מצלמות המהירות הפועלות מזה ארבע שנים אינן משיגות את מטרתן - הפחתת מספר תאונות הדרכים - בשל כשלים מערכתיים בהפעלתן ובשימוש בתוצריהן. כך קובע (יום ד', 24.2.16) מבקר המדינה, יוסף שפירא.

מדובר בפרויקט א-3 ("אכיפה אלקטרונית אוטומטית"), הכולל 200 מצלמות לתיעוד כלי רכב הנוסעים במהירות הגבוהה מהמותר ו-100 מצלמות לתיעוד כלי רכב החוצים צומת באור אדום. עד ינואר 2015 הוקמו 120 עמדות פעילות והוצבו בהן 45 מצלמות רמזור ו-15 מצלמות מהירות; המשטרה מניידת את המצלמות בין העמדות.

בשנים 2015-2012 נמחקו 55,000 כתבי אישום בגין עבירות תעבורה, מחמת התיישנות (מרביתם לא מפרויקט א-3). מחיקת כתבי האישום נבעה בעיקר מהצטברות של אלפי כתבי אישום בכל שנה בלא שנקבעו עבורם מועדי משפט, בשל הקצאה חסרה ולא יעילה של מועדי משפט. למשל, בתחילת פברואר 2015 היו 17,160 כתבי אישום ללא מועד משפט, חלקם עוד משנת 2007.


"פגיעה מהותית בשוויוניות"


הנהלת בתי המשפט, המשרד לביטחון פנים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים והמשטרה לא הגיעו להסכמות בעניין מימון תקינת השופטים לתעבורה, למרות שכבר ב-2006 הובטחו עוד עשרה תקנים, ועל כן נפגעה ההיערכות לגידול הצפוי בכתבי האישום בעקבות הפעלת המצלמות. היחס החסר בין מספר השופטים ובין מספר כתבי האישום שהפיקה המשטרה באותו איזור, גרם גם הוא להצטברות כתבי האישום הבלתי-מטופלים.

"מחיקת כתבי אישום בנסיבות אלה פוגעת פגיעה מהותית בשוויוניות בפני החוק, ביעילות האכיפה ובהרתעה המשטרתית, ויש בה משום בזבוז משאבים המושקעים בהפקתם של כתבי האישום", נאמר בדוח.

על-מנת לבלום את הצטברות כתבי האישום, העלתה המשטרה את סף האכיפה של רבות ממצלמות המהירות, וכיילה אותן כך שיצלמו רק נהיגה במהירות העולה בהרבה על המהירות המותרת. בפועל, רבות מן המצלמות לא פעלו אלא כשכלי רכב נסעו במהירות הגבוהה פי שניים ומעלה מן המהירות המותרת. מהלך זה הביא בשנת 2014 לירידה של 46% במספר האירועים שצולמו, ל-9,000 בלבד באותה שנה. דרך פעולה זו של המשטרה הביאה לידי כך שחלק ניכר מהמצלמות לא מילאו את ייעודן.

לדוגמא: ביוני 2014 נקבע, כי בכביש עירוני מסוים, שמהירות הנסיעה המותרת בו היא עד 60 קמ"ש, יהיה סף האכיפה 135 קמ"ש, כלומר פי 2.25 מן המהירות המותרת. בכביש בין-עירוני במחוז ירושלים, שהמהירות המותרת בו היא עד 80 קמ"ש והוא מוגדר ככביש אדום, נקבע כי סף האכיפה יהיה 165 קמ"ש, משום שבאותה עת הצטברו 4,000 כתבי אישום באזור ירושלים שהמתינו למועדי משפט.

מספר האירועים החודשי הממוצע שתיעדה כל מצלמה ירד בשנת 2014
ב-28% לפחות לעומת שנת 2013. מספר עבירות התעבורה שתועדו ונפסלו עלה בשנים 2014-2012 ב-45% והגיע לרבע מכלל האירועים שצולמו. באגף התנועה לא התנהלו פיקוח ובקרה על כל התופעות הללו.


לא נוגעים בפלשתינים


מינואר עד ספטמבר 2014 סיווגו המצלמות 42 אירועים כעבירות תעבורה חמורות, אך פחות ממחציתם נבדקו והועברו כנדרש לטיפול היחידה המרכזית של אגף התנועה. לפיכך, נמחקו כלא היו העבירות החמורות שביצוען תועד במצלמות המשטרה אך לא טופלו במשך ארבעה חודשים. המשטרה לא פעלה לניצול המידע שצברה לשם איתור עברייני תנועה מועדים והעברת הטיפול בהם ליחידה המרכזית של אגף התנועה, ולא לשם החמרה עם עבריינים כאלה בעת קביעת רף הענישה. בין העבירות שלא טופלו: נסיעה של 170 ו-173 קמ"ש במקום 80 קמ"ש, ובמהירות של 127 קמ"ש במקום 50 קמ"ש.

הגם שנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2014 מצביעים על עלייה חדה במספר תאונות הדרכים ביהודה ושומרון יחסית לשנת 2009 ובמספר נפגעיהן, נוהל המשטרה קובע, כי יש לפסול כל אירוע שמצולם בו "רכב פלשתיני". עד מועד תום הביקורת לא נעשה שימוש בעמדות מצלמה שהוקמו בשנת 2013 בכבישי איו"ש והאכיפה מבוצעת רק באופן ידני.

עד פברואר 2015 לא הושלם הטיפול ב-1,337 מכלל 2,777 דוחות לכלי רכב משטרתיים, כלומר כ-53% מדוחות אלה, מחציתם ויותר מן השנים 2013-2012. המשטרה נאלצה למחוק מאות רבות של עבירות תעבורה של שוטרים מחמת התיישנות, עקב אי-שיוך שיטתי של דוחות אלו ליחידות.

באוגוסט 2011 אישר ראש הפרויקט תשלום לחברה שהתקינה את המצלמות, בסך 2.3 מיליון, שקל עבור הכנת 110 תיקי שטח, אף על-פי שעד אותו מועד סופקו לשביעות רצון המשטרה 30 תיקי שטח בלבד. באותו חודש אישר ראש הפרויקט תשלום נוסף בסך 5.6 מיליון שקל עבור השלמת שלב נוסף בפרויקט, שטרם הושלם בפועל.

לצורך ביצוע הפרויקט הקימו המשרד לביטחון פנים והמשטרה, באמצעות חברה שזכתה במכרז, מרכז שליטה ובקרה ששטחו 1,600 מ"ר, ועוד 1,120 מ"ר שטחי שירות שנועדו ל-74 שוטרים. בפברואר 2015 פעלו שם פחות מ-20% מהשוטרים שתוכננו. חלק גדול של המרכז לא אוכלס ובחלק גדול משטחי השירות לא נעשה שימוש כלל (למשל, מספר מקומות החניה שהותקנו היה גדול פי 2.8 לפחות מן הדרוש בפועל). במרכז השו"ב הוקמו מטבח וחדר אוכל שעלות הציוד בהם יותר מ-400,000 שקל, אך מעולם לא נעשה בהם שימוש.