"היה פה עליהום, שלשמחתי נרגע קצת, על אנשי הקבע, נוראי בעיני. לביקורת - אני מצדיע: נקשיב ונלמד". כך אומר (יום א', 18.9.16) מפקד חיל-האוויר, אלוף אמיר אשל, בכנס דירקטורים ונושאי משרה של לשכת רואי חשבון.

אשל הדגיש את חשיבותם של מי שלצד הטייסים: "היו אמירות, גם מדרג מדיני, שללוחמים צריך לתת הכל, ולאחרים - זה שונה. אני תמיד אומר בטכס כנפיים, שהכנפיים נטולות כל ערך בלי המכונאי, בלי אנשי המודיעין, בלי אנשי התעופה, בלי אנשי המינהלה ועוד הרבה אחרים. בלי הקבוצה הזאת אין לנו ערך, איש לא ימריא, לא יהיה כלום. העניין הזה של תומכי הלחימה הוא קריטי.

"התרבות חלחלה גם לאנשים הטכניים שלנו. לנו יש מוסכניקים אדירים, אני מצדיע להם. הגלורי הוא לא שלהם, אבל בלעדיהם אנחנו לא חצי בן אדם, אלא בכלל לא. היה משבר עולמי בדגמים מסוימים של אף-16 שהתחילו להישבר. לוקהיד-מרטין הציגה פתרון איך למצוא את הסדקים ולתקן אותם, אבל זה היה חודשים לכל מטוס.

"אז הם המציאו שיטת בדיקה וכלי בדיקה שלא קיימים בעולם, בלי לפרק את הכנפיים, אלא באולטרה סאונד שנכנס בכל מיני מקומות, וממציאים שיטות שהיצרן פסל. ככה תיקנו את המטוסים. פתרנו את המשבר הזה בפרק זמן קצר יחסית, ובעולם אחרי שנתיים עדיין יש מטוסים מקורקעים. לוקהיד-מרטין ביקשה את הפתרונות מחיל-האוויר הישראלי ואימצה את כולם".

אשל ציין, כי מבחינת מספר המטוסים - חיל-האוויר הישראלי דומה למקביליו בבריטניה ובצרפת, בעוד מספר אנשי הקרקע נמוך ב-40% והתקציב נמוך ב-70%. הוא סיפר:

"לפני כמה שנים הגיע מפקד כנף אף-15 אמריקני, הוא הסתובב ושאל: איפה צוותי הקרקע? אמרנו: אלה הם. והוא שאל: לא, איפה כולם? ואז הבנו שבטייסת אמריקנית עם אותו מספר מטוסים, יש פי שלושה אנשי קרקע. ואצלם כמעט כולם אנשי קבע, בעוד שאצלנו 85% הם אנשי חובה, ובעוד שנתיים וחצי אתה אומר להם: ביי ביי".

אשל דיבר על הרזולוציות בהן פועל חיל-האוויר: "אם הפצצה מפספסת ביותר ממטר - אז עדיף היה שלא לשחרר אותה, כי או שלא פגעת במטרה או שהרגת 50 איש שלא היית צריך להרוג. בין הפלה לאי-הפלה יש 1/30 של שנייה. זו הרזולוציה. במטוסי האף-16 היותר ישנים שלנו, שהם עוד לא בני 30, ההבדל בין מטוס שטס למטוס שמתרסק הוא בין סדק של 2 מ"מ לסדק של 3 מ"מ. וזה סדק שלא אומר: אני כאן. הוא נמצא במקומות שאתה צריך לחפש אותם. כך שהרזולוציות מאוד גבוהות והדרישות מוחלטות. זה כמעט בינארי: או אפס או אחד. לא יעזור אם מישהו יגיד 'הייתי קרוב מאוד'".

אשל התייחס גם לדרישות מהטייסים: "ההיררכיה היא היררכיה מקצועית נטו. אל תבלבלו: באוויר הסגן יכול להוביל את הרב-סרן והוא המפקד שלו לכל דבר ועניין, כי בחרנו בו להוביל את המשימה. זה נראה לכם תיאורטי? זה מעשי ביום-יום. מה אני מחפש במובילים? תמיד חשבו שמחפשים הרבה IQ. זה לא נכון. מחפשים הרבה מאוד EQ: היכולת להתמודד עם מצבים חריגים. אנחנו מצפים שאם חטפת, שתדע להסביר לעצמך מה היה, ולפעמים בתגובה של שניות לקום מהקרשים ולנצח. אלו האנשים שבסופו של דבר מביאים את הניצחון.

"זה קשור למוסד מקודש בחיל-האוויר: התחקיר. יש לו תכלית אחת: חקר האמת ואיך לעשות מה טוב. מה היה, מדוע זה היה, מה לתקן. לפעמים טייס קרב עושה את כל התהליך הזה תוך שנייה, לפעמים זה לוקח ימים. בתחקירים הכל על הלוחות. כולם רואים הכל: מי הפיל, מי נפל, מי עבר מגבלות. אין בחדרי חדרים, בשקט, לא נעים. הכל נמדד והכל נאסף. זה הדוח הסופי שלך? אל תספרו סיפורים, כולם רואים אותו. רואים אותו מיד, רואים אותו בתחקיר היומי של הטייסת, רואים את זה בסיכום החצי-שנתי".

עוד אמר אשל: "איך אנחנו מגדלים לוחמים? גם זה ייחודי. זה הפוך לכיוון של החברה המודרנית. בחברה המודרנית אני במרכז, זו חברה של אינסטנט, כאן ועכשיו. זה לא מתאים לנו, כי לגדל טייס לוחם - זה לוקח המון זמן. היום זה לוקח חמש שנים, ואנחנו מקווים להוריד את זה לארבע וחצי. מי שרוצה כאן ועכשיו - זה ייגמר באסון אישי או מבצעי. להיות לבד במטוס עם כל המשמעויות - זה לוקח הרבה זמן. זה דורש מהם אורח חיים אחר, וזה לא פשוט בגיל הזה: מה הם אוכלים וכמה זמן הם ישנים".