ניתנת לכריכה (כגון- תביעת ילד למזונותיו), ואף-על-פי-כן קבע בית-הדין הרבני כי בסמכותו לדון בסוגיה זו מכוח כריכתה בתביעת-הגירושין. אין די בכך שהערכאה השניה סבורה כי נימוקיה של הערכאה הראשונה לעניין הסמכות אינם משכנעים, על-מנת שתיזקק אף היא לשאלת הסמכות באותו עניין. שאם לא נאמר כן, יאבד מכוחו עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, על-אף התפקיד המרכזי שראוי כי ימלא ביחסים שבין בתי הדין הרבניים ובתי-המשפט לענייני משפחה. ביניש מסיימת את דבריה במילים הבאות: "אין לנו אלא להביע תקווה כי אמות-המידה שקבענו, יתרמו להנהגת עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, כך שיתמעטו ככל הניתן תופעות של כפל דיונים ותוצאות סותרות".
|
|
|
פרשה את פסק דינה של בייניש [צילום: פלאש 90]
|
|
|
פסקי דין של בית המשפט העליון מצטיינים בקביעת כללים אשר על פניהם נראים ברורים, אך אם נוברים בנבכי הרזולוציה שלהם, מגלים כי הם קשים לישום במקרים ספציפים, וכך נדרשות הערכאות הנמוכות לשבת על המדוכה ולפרש את פסקי הדין של בית המשפט העליון, תוך שהן נדרשות להחליט אם הכללים שנקבעו חלים במקרה אשר הובא בפניהם, אם לאו.
כך היה בבש"א (תל אביב-יפו) 12150/02 - ל.ר נ' ל.א, תק-מש 2005(1), 165, שם נדרש השופט שוחט ליישם את עיקרון הכיבוד ההדדי של הערכאות במקרה ספציפי שנידון בפניו. באותה פרשה קנה בית הדין הרבני סמכות לדון בתביעת הגירושין, אך האישה טענה כי ההכרעה ניתנה בחוסר סמכות, הן משום שההרכב היה חסר, והן משום שזכות השמיעה שלה קופחה. האישה טענה כי בית הדין הרבני נטל לעצמו סמכות באופן סתמי, ללא סמכות, וזאת בכדי ליצור 'מחטף סמכויות'.
השופט שוחט קבע כי מכיוון שבאותו מקרה הביעו הצדדים את הסכמתם לדון בתיק בהרכב חסר, הרי לא ניתן לאמר כי מתן הכרעה בהרכב חסר בוצע בחוסר סמכות. השופט שוחט גם שלל את טענת האישה בדבר 'מחטף' וזאת היות ובית הדין הרבני דן ב'עצלתיים' בתיק, מה ששולל אפשרות של 'מחטף'. גם עצם היות ההנמקה קצרה (ולא נעדרת), קבע שוחט, אינו הופך את ההכרעה שנתן בית הדין הרבני לכזו אשר ניתנה בחוסר סמכות.
השופט שוחט חזר והדגיש כי רק במקרים נדירים תוביל חריגת אחת הערכאות מסמכותה לבטלות ההחלטה. אלו הם המקרים שבהם הכוונה ל'מחטף' תבזיק לנגד עיננו 'כהבזק אור בחשיכה'.
הנה אם כן, לא כל פגם בקבלת ההחלטה מבטל את סמכות הערכאה שקיבלה את ההכרעה לדון בתביעה. ברוח זו קבעה השופטת ארבל ברע"א 8788/04 - אפרת עמר נ' יוסף עמר, תק-על 2005(1), 2920, כי מקום בו הבעל לא פירט בתביעת הרכוש את סוג וטיב הרכוש שהוא רוצה לכרוך בתביעה, אין זה מעיד על אי כנות הכריכה ומכאן, על היעדר סמכות. גם ארבל חוזרת על ההלכה ולפיה אך ורק במקרים חריגים יקבע כי ערכאה נטלה סמכות לידה שלא כדין.
|
|
| תאריך:
|
26/03/2009
|
|
|
עודכן:
|
26/03/2009
|
|
ענבל בר-און
|
|
"על הערכאות (האזרחית והדתית) לכבד זו את זו"
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
גרושקה
|
26/03/09 13:27
|
|
|
|
2
|
|
תורה&עבודה
|
26/03/09 14:23
|
|
הוצאות התקשורת הסלולרית הולכות וגדלות מדי שנה במרבית הארגונים העסקיים, והן אף חצו את הסף של 60% מסך-כל הוצאות התקשורת של הארגון, שכוללות תקשורת קווית, תקשורת נתונים, אינטרנט ותקשורת בינלאומית.
|
|
|
|
|
ב-16 במרס השתתפתי באירוע של אוניברסיטת דה-פול, שסייעתי לארגן אותו ושהיה אמור להביא להבנה טובה יותר של מלחמת ישראל בחמאס בעזה. המטרה של הארגונים StandWithUs, הילל והמחלקה למדעי המדינה, נותני החסות של ערב זה, הייתה ברורה: לאחר שבועות של אירועים מטעם הסטודנטים למען צדק בפלשתין (SLP) שמלאו ברטוריקה אנטי-ישראלית ואנטי-יהודית, וכותרות כמו "עזה תחת אש", הצד הישראלי של הסיפור צריך היה עדיין להישמע.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הגיע הזמן (כבר ממזמן) שמדינת ישראל תחיל את החוק הישראלי על בקעת הירדן. הגיע הזמן שנשנה את כיוון העגלה לכיוון הבניין; סבלנו די מהסכמים הזויים עם אויבים ערמומיים. גם סבלנו די מנסיגות חד-צדדיות ולא חכמות, שחיזקו את אויבנו וסיכסכו בינינו. היום, כשאנו לא רואים באופק שום פרטנר לשלום; היום, כשאנו כבר לא מזהים שום הבדל מהותי בין אש"ף לחמאס, אלא רק טקטי - כיצד תושמד ישראל יותר מהר, האם דרך הסכמים או דרך הטרור - אנו חייבים לפעול חד-צדדית, אבל הפעם בכיוון הבניין!
|
|
|
|
|
אתמול אחה"צ התבשרנו שההסכם שנרקם בין בנימין נתניהו לאהוד ברק קיבל תמיכה גם בוועידת מפלגת העבודה. מיד לאחר מכן, ובעצם גם בזמן השיחות עם מפלגת קדימה, צצו להם, כפטריות אחרי הגשם, למרות השנה השחונה, כל אלה, שגם ביום רגיל וללא כל סיבה, ישקיעו מאמץ עילאי לשכנע אותנו בסכנה שיביא עלינו בנימין נתניהו וממשלת הימין שעבורה, ורק עבורה, באופן מתמיה, מתאים המושג ממשלת ימין קיצונית צרה.
|
|
|
|
|
