אפשר שלכמה מבני הדור שהכיר את ישראל לפני מלחמת ששת הימים עוד זכורה ועידת הפילוג של מפא"י, שבה ביקש לוי אשכול מדוד בן-גוריון, במעמד ההדחה של המנהיג הזקן, לאשר את מועמדותו שלו כמנהיג החדש. בין השאר התנהלו שם חילופי הדברים הבאים:

לוי אשכול: "ואני פונה לבן-גוריון ואומר לו: אתה יודע שאני לא ביקשתי לעצמי את התפקיד הזה. החברים החליטו שאני צריך למלא אותו. בן-גוריון, אני פונה אליך ומבקש - תן לי קרדיט!"

צעקות מן הקהל: "אשראי! אשראי!"

אשכול (מתקן את עצמו וקורא בקולו הרועם): "אשראי. בן-גוריון, תן לי אשראי!".

זו הייתה אחת הפעמים האחרונות בתולדות המדינה, שבה נתבקשו אישים בפומבי להקפיד על עברית רהוטה. לפני כן היה מקובל לתקן את העברית בו במקום למי שנשאו דברים בציבור, גם לראשי העדה וגם בנסיבות הדרמטיות ביותר. אחרי מלחמת ששת הימים, כשהייתה תחושה שהציונות כבר הוגשמה ועכשיו אפשר להפסיק להתאמץ - גם בתחום הלשון - כבר לא היה איכפת כמעט לאיש איך מתבטאים אישי הציבור שלנו. נמוגה הדרישה לשמוע מעל דוכן הנואמים עברית טובה או, למצער, סבירה.


האג'נדה ממזנון הבורקס של משה

בתקופה הישראלית הראשונה נתפסה העברית כאחד היסודות החיוניים של הציונות. כיום, בפרוס יום העצמאות ה-61 שלנו, אפשר לקבוע שהעברית בצרות. אחרי עשרות שנים של קיום לאומי מידלדל והולך בצילה של ארה"ב, הופכת העברית הישראלית לפיג'ן הִיבּרוּ, לשון ילידים בלתי מחייבת וחסרת כללים, יוקרה ומעמד ציבורי. היא חדלה מלהיות נכס לשולטים בה, שמספרם מתמעט והולך. במקומה נכנסה לשימוש לשון מעורבת, שחציה עברית לא מוקפדת וחציה מילים וביטויים מושאלים מאנגלית אמריקנית או תרגומי שאילה (ביטויים מתורגמים מילולית) מלשון זו.

ניקח למשל דיאלוג בין שני עורכי דין - דיאלוג הלקוח מן המציאות הלשונית שאפשר לשמוע מדי בוקר במזנון הבורקס של משה, ברחוב יפו בירושלים, באזור מגרש הרוסים על בתי המשפט שבו.

עו"ד רגב: מה אתה אומר על ברק? הוא לא נתן לרותי גביזון להיכנס לעליון בגלל שיש לה אג'נדה.

עו"ד וינשטיין: נו באמת, אפשר לחשוב שלו אין אג'נדה. הרי לכל אחד בעליון יש אג'נדה. אחרת הוא לא היה שם.

רגב: מה הוא רצה, שהיא תבוא אליו לאודישן ותוכיח שהיא ילדה-טובה-יש-שופטים-בירושלים?

וינשטיין: אני מכיר את ברק. הוא בסדר, אבל אוֹן אנד אוֹף יש לו התקפים כאלה של פוליטיזציה.

רגב: הוא היה צריך להכניס אותה אֶז אֵיי מֶטֶר אוֹף קוֹרס, בלי לשאול שאלות. זה לא עושה שכל לגרש אחת כמו רותי. שיגיד תודה שהיא בכלל מסכימה ללכת לשם.

וינשטיין: תשמע, גם שופטים הם בני אדם, ולפעמים האייטם בתקשורת יותר חשוב להם מעצם העניין.

רגב: בסדר, אבל אייקון כמו ברק שיעשה דבר כזה?

וינשטיין: אתה לא הבנת. למדתי איתו בפקולטה ואני יודע: הוא צריך את האקשן. הוא מרגיש שהוא סופר נשיא, יורשו של תיאודור הרצל לפחות.

רגב: אבל האימפקט, האימפקט... יש לזה אימפקט לא טוב על כל המערכת. היום כשאני בא לעליון...

וינשטיין: כן, אִין דֶה בֶּק אוֹף יוֹר מַיינְד אתה חושב על זה כל הזמן. גם אני כשאני מופיע בעליון זה לא מרגיש לי טוב.

רגב: אחרי שזה נהיה כזה איִשיוּ הוא היה צריך לשנות את דעתו ולהכניס אותה. יותר מכובד לעמוד כמו גבר ולהגיד: אַיי סְטֶנְד קוֹרֶקֹטֶד.

המונחים השאולים מאנגלית נכתבים בעברית ונשמעים טבעיים לגמרי באווירה הלשונית הפרובינציאלית שלנו. הקורא אולי לא שם לב לכך שכל אלה המופיעים לעיל מתחילים באות א'. כותב הטור, המחזיק במילון של כ-800 מילים וביטויים שחדרו לשפתנו מאנגלית אמריקנית בעת האחרונה, פשוט השתמש רק בראשונים שברשימה. לו השתמש ברשימה כולה היה טור זה מקבל מימדים של ספר. מילון האנגליציזמים הזה נאסף בתוך שבועות אחדים, מאז הוחל בפרסומו של טור זה.

אין מדובר כאן במונחים אנגליים ותיקים, המוכרים כבר שנים ושהפכו למעשה חלק מן העברית (כמו אורבני, דיאלוג, זומבי, כריזמה, מגזין או סקס) אלא בביטויים של הזמן האחרון, שהציפו אותנו בבת אחת ונשמעים עכשיו מבוקר עד לילה מפי מגישים של יומני חדשות, בתוכניות אירוח ברדיו ובטלוויזיה, בנאומים שנישאו במערכת הבחירות האחרונה, מפי מראיינים ומרואיינים כאחד, בדבריהם של תקשורתנים מדושנים מעצמם, המוזמנים על תקן של חריפי שכל וממולחי ביטוי, ובדבריהם של מומחים מן האקדמיה, המדברים בפיג'ן הִיבּרוּ על הכל - מצינור ביוב שנפרץ ועד שירה סינית עתיקה.

הנזק שההצפה הזאת גורמת הוא עצום: המילים הזרות הנפלטות אל חללה של תקשורת בחשק כזה, דוחקות הצידה מילים עבריות שחודשו בעמל רב בשנות תחיית הלשון ושעתה הן מתחילות להיראות מיושנות ודינוזאוריות. איתן הולכים וגוועים גם ניבים רבים, מבנים לשוניים, מילות יחס ודרכי הבעה עשירות, שיש להן רקע בתרבות היהודית. ההיסטוריה שלנו מלמדת שיש קשר הדוק בין חוזקה ויוקרתה של הלשון העברית לבין עצם הריבונות המדינית. וכיוון שנושא נוגע לתרבות הישראלית בכללה וחורג מתחום מחקר הלשון, הוא יטופל גם בשבועות הבאים.

יום עצמאות שמח.