|   15:07:40
דלג
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות

לא לפחד מהקיסר התורן

בד-בבד עם הכרזה שהתהליך המדיני היה ניסיון עקר להפוך חבורת טרוריסטים ותומכיהם לעם בעל אתוס חיובי, עלינו לצמצם את כוחם של אויבינו ולפרז את השטחים מנשק
16/05/2009  |   אלון דהן   |   מאמרים   |   ישראלי-פלשתיני   |   תגובות
הפריץ התורן מצטרף לשטף הנרטיבי העולמי בו ישראל אשמה בכל [צילום: לע"מ]

במו ידינו חימשנו את אויבינו (באשליה שהם יגנו עלינו), הענקנו להם שטחי אימון וקיום (תוך ויתור על זכותנו ההיסטורית לכל רגב אדמה בארץ-ישראל), העברנו להם כספים והמצאנו עבורם את הנרטיבים ההיסטוריים השקריים ואת הזכויות המדומיינות על ארצנו

זה למעלה משני עשורים שאנו מתאמצים להיגרר אחר סיסמה אחת ויחידה: "שלום", סיסמה שבתחילה מוססה לבבות, כאשר עוד לא הבנו כי היא כסות צינית לאנשי המלחמה ולבעלי בריתם בעולם הערבי ובאירופה האנטישמית. שנים שאנו מתבסמים מן המחשבה שהדבר תלוי רק בנו, שאין צד שני, ושאם יש כזה - הרי שאין לו כל התנגדות שיהיה כאן כבר שלום. שנים שאנו מוכרים את סם ההזיה האשלייתי הזה לילדינו, משוכנעים שבידינו הדבר - ורק בידינו. וכך הולכת התמכרותה הקולקטיבית של החברה שלנו ומתבססת, וכל מחשבה חלופית נדחית מפניה. שירים נכתבו, מחזות הועלו, תוכניות חינוכיות נתפרו על-פי מידותיה העלומות של "מורשת רבין", וסופרים ופובליציסטים הפכו לדילרים בחסות הנרקומניה הלאומית. נאומים נוסחו, מדינאי כל העולם התאחדו, הכל למען מטרה אחת ויחידה: "השלום".

היום ברור כי לא השלום הוא מטרתם, אלא התוכנית המדינית המסתתרת מתחת לרטוריקה הפסבדו-אידיאליסטית הזאת. בהסכמי אוסלו מופיעה המילה "שלום" פעמיים בלבד, ובשתיהן אין לה כל משמעות אופרטיבית. מבין מאות סוחרי הנשק הישראלים והזרים, המורשים ושאינם מורשים - מנחום מנבר ועד למארק ריץ', דרך גיסה של הגב' ביניש, מייק הררי - מרבית סוחרי הנשק, העוסקים בעסקי המלחמה והמתעשרים מעסקי המלחמה, הם "אנשי שלום", ואילו המתנגדים למירוץ החימוש האזורי, שהואץ בחסות אוסלו, הם דווקא מהמחנה שאינו מוגדר כ"מחנה השלום" אלא כ"פחדני השלום", כפי שכינה אותם רבין ז"ל, אלה שהייתה להם סיבה טובה מאוד לפחד מפני "השלום" הייחודי הזה על קורבנותיו הרבים.

ה"שלום" לא אמור להביא שלום
לו רק נהיה יותר נחמדים אליהם...[צילום: פלאש 90]

מחיר התנפצותה של האשליה כי ערפאת יהיה קבלן המשנה של צה"ל היה נורא: פיגועי התופת גבו מחיר בלתי נתפס. מתנדבי זק"א התרוצצו לאורכה ולרוחבה של הארץ, עם שפכטלים בידיים, מגרדים חלקי גופות להביאם לקבר ישראל. אך כשרבין שקל לסגת מדרך "השלום", ואף הכריז על כך בשידור, באו אנשי "מחנה השלום" והסבירו לנו שלא ניתן לסגת מדרך הנסיגה. ש"כבר עברנו את נקודת האל-חזור" ושאסור למרוד בקהילה הבינלאומית ובהתחייבויותינו לאומות העולם, שכן מהלך כזה יקומם נגדנו את כולן.

"מחנה השלום" הוא כנראה מחנה גזעני, מחנה הסבור שאי-אפשר לבוא לערבים בטענות ובדרישות – אולי משום שהוא מניח כי הערבים אינם מסוגלים לחיות על-פי סטנדרטים מוסריים סבירים.

אותו מחנה המאשים את היהודים בכל הרעות החולות של אויבינו הערבים, סבור בעצם כי הערבים אינם אלא חדלי אישים, שדבר מגורלם האישי והקולקטיבי אינו פועל יוצא של מחדליהם. הכל כאילו תלוי רק בנו: אם אין שלום – זה בגלל ביבי, או משום שברק לא השכיל להבין את המחיר הנדרש לכך, או משום שרבין נרצח בטרם עת. הערבים לעולם אינם גורם בהתפתחויות המדיניות.

אין טעם לדרוש מהם דבר, ואין טעם להמתין להסכמתם לקבל את תנאי המשא-ומתן. אם יתנגדו למחיר המוצע, שוב הדבר יהיה בגללנו ולא בגללם – בגלל הקיפוח, בגלל ההשפלה, בגלל המתנחלים, בגלל היהודים. אפילו בטרור, שהוא התוצר הלאומי העיקרי של הערבים, הם אינם אשמים, לדעת "מחנה השלום".

ומכיוון שהם אינם אשמים במחדליהם, ואינם מסוגלים להתנגד או לתמוך בדבר, על כן אין לדרוש מהם דבר, ואת המשא והמתן אנו מנהלים עם עצמנו. אנו מחליטים לְמה הם יסכימו ומה הם יקבלו, ואנו קובעים מה יהיו התנאים ומה יהיה מחיר "השלום". ואם אנו נכשלים – כמו תמיד, אנחנו אשמים. היהודים. תשאלו את זהבה גלאון ואת גדעון לוי.

מחיר "השלום" באדמה ובדם הוא כואב וקשה מנשוא. אולם מחנה היחצנים המקדם אותו מתייחס אל "השלום המיוחל" כמטרה המקדשת את כל האמצעים. כך עולה, למשל, מן המאמר "לדמיין את השלום" מאת דוד גרוסמן (ידיעות אחרונות, 29.9.93), המתאר באופן מדויק למדי את "השלום" כמרחץ דמים מזרח תיכוני כללי. אולם הקטסטרופה שחוזה גרוסמן במאמר זה, שהוא כאמור מדויק לפרטי פרטים, היא לדעתו בלתי נמנעת ויש אף להצדיקה: "יבוא מי שיבוא ויטיח – אם זה מה שאתה מנחש שיקרה (מרחץ דמים), איך אתה מעז לשכנע אחרים בצורך בשלום? ... על זה אשיב כך: ראשית אני מאמין שהתהליכים שהזכרתי הם... בלתי נמנעים. מדובר בתהליכים סטיכיים כמעט, שהשלום עשוי להיות הדק ההפעלה שלהם. ובעיני מוסרי הרבה יותר שמדינה תתפנה לעסוק בבעיות המהותיות שלה, גם אם הדבר יגרום לאי-יציבות זמנית ולאלימות... גם מה שמתרחש בשלוש השנים האחרונות בגוש הקומוניסטי לשעבר הוא תהליך אלים, מפחיד, אבל בראייה היסטורית הוא עשוי להוות שלב מעבר למצב טבעי יותר ואף מוסרי יותר...".

כלומר, ב"מחנה השלום" אין חושבים ש"השלום" אמור להביא שלום. לא רואים במאות קורבנות האדם שהוקרבו לאליל "השלום" סטירה מצלצלת ל"חזון השלום". כך, הביאו שם מתוניס את מחבלי אש"ף ואת קבלן ההריסות ערפאת, לאחר שכמעט הרס את ירדן וגורש משם ללבנון, לאחר שהרס כליל את לבנון וגורש משם לטוניס, ולאחר שהחל במסע החרבה שיטתי של רבעים שלמים בטוניס. כך חימשו אותם ונתנו להם אחיזה בלב הארץ. "מחיר השלום" כבד, אבל לפי גרוסמן לא ניתן להתחמק ממנו. ואילו רבין טען כי ערפאת יילחם בחמאס "בלי בג"צ ובלי 'בצלם'". מחיר התנפצותה של האשליה כי ערפאת יהיה קבלן המשנה של צה"ל היה נורא: פיגועי התופת גבו מחיר בלתי נתפס. מתנדבי זק"א התרוצצו לאורכה ולרוחבה של הארץ, עם שפכטלים בידיים, מגרדים חלקי גופות להביאם לקבר ישראל. אך כשרבין שקל לסגת מדרך "השלום", ואף הכריז על כך בשידור, באו אנשי "מחנה השלום" והסבירו לנו שלא ניתן לסגת מדרך הנסיגה. ש"כבר עברנו את נקודת האל-חזור" ושאסור למרוד בקהילה הבינלאומית ובהתחייבויותינו לאומות העולם, שכן מהלך כזה יקומם נגדנו את כולן.

"השלום" ניצח, בעוד אנו נוחלים תבוסה אחר תבוסה. ויתרנו על אדמות לאום – ארץ מולדת ומקור לזהותנו ולמורשתנו היהודית, ההיסטורית. אין היום מפלגה אחת שרואה ביהודה ושומרון חבלי מולדת גזולים בידי הערבים; אין נציג אחד בממשלה, המדבר בגלוי על זיקתו של העם היהודי לארץ ישראל כולה – ארצו של עם ישראל
עוד לפני שנולד מוחמד ועוד לפני שהגיעה לעולם דת האיסלאם.

אלה שמאמינים בכך נותרו בשוליים, ואנשי "הזרם המרכזי" המאיישים את משרדי הממשלה מקבלים את עיקרון "שתי מדינות לשני עמים". איזה שר מסוגל היום להכריז בריש גלי, כגולדה מאיר בשעתה, כי "אין עם פלשתיני" המנותק מן האומה הערבית? איזה יהודי הנושא במשרה רשמית מעז כיום להצהיר הצהרה מקבילה לזו שהצהיר לאחרונה אבו-מאזן, כי לא יכיר בזכותו של העם היהודי לממש את לאומיותו במסגרת של מדינת לאום יהודית בחלק כלשהו מארץ ישראל – המופנית לראשי הטרור ותומכיו ברשות הפלשתינית?

גוליית היה לדויד, ודויד, לנאצי החדש
אנטישמיות אורווליסטית חמאסניקית [צילום: AP]

אבל תמיד יש חשש, שאין בכוחנו לעמוד מול אובמה או מול "העולם". הפחד שלנו מצילו של הקיסר התורן מוביל אותנו לאמץ תוכניות מדיניות כפויות. זהו הרגע לעמוד על הרגליים האחוריות ולדחות בכל מחיר את התכתיב האמריקני. זמנים קשים עומדים לפנינו, אבל ישראל תוכל להיות חזקה – אם תהיה צודקת. ככל שתתפשר על ערכיה ועל האינטרסים הקיומיים שלה כדי לרצות את "הקיסר" – כך היא תיחלש. חמאס אינו מתכופף, וגם אבו-מאזן אינו עושה זאת. מן הראוי שגם אנו לא נכרע בפני מתיקות שפתיו של כבוד הנשיא אובמה.

השלום לא הושג, אבל – כך שכנעו אותנו ראשי "מחנה השלום" – לפחות יראו בעולם כי אנחנו מוכנים לוויתורים "כואבים", וכך נזכה בתמיכת הקהילה הבינלאומית. ואכן, לאחר גירוש יהודי גוש קטיף וצפון השומרון והחרבת יישוביהם – הייתה לרגע תחושה כזאת. שרון התקבל בכבוד מלכים באו"ם, נערך לכבודו טכס יפה ומחיאות הכפיים היו רמות. אולם במהרה חזר האו"ם לסורו, והוועדה שבדקה מטעמו את מבצע "עופרת יצוקה" גינתה את ישראל בחריפות. האו"ם קיבל במלואה את עמדת חמאס, הזהה לחלוטין לעמדת "מחנה השלום", כאילו במבצע זה הפרה ישראל את החוק הבינלאומי. מזכ"ל האו"ם באן קי מון, המביע עמדות "מתונות" יחסית, דרש מישראל פיצויים על הפגיעה במתקני האו"ם, ששימשו מחסה לטרוריסטים לאורך כל המבצע. האו"ם כמובן לא הזכיר אפילו במילה את שנות מטחי הטילים שקדמו למבצע ואת הטרור המתמשך שהוביל אליו. העולם כולו נצבע בצבעי חמאס.

כך נוצרה לה, בחסותנו, משוואה איומה, שבה אנחנו גוליית וארגוני הרצח הערביים – דוד, האנדרדוג הנצחי, הקורבנות הלוחמים את מלחמת החופש שלהם על אדמת ארץ ישראל. העולם כולו התגייס כדי ש"לא לעמוד מנגד" שוב, כאילו למד ממִשגי העבר, כאילו הפנים את לקח האדישות שנקט ביחסו לנאציזם; כאילו אנו, המתגוננים מפני הרצחנות הערבית, הננו הנאצים החדשים, בעוד הערבים, המעריצים את היטלר בגלוי, המחנכים את ילדיהם למלא את חובת השהאדה, הממלאים את רשות הטרור שיצרנו עבורם בקייטנות דמים, המצדיעים במועל יד למנהיגיהם ומשתתפים בימי היארצייט של חאג' אמין אל-חוסייני – הם האנטי-תזה לנאציזם. והנה, עם היבחרו של ברק חוסיין אובמה לנשיא ארה"ב, נוספה גם מדינה זו ל"מחנה השלום" האנטי-ישראלי. התקווה שה"פרגמטיות" הישראלית תצמיח תמיכה בינלאומית בישראל, או למצער הערכה לכל הוויתורים שעשתה – נכזבה. חלק ניכר מן הקהילה הבינלאומית מגויס היום למאבק הפרו-איסלאמי להשמדת ישראל. כספי הטרור הם ברובם כספי הקהילה הבינלאומית, כספי ארגוני סיוע ישראלים וזרים וכספי ממשלת ישראל.

הרשע מועצם על ידינו. הוא יונק מאיתנו את קיומו ושואב מאיתנו כוח כדי לכלותנו. מתוך תקווה להגשים חלום – במו ידינו חימשנו את אויבינו (באשליה שהם יגנו עלינו), הענקנו להם שטחי אימון וקיום (תוך ויתור על זכותנו ההיסטורית לכל רגב אדמה בארץ-ישראל), פעלנו למען הכרה ותמיכה בינלאומית בהם, העברנו להם כספים והמצאנו עבורם את הנרטיבים ההיסטוריים השקריים ואת הזכויות המדומיינות על ארצנו. בתמורה קיבלנו מבוי סתום, טרור מבית ומחוץ, שחיקה מוסרית וזהותית בקרב בני הנוער שלנו ובידוד בזירה הבינלאומית.

ההליכה בנתיב שקבעו לנו מנסחי "מורשת רבין", אשר הובילה אותנו עד הלום – הוכחה כמקח טעות. היום יותר ויותר אנשים מבינים זאת, אבל תמיד יש חשש, שאין בכוחנו לעמוד מול אובמה או מול "העולם". הפחד שלנו מצילו של הקיסר התורן מוביל אותנו לאמץ תוכניות מדיניות כפויות. זהו הרגע לעמוד על הרגליים האחוריות ולדחות בכל מחיר את התכתיב האמריקני. זמנים קשים עומדים לפנינו, אבל ישראל תוכל להיות חזקה – אם תהיה צודקת.

ככל שתתפשר על ערכיה ועל האינטרסים הקיומיים שלה כדי לרצות את "הקיסר" – כך היא תיחלש. חמאס אינו מתכופף, וגם אבו-מאזן אינו עושה זאת. מן הראוי שגם אנו לא נכרע בפני מתיקות שפתיו של כבוד הנשיא אובמה. כשנתניהו ייצא לארה"ב, מן הראוי שיציג שם שתי סקירות: סקירה היסטורית על הזיקה שבין העם היהודי לארצו, וסקירה היסטורית של התהליך המדיני, על המחיר ששילמו עליו ישראל והקהילה הבינלאומית – מיטב המשאבים הפיננסיים ירדו לטמיון בניסיון עקר להפוך חבורת טרוריסטים ותומכיהם לעם, בעל אתוס חיובי וחזון של הגשמה תרבותית, כלכלית וכל השאר. בד-בבד עם ההכרזה הפומבית הזאת, קבל עם ועולם, עלינו לחַיות שוב את הרוח שהביאה אותנו עד הלום: לחדש את הקשר שלנו עם עברנו היהודי והציוני ועם ארצנו כולה, ולצמצם את כוחם של אויבינו, תוך פירוז יהודה, שומרון וחבל עזה מנשק. המדיניות הריאלית היחידה כיום היא היאחזות באדמת המולדת במלוא התנופה, לצד הרחבה משמעותית של התוכניות החינוכיות הערכיות, היהודיות והציוניות.

הגיעה העת להיגמל מסם ההזיות האוסלואידי.

ד"ר אלון דהן הוא מרצה בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים
תאריך:  16/05/2009   |   עודכן:  16/05/2009
ד"ר אלון דהן
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
לא לפחד מהקיסר התורן
תגובות  [ 10 ] מוצגות   [ 10 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
ניסים1
16/05/09 09:45
2
שמאלני
16/05/09 09:54
3
אורל
16/05/09 10:30
4
נה
16/05/09 10:56
5
לא מתנצלים - להפך
16/05/09 11:47
6
דוד רווה
16/05/09 12:09
7
אדל
17/05/09 01:41
8
מטאטא
17/05/09 09:30
9
"הקיסר"
17/05/09 09:55
 
"נתיני הקיסר"
18/05/09 20:27
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
למרות שנחום (נחצה) היימן מזוהה יותר מכל עם יצירת לחנים שמהווים נוסטלגיה פועמת בלב זיכרוננו הקולקטיבי כ"חופים", "אניטה וחואן" ו"צמח בר", הוא מהווה גם שילוב של פני הישראליות במיטבה. מנופי הקיבוצים והזמר העברי דרך תל אביב הבוהמית ועד להצלחה בינלאומית מחוץ לגבולות המדינה. מהעלאת מעמדם של הגיבעטרון והלהקות הצבאיות, ועד צרפת ולונדון בהם כתב למייק בראנט, מארי לה פורה, ננה מושקרי, ריקה זראי ועוד.
15/05/2009  |  מאיה מנדלוביץ  |   מאמרים
יש סברה כי בית המשפט בערכאת ערעור לא יתערב בפסקו של בית המשפט שמתחתיו בנושאים של שיקול דעת לגבי עגמת נפש ונזק לא ממוני אחר, וזאת מהטעם בשית המשפט קמא הוא אשר שמע את העדין ובחן את הראיות, ואילו עיקר תפקידו של בית המשפט בערכאת ערעור הוא להתייחס לטענות משפטיות.
15/05/2009  |  ד"ר אברהם בן-עזרא  |   מאמרים
בשבוע שעבר וכחלק מסדרה של מאמרים שיעסקו באופן הצגת דוחות כספיים של חברות ציבוריות בהתאם לכללי ה- IFRS ( תקני דיווח וחשבונאות בינלאומיים לפיהן מחויבות החל משנת 2008 חברות ציבוריות להציג את דוחותיהן הכספיים), דנו בתקן IAS 39 שאפשר לחברות ציבוריות להציג בדוחותיהן אגרות חוב שהנפיקו, בתנאים מסוימים, בהתאם לשווי השוק שלהן ולא לפי סכום ההתחייבות העתידית לפירעון. הצגה היכולה להביא את הקורא הסביר למסקנה שגויה כי חברה שאגרות החוב שהנפיקה נסחרות במחירים נמוכים, אינה מחויבות לפירעונן במחיר הנקוב על האיגרת אלא בשווי השוק שלהן. מסקנה שגויה היות ורק במקרה חריג ביותר של הסדר נושים יכול הפירעון להיעשות במחיר הקרוב לשווי השוק.
15/05/2009  |  חובב לויטס  |   מאמרים
המשבר הפיננסי העולמי, שהעמיק מאז ספטמבר 2008, הגדיל את משקל המסחר במניות הדואליות ב"מגרש הביתי"- בבורסה בתל אביב, בגלל הירידה החדה במחזורי המסחר בהן בארה"ב. ברבעון האחרון של שנת 2008 צנחו שערי המניות בעולם ועימם גם מחזורי המסחר. המניות הדואליות, הנסחרות גם בארה"ב, נהנו מ"כרית ביטחון", שהיווה עבורן המסחר בבורסה בת"א ומשקל המסחר בהן בת"א (ללא 'טבע') עלה בממוצע מכ-41% בינואר-ספטמבר 2008 לכ-50% ברבעון האחרון.
15/05/2009  |  נורית דרור  |   מאמרים
משה קצב לא הולך לזכות במשפט הוגן. אין לי כל ספק בכך. בקשתו לדחות את תחילת המשפט בגלל שלא כל חומר החקירה הועבר אליו, כמו גם בקשתו להעברת המשפט לבית המשפט המחוזי בירושלים, נדחו כמעט כלאחר יד. לעומת זאת, הבקשה של פרקליטות המדינה לשמוע את משפטו בדלתיים סגורות תתקבל, כנראה, ללא כל היסוס. אז נכון שבדרך כלל שומעים משפטים מן הסוג הזה באופן הזה – אבל לא זה המקרה שבו צריך יהיה לנהוג באותה דרך. לא כאשר מדובר במי שהיה נשיא המדינה ולא כאשר כל 'הגירסאות' של המתלוננות, לרבות זאת של מי שהקימה את כל המהומה, כבר נפרשו או נמרחו, אם להיות מדויקים יותר, לאורך ולרוחב בכל דרך אפשרית.
15/05/2009  |  ד"ר חיים משגב  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יוסף אורן
יוסף אורן
אני בטוח ששופטי הפרס בחרו את הספרון "החזאית" כספר הטוב ביותר מאלה שהוגשו לעיונם בשנת 2022, אך גם הטוב מכולם באותה שנה לא היה כנראה מספיק טוב כדי להיבחר כראוי לפרס ברנר
טובה ספרא
טובה ספרא
תקופה מסוכנת עם פוטנציאל לעימותים, פעולות טרור ופתיחת חזית חדשה במלחמה. ייתכן אובדן חיים, בעיקר בפעולות הומניטריות. המערכה נמשכת והסכנה מתגברת. הרבה מילים חשובות לזמנים הקרובים שעי...
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il