ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, טוען (יום ה', 2.7.15), כי הרשעתו בפרשת טלנסקי נעשתה בחוסר סמכות, משום ששניים משופטי בית המשפט המחוזי בירושלים - משה סובל ורבקה פרידמן-פלדמן - חרגו מהוראותיו של בית המשפט העליון כאשר החזיר את התיק למחוזי. אולמרט הגיש לבית המשפט העליון ערעור על הרשעתו ועל עונשו - שמונה חודשי מאסר בפועל.

לדברי אולמרט, בית המשפט העליון קבע במפורש שהתיק אינו נפתח מחדש, ולמרות זאת דנו סובל ופרידמן-פלדמן בזיכוי המקורי. פרידמן-פלדמן אף אמרה במפורש, כי לטעמה היה מקום להרשיע את אולמרט כבר בסיבוב הראשון. הסניגורים טוענים, כי התנהלות זו - במיוחד מצידה של פרידמן-פלדמן - הופכת את פסק הדין כולו לפסול בשל חריגה מסמכות ומחייבות לבטל אותו. לטענתם, פרידמן-פלדמן גיבשה מראש את דעתה ואילו הייתה מביעה אותה לפני פסק הדין, היה מקום לדרוש ממנה שתפסול את עצמה.

עוד טוען אולמרט, כי בית המשפט המחוזי טעה כאשר התייחס לתשלומיו לשולה זקן (מתוך הקופה הסודית, אליה התנקזו הכספים שקיבל ממשה טלנסקי) כאל תשלומים פרטיים. לדבריו, בחינת השירותים שסיפקה לו זקן צריכה להוביל למסקנה, כי היו אלו שירותים פוליטיים - וממילא התשלום שקיבלה היה שימוש פוליטי מותר באותם כספים.

"טעה בית המשפט הנכבד קמא בקבעו כי התשלום מהקופה הפוליטית לגב' זקן להשלמת שכרה הינו שימוש פרטי מכספי הקופה הפוליטית", נאמר בערעור. "הוכח בתיק כי גב' זקן הייתה העוזרת הפוליטית המרכזית של המערער. הוכח בהליך השני כי גב' זקן עשתה לילות כימים במטרה להפכו לראש ממשלה וראתה בכך את משימת חייה. ממילא עיקר עבודתה העודפת של גב' זקן (מעבר לתפקידה) היה בתחום הפוליטי. התשלום לגב' זקן הינו, בנסיבות העניין, תשלום פוליטי, ועל-פי מבחני פסק הדין הראשון לא היה מקום בעטיו לשנות את התוצאה מזיכוי להרשעה".

בערעור נטען עוד, כי לא היה מקום לקבל את השיחות המוקלטות בין זקן לאולמרט. לנוכח הפעולות הרבות שבוצעו בהקלטות אלו - מחיקות, שינוי מועדים ועוד - ולנוכח המוטיבציה של זקן להביא להרשעתו של אולמרט, היה על בית המשפט לפסוק שההקלטות אינן קבילות, טוענים הסניגורים. לדבריהם, הוכח שמטרת ההקלטות הייתה לסחוט את אולמרט, והם שבים וטוענים שהוכח גם שנעשתה בהן עריכה.

לדברי אולמרט, לא היה מקום לזקוף לחובתו את החלטתו שלא להעיד בסיבוב השני, שכן הוא כבר העיד ארוכות בסיבוב הראשון. אין לראות את הימנעותו זו כשתיקה המחזקת את ראיות התביעה, כפי שעשה בית המשפט - נטען בערעור.

בערעור על חומרת העונש טוען אולמרט, כי בית המשפט טעה כאשר קבע לו מתחם ענישה חמור מזה שנקבע לו כאשר הורשע בפרשת מרכז ההשקעות (בה נדון למאסר על תנאי). עוד נטען, כי בית המשפט לא נתן משקל מספק לנסיבותיו של אולמרט, ובראשן נפילתו מאיגרא רמא ותרומתו האדירה לביטחון המדינה.

בסיום הערעור נאמר: "התשלום, שהוכח כי בוצע לגב' זקן, לא הופך את המערער מחף מפשע למושחת. התשלום לגב' זקן לא הופך את המערער מחף מפשע לרמאי. בניגוד לקביעת בית המשפט הנכבד קמא, לא מתנוסס, בנסיבות העניין, דגל שחור. מדובר בפעולה לגיטימית או למצער פעולה בתחום האפור שאינה עולה כדי עבירה פלילית... על בית המשפט העליון להחליט אם נכונה קביעת בית המשפט הנכבד קמא כי תשלום של כמה עשרות אלפי דולרים ששולמו לעוזרת פוליטית מקופה פוליטית הם כסף פרטי ההופך את המערער למושחת ורמאי".

לצד הערעור, מבקש אולמרט לעכב את ביצוע עונשו עד להכרעת בית המשפט העליון. השופט יצחק עמית ידון בבקשה ב-8.7.15. הערעור הוגש באמצעות עוה"ד איל רוזובסקי, אלי זהר ואמירה אמרה.