בית המשפט העליון החמיר (יום ג', 12.4.16) בעונשיהם של שני אנסים והוסיף לאחד שנתיים מאסר, ולאחר - שנה וחצי מאסר.
פסק דין אחד עוסק באדם שאנס בשנים 2011-2007 את בתו, שהייתה אז בת 14-10. היא אף נכנסה להריון ונאלצה לבצע הפלה. בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים
משה גלעד,
רבקה פוקס ודניאל פיש) גזר עליו 17 שנות מאסר, והמדינה ערערה על קולת העונש.
הפך את בתו ל"שפחת מין"
בקבלו את הערעור, אומר השופט
יורם דנציגר: "המשיב השתמש במתלוננת כ'שפחת מין' החל מהיותה כבת עשר שנים, תוך שהוא אונס אותה, מבצע בה מעשים מגונים ומעבירה מדורי גיהינום פיזיים ונפשיים. כפי שעולה מתסקיר נפגעת העבירה, מעשים אלו ישאירו בה את חותמם לעד.
"עוד עולה מהתסקיר, כי המתלוננת זקוקה לשנים רבות של טיפול, אולם בשלב זה הפגיעה בה היא כה קשה עד שאין לה יכולת לקבל סיוע למצבה הנפשי הקשה, שכן אבדה לה היכולת לפתח אמון בסיסי באנשים, כולל גורמים טיפוליים. בעקבות זאת ניתקה המתלוננת את הקשר עם גורמים אלו".
לדברי דנציגר, מדובר ברף העליון והחמור ביותר של עבירות מין במשפחה, כאשר למרבה הזוועה (כלשונו) - גם ההפלה שנאלצה הילדה לעבור, לא הפסיקה את המעשים. "בזמן שילדות בנות גילה של המתלוננת קמות בבוקר בביתן 'מבצרן' והולכות לבית הספר, התעוררה המתלוננת לאורך שנים לתוך סיוט מתמשך", מוסיף דנציגר. בית המשפט העליון גזר על האיש 19 שנות מאסר, כאשר השופטים
יצחק עמית ו
צבי זילברטל מסכימים עם דנציגר.
ראה בשכנתו "טרף קל"
המקרה השני הוא של פיוטר קרפצ'יוב, שאנס את שכנתו בנוכחותו של בנה בן החמש. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים
נתן זלוצ'ובר, יעל רז-לוי ו
שלמה פרידלנדר) גזר עליו שבע שנות מאסר, וגם במקרה זה קיבל בית המשפט העליון את ערעור המדינה על קולת העונש.
השופט
ניל הנדל, כי במקרה זה ישנם מספר מרכיבים היוצרים חומרה מיוחדת: נוכחותו של הילד, העובדה שהאנס ניצל את הידידות עם הקורבן, העובדה ששתה אלכוהול לפני האונס והעבירות הנלוות שביצע (פריצה לדירה וכליאת האישה והילד). הנדל מוסיף: "הוא ידע שאין איש בביתה שעשוי לעמוד לצידה וראה בה 'טרף קל'... גם לאחר ששמע המשיב את קול בכיו של הבן, דבר שראוי היה שיעורר בו חמלה ויגרום לו לשוב על עקבותיו, לא הרפה המשיב, והמתין כציפיית הטורף המשחר לטרפו, עד שהבן ישוב לשנתו, ואז משך באלימות את הנפגעת וביצע בה את זממו".
הנדל אומר, כי לא ניתן להסכים עם הרף התחתון שקבע בית המשפט המחוזי - חמש שנות מאסר. תקופת מאסר בת שבע שנים "לא מבטאת כראוי את חומרת המעשים, היא אינה משקפת את החוויה הקשה שעברה הנפגעת ובמידה פחותה גם בנה, ואין בה מידה מספיקה של הרתעת המשיב כמו גם הרתעת הציבור".
הנדל מוסיף: "בעבירות מין הפוגע מבקש לטשטש את פניו של האחר, להתעלם מזהותו, מסיפור חייו, מרגשותיו ומכבודו, ולהופכו באחת לחפץ דומם לסיפוק תאוותו. המבצע עבירות מין אינו רוצה בתוצאת העבירה ובפגיעה באחר, אלא בעבירה עצמה ובמרבית המקרים היה שמח אילו הנפגעת כלל לא הייתה חשה בהיותה קורבן למעשה העבירה. בכך נעוצה חומרתן המיוחדת של עבירות אלה והן מטילות על החברה את החובה להסיר את הלוט שהושם על פני הקורבנות ולהשמיע את קולן דווקא במקום בו הוא נאלם".
על-פי המלצתו של הנדל, גזר בית המשפט העליון על האיש 8.5 שנות מאסר. השופטים צבי זילברטל ודפנה ברק-ארז הסכימו איתו, תוך שהאחרונה מציינת שמדובר ב"מקרה מעורר פלצות" ושהעונש היה ראוי להיות חמור עוד יותר - אלא שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין.
את המדינה ייצגו עוה"ד רחלי זוארץ-לוי ותומר סיגלוביץ, ואת הנאשמים - עוה"ד פארס בריק ויריב בן-דוד.
