שמאי המקרקעין יצחק בריל ישלם ללקוחות-לשעבר 400,000 שקל בשל רשלנות קשה בה פעל. כך קובעת (22.10.15) שופטת בית משפט השלום בחדרה, קרן אניספלד, שגם מצאה שבריל שיקר בתשובה ישירה לשאלה שהציגה בפניו ושכל גרסתו אינה ראויה לאמון.

חמשת התובעים רכשו בשנת 2009 קרקע בפרדס חנה ונדרשו לשלם היטל השבחה בסך 900,000 שקל. הם שכרו את בריל כדי לתקוף את דרישת התשלום, ובפברואר 2010 הגיש בריל לוועדה המקומית שומרון "שומה אחרת לעניין היטל השבחה" בה קבע שהסכום צריך להיות 180,000 שקל בלבד. בריל לא נקט באמצעי אחר כלשהו להשיג על השומה, אשר הפכה לחלוטה ב-1.3.10. רק לאחר מכן ניסה בריל להשיג ארכה להגשת ערעור, אך נכשל.

בריל טען, כי שגה משום שבאותה עת שרר בלבול בקרב השמאים בעקבות כניסתו לתוקף של תיקון 84 לחוק התכנון והבנייה, אשר ביטל את האפשרות להגיש "שומה אחרת" וקבע מנגנון של שמאי מכריע. עוד טען, כי בעלי הקרקע ישבו בחיבוק ידיים ולא עשו דבר להקטנת נזקם. בריל גם הגיש הודעת צד ג' לוועדה המקומית, בטענה שהיה עליה להעמידו על טעותו.


לא היה שום בלבול


אניספלד אומרת, שהתיקון אושר בכנסת ביולי 2008, נכנס לתוקפו כבר במאי 2009, ומועצת שמאי המקרקעין הוציאה חודש קודם לכן חוזר שהבהיר את כל פרטיו ומשמעויותיו. גם דרישת התשלום של הוועדה המקומית, שנשלחה לתובעים בתיק זה והועברה לטיפולו של בריל, ציינה במפורש שאין להגיש "שומה אחרת" ופירטה את הדרך העדכנית להגשת ערעור על השומה מטעמה.

במצב זה, אומרת אניספלד, היה על בריל נטל מוגבר להוכיח מדוע פעל לפי הנוהל שעבר מן העולם. "תשובה על כך, לא כל שכן תשובה מניחה את הדעת, לא באה מפי הנתבע. הוא דבק בטענות עמומות בדבר 'אי-בהירות' ו'בלבול', מבלי שביאר כיצד אלה היו אפשריים בעת שפנו אליו התובעים". פעולתו השגויה הייתה כל-כולה באחריותו ואין הוא יכול לתלות אותה בכוחות גדולים ממנו, היא קובעת.

אניספלד ממשיכה וקובעת, כי בריל חטא כלפי לקוחותיו גם בכך שלא עשה במועד את הדרוש כדי להשיג על שומת ההשבחה, וישב בחיבוק ידיים למרות שידע שהשעון מתקתק ועומדים לחלוף 45 הימים המוקצבים להגשת השגה. רק חודשים לאחר שהשומה הפכה לחלוטה, ניסה בריל לשווא להשיג ארכה להגשת ההשגה.


לא ראוי לאמון כלשהו


בריל טען, כי התובעים - שאחד מהם עורך דין ואחר הוא רואה חשבון - היו צריכים להיות ערים לנדרש מהם. אניספלד דוחה מכל וכל טענה זו ואומרת, שאילו היו התובעים מתמצאים בנהלים - הם כלל לא היו פונים לבריל, שמומחיותו בכך. זוהי "טענה מיתממת ומקוממת, וראוי היה לה שלא תישמע". בהקשר זה מציינת אניספלד, כי בריל שיקר בעדותו: היא שאלה אותו האם ביקש מהתובע עו"ד אופיר רחבי הסבר לתיקון 84, והוא ענה מיד בחיוב; אך כאשר נשאל מדוע לא ציין זאת קודם לכן, חזר בו. אניספלד מותחת לאורך פסק הדין ביקורת חריפה ביותר על העדר אמינותו של בריל, וקובעת שאין הוא ראוי לאמון כלשהו.

לבסוף דוחה אניספלד את הודעת צד ג' של בריל לוועדה המקומית. לדבריה, לא היה כל מקום לצפות שהיא תפעל בניגוד לחוק ותקבל את ה"שומה אחרת" שהגיש לה; בריל מנסה להפוך אותה דה-פקטו למבטחת שלו; הוועדה לא הייתה אמורה ללמד אותו כיצד לבצע את עבודתו; ורשלנותו מנתקת ממילא כל קשר בין מעשיה של הוועדה לבין הנזק שנגרם ללקוחותיו.

הלקוחות טענו שהנזק שנגרם להם היה ההפרש בין שומת הוועדה לבין השומה שהגיש בריל, אך אניספלד העדיפה את הערכתו של מומחה בית המשפט בדבר ההשבחה שהיו אמורים לשלם. לפיכך קבעה, כי בריל ישלם 360,000 שקל בתוספת ריבית והצמדה משנת 2010, וכן הוצאות בסך 58,000 שקל לתובעים ו-26,000 שקל לוועדה. את התובעים ייצג רחבי, את בריל ייצג עו"ד שמואל קזס, ואת הוועדה - עו"ד ג'ובראן ג'ובראן.