סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים,
משה דרורי, דחה (3.8.15) תביעה בסך 10 מיליון שקל שהגישו חברות התכשיטים מקבוצת כפריס נגד הרשות הפלשתינית והמדינה. החברות טענו שנגרמו להן נזקים כבדים בשל אינתיפדת אל-אקצה שפרצה בשנת 2000, ואשר הביאה למשבר קשה בתיירות הנכנסת, וייחסו אותם למדינה ולרש"פ.
את רובו של פסק הדין מייחד דרורי לשאלת אחריותה של הרש"פ לפרוץ האינתיפאדה. הוא קובע, כי כפריס לא הוכיחו אחריות זו, והסתפקו בהצגת הודעות לתקשורת של משרד ראש הממשלה בהן הוטלה אותה אחריות. הן לא הביאו שום עד מומחה שיצביע על כך שהרשות אכן עמדה מאחורי האינתיפאדה, חימשה את המחבלים וכיוונה את הפיגועים. דרורי מעיר, כי מקרה זה שונה מפסק הדין בו הטיל אחריות על הרש"פ לפיגוע נקודתי, שכן שם היו ראיות מספיקות.
עוד אומר דרורי כי גם אם היה מוצא שהרש"פ אחראית לאותה אינתיפאדה - הייתה תביעת כפריס נדחית משום שלא הוכיחה את נזקיה. החברות אומנם הראו שמכירותיהן צנחו מ-60 ו-56 מיליון דולר בשנים 1999 ו-2000 ל-23-9 מיליון דולר בלבד בשנים 2004-2001. אולם המכירות נותרו נמוכות בהרבה מאשר בשנות השיא גם בשנים הבאות. יתרה מזאת: חישובים שערך דרורי מלמדים, כי התיירים הוציאו פחות כסף בישראל בלא קשר לאינתיפאדה, ולפיכך ייתכן שהכנסותיה של קבוצת כפריס נפגעו גם מסיבה זו.
לצד זאת קובע דרורי - הדן בתיקים רבים של תביעות נפגעי טרור נגד הרש"פ - כי באופן עקרוני ניתן להטיל את הרשות את האחריות לנזקיהם של הנפגעים, וזאת בשל הזדון המיוחס למעשים המזיקים שנעשו לכאורה בחסותה. זאת, למרות שהסכמי אוסלו - בהם התחייבה הרשות להימנע מטרור ואף להילחם בו - נחתמו בינה לבין ישראל, והתובעים בתביעות השונות אינם צד להם.
בנוגע לאחריותה של המדינה אומר דרורי, כי התובעות לא הראו מה הייתה אמורה המדינה לעשות ולא עשתה כדי למנוע את פרוץ האינפתידה וכדי לדכא אותה לאחר שפרצה. הוא גם מזהיר מפני הטלת אחריות שכזו, באומרו שמדובר בהתערבות של בית המשפט במדיניות הממשלה ובפתיחת פתח לתביעות נזיקין נגד המדינה בשל החלטות שהיא מקבלת משיקולים ביטחוניים - דבר העלול לגרום להרתעת-יתר של המדינה.
דרורי חייב את התובעות בתשלום הוצאות של 100,000 שקל למדינה ולרש"פ. את קבוצת כפריס ייצג עו"ד יגאל גרוסמן, את הרש"פ ייצגו עוה"ד יוסי ארנון ויונתן ארנון, ואת המדינה - עו"ד מיכל גרינבוים.
