שופטת בית משפט השלום בתל אביב, לימור מרגולין-יחידי, הרשיעה (יום א', 1.11.15) את יעקב דיין בהעלמת הכנסות בסך 117 מיליון שקל מפעילותו בתחום השתלת הכליות בחו"ל בשנים 2007-1999.
בשנים אלו היו לדיין ולחברת עד-על אחזקות שבשליטתו הכנסות של 47 מיליון שקל מהשתלות שמומנו בידי משרד הביטחון, ועוד 70 מיליון שקל ממטופלים פרטיים - אך הם דיווחו על הכנסות של 7 מיליון שקל בלבד מתוך הכספים שקיבלו ממשרד הביטחון.
דיין טען תחילה, כי את ההשתלות ביצעו שלוש חברות הרשומות בקפריסין, וכי הוא רק קיבל עמלה עליה דיווח כדין. עם זאת, בסיכומים חלה תפנית בעמדת ההגנה וזו אישרה לראשונה, כי דיין עצמו נטל חלק בפעולות סביב ההשתלות. המדינה טענה, כי החברות הזרות היו חסרות פעילות ממשית, וההתקשרות עימן הייתה עסקה בדויה שנועדה להתחמק מתשלום מס.
מרגולין-יחידי אומרת, כי גירסתו של דיין הייתה כבושה והצטיינה בריבוי ססמאות שמאחוריהן אין עובדות וראיות. ההגנה גם לא זימנה עדים רלוונטיים שיכלו לשיטתה לתמוך בגירסתה ולפיה החברות הזרות היו פעילות והיו שייכות לגורמים אחרים, ודיין גם לא הציג מסמכים שיאוששו את גירסתו. מרגולין-יחידי מציינת, כי מאחר שהמידע על החברות היה אמור להימצא ברשותו של דיין, הרי שנטל ההוכחה העיקרי רבץ עליו - והוא לא עמד בו.
מאידך-גיסא, מרגולין-יחידי נתנה אמון מלא בעדותו של עו"ד חיים אפרימה, שליווה את פעילותם של דיין והחברות הזרות, ואשר מסר תיאור מלא של פעילות זו. גם התיעוד מלמד שדיין היה בעל השליטה בחברות הזרות והראיות מלמדות שהוא עמד בקשר עם המטופלים, היא קובעת, בעוד טענותיו לגבי בעלים אחרים לא זכו לשמץ של ראיה.
מרגולין-יחידי מסכמת: "החברות הזרות אינן גורם ממשי, השליטה במה שהוצג כפעילות של החברות הזרות היא של הנאשם, קיומן של החברות הזרות בהקשר של פעילות השתלת הכליות הוא בדיה שיש להתעלם ממנה, ובמציאות הפעילות בוצעה כולה על-ידי הנאשמים. הזכות לכספי הלקוחות נצמחה מפעילות הנאשמים בפעילות ההשתלות, הכספים נמסרו לנאשמים או למי שהנאשמים הורו למסור לו כספים, רוב הכספים נמסרו בישראל לנאשמת, וחלקם הועברו במישרין בהתאם להנחיה על-ידי המשלמים לחו"ל לצורך מימון הוצאות, משיקולים של רצון להעביר כספים שלא דרך המערכת הבנקאית".
מרגולין-יחידי גם דחתה את טענותיו של דיין ולפיהן עומדת לו הגנה מן הצדק, בין היתר בשל הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות ובשל מחדלי חקירה. דיין הורשע בין היתר בריבוי עבירות של השמטת הכנסות, מסירת אמרה כוזבת בדוח, הכנת פנקסי חשבונות כוזבים, מתן תשובה כוזבת ושימוש במרמה עורמה ותחבולה, הכל במטרה להתחמק ממס. המדינה חזרה בה מהאישום שייחס לדיין הדחה בחקירה והפרעה בעת מילוי תפקיד והוא זוכה מעבירות אלו.
