התוכנית של נתניהו מסוכנת

נקודת המוצא היא שראש הממשלה הנוכחי הוא איש מוכשר ומסוכן. לא למדינת ישראל, כמו שאמר בזמנו הקשקשן אמנון ליפקין שחק, אלא למחנה השמאל בראשות קדימה. רק אדם מסוכן כמו נתניהו היה יכול לצלוח 13 שנה של רצח אופי, ולהגיע (שוב) לראשות הממשלה.

זה לא משנה איזו תוכניות רצות לו בראש: הכלכלית ו/או המדינית - שתיהן מסוכנות. הן עלולות להצליח. לא בטוח שתמיד יעלה בידינו לשכנע את הציבור, שהצלחה שלו היא כישלון. שנתי נודדת בלילות כשאני מדמיין את נתניהו עושה שלום. קראתי את הראיון שעשה בן כספית עם המיליארדר דניאל אברמס ("נתניהו הוא האיש שיביא שלום עם העולם הערבי", מעריב, 24.4.09), וזיעה קרה הציפה אותי.

נכון, השלום תלוי גם בערבים, אבל אנחנו זוכרים שכראש ממשלה הוא חזר מוואי עם הסכם שחתמו עליו ערפאת והנשיא קלינטון. אלמלא הצלחנו להפיל אותו, בהחלט ייתכן שההסכם הזה היה פרוזדור לשלום אמיתי. היינו בטוחים שאם נתניהו יכול, גם ברק יכול, אלא שהמציאות - בפעם המי יודע כמה - בעטה לנו באף.

אנחנו מנסים לשכוח ובעיקר להשכיח את העובדה שבתקופת שלטונו, הטרור ירד לרצפה. הרבה פחות ממה שהיה לפניו, ואחריו. בקושי הצלחנו להפיל אותו. זה עלה לנו בכבודנו המקצועי. כדי להעלות לשלטון את אהוד ברק, נאלצנו לרדת לזנות.

קבלו שלושה ציטוטים (תאמינו לי, יש הרבה יותר). הראשונה שלי יחימוביץ': "התקשורת תתנגד לנתניהו. זה לא חדש ולא סוד... היא תעבוד נגדו... התקשורת לא רוצה את נתניהו כראש ממשלה" (עובדה / 23.12.98).

ארבעה חודשים אח"כ, העיתונאי מתי גולן: "במו אוזניי שמעתי עיתונאים בבית סוקולוב שאמרו לי: לא רוצים לכתוב משהו שלילי על ברק (אפרופו פרשת העמותות). יש לנו משימה - להוריד את נתניהו מהשלטון" (דוקומדיה / 30.3.99).

ואחרון, העיתונאי שמעון שיפר: "התקשורת תיארה את ברק כגאון... התקשורת צריכה לבקש סליחה מהקוראים, צופים, מאזינים, איך הם תיארו את ברק במצג שווא" (ערוץ 1 / דוקומדיה / 21.2.01).

כשחזר לזירה, בעיקר בגלל סקרים מחמיאים, הוא הוכיח את עצמו כשר חוץ. למרות הקושי, אנחנו מוכנים להודות: לא היה לישראל מסבירן טוב ממנו. הפופולריות שלו נסקה, ולא ידענו את נפשנו מרוב פחד. חששנו שהצלחתו של נתניהו במשרד החוץ תביא אותו ללשכת ראש הממשלה.

למזלנו הטוב, כלכלת ישראל תחת שלטון שרון ובהנהגת סילבן התדרדרה אלי תהום. כמה רווח לנו כשלאחר הבחירות (ב-2003), שרון עשה "הצרחה" בינו לבין סילבן. היינו בטוחים שהכלכלה הגוססת תכריע אפילו איש מוכשר כמוהו. חשבנו שאם לא יבצע את הצעדים הנכונים, הכלכלה תקרוס, ואנחנו כמובן נאשים אותו. ואם יעשה את הדברים הנכונים, נאשים אותו שהוא "חכם על חלשים", זה בטוח יתפוס. להפתעתנו, הוא לא נרתע מלעשות דברים שאיש לפניו לא העז. האבטלה ירדה, והצמיחה נסקה.

עכשיו הוא שוב ראש ממשלה. אם חפצי חיים אנחנו, חובתנו להפריע לו. מדובר במאבק ברמה של להיות או לחדול. כמה עיתונאים מתחסדים, ביניהם יאיר לפיד ונחום ברנע, הציעו שנמתין קצת עם הכאסח. "מאה ימי חסד" הם קוראים לזה. לאיש כזה, אסור לתת אפילו מאה שניות חסד. אנחנו מכירים אותו, יש לו קבלות. לא חלפו שבועיים מאז נכנס ללשכת ראש הממשלה, וכבר הוא יוצא בתוכנית כלכלית חדשה. "בלימה ותנופה" הוא קורא לה. מה נעשה אם שוב יצליח? מה יהא עלינו? האיש הזה עלול למחוק אותנו. ידעו נא אזרחי ישראל, התוכנית הכלכלית של נתניהו מסוכנת. לשמאל...