בית הדין הארצי לעבודה מרחיב את הזכאות לקצבת שארים לעובדי מדינה, ומחיל אותה גם על ילד שנולד מזרעו של אביו לאחר פטירת האב. פסק הדין ניתן בחודש שעבר והותר כעת (יום א', 8.5.16) לפרסום.
המנוח היה גמלאי שירות המדינה וקיבל קיצבה. הוא נפטר בשנת 2002, ועל-פי צוואתו החלה אלמנתו בטיפולי הפריה מזרעו המוקפא. באוגוסט 2004 נולדה בתה, אך המדינה דחתה את בקשתן להכיר בהן כשאירות של המנוח ולשלם להן קצבת שארים. בית הדין האיזורי לעבודה קיבל את תביעת הבת ודחה את תביעת האם מחמת התיישנות.
שופטת בית הדין הארצי,
לאה גליקסמן, דחתה את הערעורים ההדדיים על פסק הדין באיזורי. היא מציינת, כי בעוד קיימת גישה מרחיבה לגבי שימוש בזרעו של נפטר, לא הוסדרו בצורה מלאה מעמדם וזכויותיהם של הילדים הנולדים בהליך זה. לדברי גליקסמן, הענקת קיצבת שארים לילדה במקרה זה היא הפרשנות המגשימה את תכליתו של חוק הקצבאות.
גליקסמן מציינת, כי על-פי לשון החוק, ילדו של הגמלאי או העובד הוא בגדר "שאיר" מעצם מעמדו כילדו של הנפטר, ולא נדרש שיתקיים בו תנאי כלשהו לצורך כך - להבדיל מזכאותם של השאירים האחרים המותנית בתנאים. ילדו של נפטר אף אינו נדרש להוכיח תלות כלכלית בנפטר. מכאן, שמעמד מיוחד זה תומך בפרשנות לפיה החוק פורש חסותו על כל ילד של הגמלאי או העובד שנפטר, לרבות ילד שנהרה ונולד לאחר פטירתו.
תלותו של הילד בהורהו לפרנסתו נוצרת עם לידתו, והיא שרירה וקיימת בין אם נולד לפני פטירתו של ההורה, בין אם נהרה לפני פטירתו של ההורה ונולד לאחריה, ובין אם נהרה ונולד לאחר פטירתו של ההורה - קובעת גליקסמן. הגשמת תכליתו של חוק הגמלאות - להבטיח את קיומם הכלכלי של שאיריו של העובד או הגמלאי התלויים בו לכלכלתם - היא בהחלתו של החוק על כל ילד של העובד או הגמלאי, ללא תלות במועד לידתו.
עוד אומרת גליקסמן, כי במתן פרשנות תכליתית להוראות חוק הגמלאות, יש להביא בחשבון גם את עקרון "טובת הילד. לדבריה, שלילת הזכאות לגמלת שארים, משמעותה אפליה של הקטינה על-רקע המועד והאופן בו נהרתה ונולדה, שלא לפי בחירתה. גליקסמן מדגישה, כי גם הגישה המרחיבה לעניין הפריות אלו, מוליכה למסקנה שיש להעניק לאותם ילדים זכויות שוות לאלו של כל ילד.
ערעורה של האם נדחה בלא לדון בשאלת ההתיישנות. גליקסמן מסבירה, כי במועד פטירתו של המנוח, האם לא הייתה זכאית לקצבת שארים, בין היתר משום שלא נולד לה ולמנוח ילד משותף. העובדה שהילדה נהרתה (להבדיל מנולדה) לאחר פטירת אביה, אינה משנה מצב זה, שכן החוק מחייב קיומו של ילד משותף במועד הפטירה ולא אחריו. זאת, בין היתר משום שאם הילד נהרה לאחר הפטירה - הוא ממילא לא היה תלוי בנפטר מבחינה כלכלית, ולכן אין מקום לקיצבה שתפצה אותו על כריתת משענתו זו.
סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה, השופטת
רונית רוזנפלד ונציגי הציבור אלעזר וייץ ויודפת הראל-בוכריס הסכימו עם גליקסמן. את המדינה ייצגה עו"ד אביגיל בורוביץ, את האם והילדה ייצג עו"ד חוסיין אבו חוסיין, ואת המועצה לשלום הילד - עוה"ד ורד וינדמן ועפרה בן-מאיר.
