עד עכשיו זכינו לשתי נקמות מהנשיא אובמה, ואולי צפויות עוד נקמות קטנוניות עד שעות הצהרים של 20 ינואר כאשר הוא יחדל מלהיות נשיא ארה"ב. השתיים הן: החלטת מועצת הביטחון 2334 בעניין ההתנחלויות שהן בלתי חוקיות ומהוות מכשול לשלום, ונאום קרי שהתמקד בהתנחלויות כמכשול הגדול לשלום ולחזון שתי המדינות. ה"ימין" והממשלה התנפלו עליהן בחמת זעם, ואילו ה"שמאל" והאופוזיציה צהלו ושמחו. החשובה מבין השתיים היא החלטת מועצת הביטחון, הרבה יותר מנאום קרי. מדוע? כי קרי אמר והלך; כי דבריו, גם אם נאמרו "מדם ליבו" האוהב את ישראל כאחד ממאמרי הפרשנות, ימוגו ויתאדו; מחר יבוא שר חוץ חדש ויגיד ההפך. אבל החלטת מועצת הביטחון הממוספרת היא תמידית, היא עומדת, כמעט ואי-אפשר לשנותה במבנה הקיים של האו"ם; היא תמיד תוכל לשמש כלי מדיני ומשפטי והסברתי בידי כל החפץ בכך.