המשטרה ממשיכה להפר בצורה שיטתית את זכותם של חשודים להיוועץ בעורכי דין לפני חקירתם, כאשר היא מודיעה להם על זכותם זו רק לאחר שנחקרו. כך טוענת (יום א', 6.9.15) הסנגוריה הציבורית בדוח שלה לשנת 2014. הסנגוריה מדגישה, כי התנהלות זו של המשטרה נוגדת את הפסיקה ואת נהליה של המשטרה עצמה.
לצד זאת נאמר בדוח, כי בשנת 2014 חל שיפור בהתנהלות המשטרה בהקשר זה, ואחוז ההודעות על בקשת עצורים לייצוג שמעבירה המשטרה למשרדי הסנגוריה לפני תחילת החקירה, עלה מ-18% בשנת 2013 ל-25% בשנת 2014. בהיבט זה, ההבדל בין אופן תפקוד המשטרה כאשר מדובר בעצורים קטינים לעומת בגירים הוא משמעותי (הגם שגם לגבי קטינים יש מקום לשיפור רציני). בעוד ששיעור ההודעות לפני חקירה כשמדובר בבגירים עומד על 20% בלבד, כשמדובר בעצורים קטינים הוא עומד על 60%.
13,000 מעצרים יותר
הסנגוריה גם שבה ומתריעה על העלייה המתמשכת במספר המעצרים, שהגיע אשתקד ל-61,975 - זינוק של 54% לעומת שנת 1998. מספר המעצרים עד תום ההליכים הגיע ל-23,671, פי ארבעה מאשר ב-1998. לדברי הסנגוריה, הגידול בשנים האחרונות הוא תוצאה של "תוכנית המפנה" שהנהיג המפכ"ל הקודם,
יוחנן דנינו, בה נקבעו בין היתר יעדים אמפיריים של מעצרים. בשלוש שנותיה של התוכנית (2014-2012) גדל מספר המעצרים ב-13,000 לעומת שלוש השנים הקודמות.
לדעת הסנגוריה הציבורית, "תוכנית המפנה סותרת באופן חזיתי את העיקרון הבסיסי שהותווה בחוק המעצרים ובפסיקת בית המשפט העליון, ולפיו המעצר אינו צריך להוות כלי להרתעה ואינו יכול לשמש כמעין 'מקדמה' על חשבון העונש. עולה החשש, כי העמדת יעדים מספריים של מעצרים עד תום ההליכים יוצרת בקרב דרגי השטח מוטיבציה לביצוע מעצרים מיותרים, ולהגשת בקשות מיותרות למעצר עד תום ההליכים".
עוד אומרת הסנגוריה, כי היא נתקלת במקרים חמורים של מעצרי שווא, הן לצורך חקירה והן בבקשות למעצר עד תום ההליכים. לעיתים עוצרת המשטרה אנשים ללא עבר פלילי ואשר אינם מסוכנים לציבור, ואשר אותם ניתן לחקור גם ללא מעצר. "שימוש יתר במעצרים פוגע בצורה אנושה לא רק בזכויותיהם של העצורים לחרות ולכבוד, אלא גם בהגינות ההליך המשפטי ובסיכוי להביא לתוצאה צודקת. כך למשל, הסיכוי לשבור את רוחו של חשוד ולגרום לו להודות בדברים שלא עשה, גדול יותר כאשר מדובר במי שחירותו נשללה", מתריעה הסנגוריה.
מעצר ארוך יותר מהמאסר
הסניגוריה אומרת, כי היא מזהה מגמה מטרידה של הנמכת הרף להגשת בקשות למעצר עד תום ההליכים, כולל בעבירות קלות יחסית, שבעבר לא היו מוגשות בגינן בקשות כאלו, ואף במקרים של נאשמים נעדרי עבר פלילי או נאשמים פגיעים במיוחד כגון בעלי מוגבלויות נפשיות ואחרות. התביעה עתרה למעצר עד תום ההליכים לגבי 88% מהנאשמים בבתי המשפט המחוזיים ולגבי 27% מהנאשמים בבתי משפט השלום; בית המשפט קיבל 60% מהבקשות במחוזי ו-50% מהבקשות בשלום.
לדברי הסנגוריה, מעצרים עד תום ההליכים, שלעיתים מתמשכים חודשים ארוכים (ואף מעבר לכך), מקשים על הנאשם לנהל את הגנתו כראוי ולעיתים מהווים לחץ חזק לוויתור על טענות הגנה ולעריכת הסדר טיעון שתוצאתו אינה חמורה מן המעצר בו צפוי הנאשם להיות נתון ממילא. למעצר עד תום ההליכים, אף בהעדר הסדר טיעון, עלול להיות גם אפקט מחמיר מבחינת העונש: ב-20% מהתיקים בהם הנאשם היה עצור עד תום ההליכים, תקופת המעצר בה שהה הייתה ארוכה יותר מעונש המאסר (או משני שלישים מתקופת המאסר) שהוטל בסוף ההליך. המשמעות היא, שאלמלא המעצר סביר שהעונש היה נמוך יותר.
"ריבוי המעצרים הוא מהתופעות המטרידות ביותר כיום במערכת המשפט הפלילי, ולדעת הסניגוריה יש לה השלכות מדאיגות על משטר זכויות האדם בישראל ועל היחס שבין הפרט לשלטון. אנו קוראים לגורמים הרלוונטיים, ובכלל זה למקבלי ההחלטות במשרד המשפטים ובמשרד לביטחון פנים, להידרש לנושא בהקדם", מסכמת הסנגוריה פרק זה.
