שר החינוך לשעבר, הרב
שי פירון, מפקפק בהיותם של המסעות לפולין "חלק ממסע החניכה של הבוגר הישראלי". פירון, אשר הדריך כ-40 מסעות של בני נוער לפולין, אומר זאת במאמר בגיליון החדש של בטאון מרכז לימודי השואה "שם עולם".
"במהלך השנים הפכתי לספקן ביחס למקום המרכזי שהם [המסעות] תופסים בגיבוש הזהות הבוגרת של הצעיר הישראלי. אני סבור שיש מקום לבחון באומץ את מרכזיותם של המסעות, את תכניהם ואת השלכותיהם על האופק הזהותי והלאומי של הצעיר הישראלי", כותב פירון.
פירון מצביע על כך שהתורה אסרה על העם היהודי לשוב למצרים, למרות שתיאורי השעבוד בפי חז"ל כוללים אלמנטים "שואתיים". הוא שואל רטורית: "על מה ולמה אסרה התורה לשוב? האם לא נכון היה לקיים מסע או סיור במצרים?! ביקור בפירמידות?! טקס על שפת היאור?!".
במקום זאת, מציין פירון, קבעה התורה את ליל הסדר כדרך להעברת המסר: ישיבה משפחתית לשולחן, שבמרכזה הילדים ושאלותיהם, כאשר התשובות מותאמות לרמתו של כל ילד. "המטרה היא לסיים את הסיפור במילים, באווירה ובתודעה של שבת", הוא סבור. ליל הסדר מסתיים בשירת "לשנה הבאה בירושלים", חוויה שלדברי פירון הוא נוצר בליבו שנה שלמה:
"כאילו המסר המרכזי, הלקח, הוא בניין תיקון המידות, בניין האומה, בניין הארץ. תיקון המציאות הנוראית שהתרחשה במצרים לא תהיה על-ידי ביקור שם, אלא בהעמקת הנוכחות כאן. הדרך לא תהיה באמצעות סימני קריאה, כי אם בערב שלם של שאלות ותשובות. המסקנות לא תצמחנה מכוחה של הרצאה, אלא מכוחו של שיח". לדעת פירון, באותו כיוון יש ללכת בהוראת השואה בכלל ולגיל הצעיר בפרט.
