כפיית גט ע"י צווים בבית הדין הרבני

תופעת העגינות היא תופעה חמורה וקשה אשר קיימת במדינת ישראל, בה בני זוג נדרשים להתגרש בהסכמה בלבד. כאשר בעל מסרב לתת גט לאשתו או כאשר אישה ממאנת לקבל את גיטה, עלולים הבעל או האישה להישאר נשואים שנים רבות לבני זוגם, לאחר שנפרדו מהם, בלי כל יכולת להקים משפחה. בפרט אמורים הדברים לגבי נשים עגונות, אשר אינן יכולות להוליד ילדים מבן זוג אחר, שאחרת הם יחשבו לממזרים.

עפ"י חוק בתי דין דתיים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה 1995, בית הדין הרבני רשאי להטיל מגבלות על סרבני גט, כפי שאכן הטיל בית הדין הרבני האזורי בחיפה בתיק מס 4687-68-1 (מתוך המאגר המשפטי נבו), על עורכת דין אשר סירבה לקבל גט, עד שיתמלאו התנאים אותם דרשה.

המגבלות אשר הוטלו על האישה היו כדלקמן :

"א. בית הדין מוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ קבוע נגד האישה לפי סעיף (2)1 לחוק הנ"ל.

ב. בית הדין מוציא צו לפיו האישה מנועה מלקבל דרכון ישראלי, להחזיק בו או להאריך את תוקפו לפי סעיף (2)2 לחוק הנ"ל.

ג. בית הדין מוציא צו לפיו האישה מנועה מלקבל, להחזיק או לחדש רישיון נהיגה בהתאם לסעיף (2) 3 לחוק הנ"ל.

ד. בית הדין מוציא צו לפיו האישה מנועה לפתוח או להחזיק חשבון בנק או למשוך שיקים מחשבון בנק, ובית הדין קובע בזאת כי היא לקוחה מוגבלת מיוחד כמשמעותו בחוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א 1981 וזאת לפי סעיף 2(6) לחוק הנ"ל.

ה. בית הדין מוציא צו לפיו האישה מנועה מלעסוק במקצועה כעורכת דין בהתאם לסעיף 2(5) לחוק הנ"ל.

בית הדין סבור שיש לפעול במידתיות ולא להטיל עליה בבת אחת את כל המגבלות. מן הראוי היה לקבוע ישיבה בכל שבוע ואם האישה תעמוד בסירובה הרי שיוטלו עליה מיגבלות נוספות."

לבית הדין הרבני, יש סמכות הקבועה לו בחוק לכפות גט באמצעים הללו כולל באמצעות מאסר.

סרבני גט וסרבניות גט, לא מאפשרים לבני/ בנות זוגם להמשיך לחיות את חייהם בכבוד ולצאת לחופשי מכבליהם של נישואין בלתי רצויים. אין ספק, שלפעמים, במקרה של סרבנות גט, יש הכרח לכפות גט, אפילו בצורות קשות ביותר, כגון אלו.

מצד אחד הציבור מתרעם על בית הדין הרבני ומאשים אותו בתופעת העגינות. אלא שבתופעה זו, אשמים אותם אנשים שמסרבים לתת או לקבל גט ולא בית הדין הרבני. כשבד"ר נוקט בפעולות השמורות לו בחוק, אך אינן מקובלות ועל פניו נראה שהן נוגדות חוקי יסוד, הציבור מתרעם על נקיטת הפעולות הללו. אך לעיתים פעולות אלו הן הכלי היחיד שיש לבית הדין לפתור את בעיית העגינות.

יחד עם זאת, במקרה של פסק דין זה, העובדה שהאישה היא עו"ד וסירבה לתת גט, מהווה שיקול משמעותי לעניין הטלת המגבלות הללו, כאמור בפסק הדין :

"א. בית הדין בפסק דין מתאריך כ"ה אלול תשס"ח 25.9.2008 חייב את האישה בגט. על פסק דין זה לא הוגש ערעור. האישה הוזמנה לסידור גט וסירבה לקבל את גיטה. לפנינו תביעה להטיל על האישה מגבלות האמורות בחוק לסרבני גט.

ב. בדיון שהתקיים היום האשה המשיכה לעמוד בסרבנותה. ב"כ האשה אמר בדיון כי האשה מוכנה לקבל גט אם תקבל את המגיע לה, מדור וכן כתובתה (ראה בפרוטוקול במפורט). בית הדין הבהיר לו כי נושא המדור אינו בסמכותו של בית הדין ולכן לא יקבל טענה זו כדי להצדיק את סרבנותה. באשר לתביעת הכתובה שנפתחה לפני חודש, בית הדין הבהיר את עמדתו כי ידון בדבר מיד לאחר סידור הגט. שני נימוקים לכך. ראשית מצד הדין האשה רשאית לתבוע את כתובתה רק לאחר מתן הגט. אומנם פעמים רבות עולה נושא הכתובה טרם מתן הגט. אך זאת רק במסגרת כוללת של דיון בכל מכלול הנושאים כדי להביא את הצדדים להסכם גירושין כולל המקובל על שניהם. אך כאשר כבר ניתן פסק דין לחיוב גט, אין מקום לדרישות כגון אלו שהועלו על-ידי האשה ולכן נושא הכתובה נשאר כעיקר הדין שכל תביעה תהיה רק לאחר מתן הגט. זאת ועוד, אין לתת שום סעד לסרבן/סרבנית גט.

ג. ב"כ האשה פתח היום כתב תביעה תחת הכותרת "תביעה להצהרה על בטלות פסק הדין, הצהרה על ביטול הפסק עקב פגמים היורדים לשורשו של הפסק" כתב התביעה הוצג בפני בית הדין בעת הדיון. בית הדין אמר לו שלא יתקיים היום דיון מאחר והחומר לא היה מונח לפנינו בעוד מועד, מה עוד שלא ניתנה לצד השני הזדמנות ניאותה להגיב על תביעה זו.

ד. בית הדין עיין בתביעה זו ונוכח לדעת שבמהותה ובתוכנה זו תביעת ערעור על פסק הדין. נראים הדברים כי האשה ובא-כוחה לא הגישו ערעור על פסק הדין בזמן ובקשתה להגשת ערעור במועד מאוחר נדחתה. משכך מצא ב"כ האשה המפולפל דרך לערער על פסק הדין בהגשת תביעתו החדשה לביטול פסק הדין. ברור וגלוי שאנו לא ערכאת ערעור על פסק דין שניתן על ידינו ולכן עלינו לדחות על הסף את התביעה הזו.

ה. אנו רואים היטב שהאשה, שהיא עורכת דין במקצועה, ובא-כוחה מנסים בכל דרך שהיא לא לקיים את פסק הדין.

ו. הדבר הזה תמוה מאוד, כיצד מי שלמדה משפטים וקיבלה הסמכה לעריכת דין מפרה בצורה בוטה את החוק כאשר הדבר נוגע אליה. חובתו של בית הדין להתריע על כך ולנקוט בכל הצעדים המתבקשים.

לאור האמור בית הדין מקבל את התביעה ומטיל על האשה את ההגבלות האמורות בחוק..."