ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת אישרה (יום ב', 1.2.16) את התיקון לחוק להגדלת מספר המינימום של ימי חופשה לשכירים. לפי התיקון, שהוצע על-ידי ח"כ רחל עזריה (כולנו), יוגדל מספר ימי החופשה של השכירים במשק מ-10 ימים ל-12 ימים. זה התיקון הראשון להגדלת ימי החופשה שאושר מאז נחקק "חוק חופשה שנתית" בשנת 1951.

חוק חופשה שנתית קובע שלעובד שבועיים חופש בשנה עד לשנה החמישית במקום העבודה. לאחר השנה החמישית עולה מספר ימי החופשה באופן הדרגתי עד שמגיע ל28 ימים לאחר 14 שנה (כולל סופי שבוע). החוק התאים לתקופה שבה עובדים עבדו אצל מעסיק אחד במשך עשרות שנים, וכך לאחר מספר שנות עבודה הגיעו לכמות סבירה של ימי חופשה. הורים לילדים בגילאי בית הספר כבר היו לאחר כעשור במקום העבודה, והיו להם ימי חופש לקחת עם הילדים.

לטענת עזריה, המציאות כיום היא אחרת כי שוק התעסוקה השתנה. ילידי שנות ה-70 וה-80 אינם נשארים אצל אותו מעסיק יותר מ 3-4 שנים, וכך נשארים עם אותם שבועיים (10 ימי עבודה) חופש למשך שנים רבות. בשאר מדינות הOECD עדכנו את מספר המינימום של ימי החופשה לשלושה וארבעה שבועות, בהתאם לשינויים בשוק התעסוקה.

התיקון לחוק עבר היום בתיאום עם משרד הכלכלה, משרד האוצר ומשרד התיירות בהתאם להחלטת ועדת שרים לענייני חקיקה. כמו-כן, התיקון התקבל בהסכמת ההסתדרות ונשיאות הארגונים העסקיים. התיקון יעלה בשבועות הקרובים למליאת הכנסת להצבעה בקריאה שנייה ושלישית.

ח"כ עזריה הסבירה היום כי החוק הזה בא לתקן במעט את שני האתגרים המרכזיים שהוצגו אתמול בדוח הOECD הסוקר את כלכלת ישראל - פריון נמוך ופערים כלכליים. "אנחנו עובדים יותר שעות מהממוצע במדינות ה-OECD אבל הפריון שלנו מהנמוכים ביותר. ישראל היא המדינה עם הכי מעט ימי חופשה ב-OECD, ואנחנו רואים קשר בין שעות וימי עבודה העודפים ולפריון הנמוך. בישראל אנחנו עומדים על מינימום של 10 ימי חופשה בעוד שבשאר מדינות הOECD המינימום עומד על 15-20 ימי חופשה בשנה, כך שעוד יש לנו דרך ארוכה", אמרה. לדבריה, גם בתוך ישראל, ישנו פער גדול מאוד בין מספר ימי החופשה של שכירים מאורגנים לאלו שלא מאורגנים, והחוק בא לצמצם את הפער הזה.