המחלקה לחקירות שוטרים מערערת (יום ב', 5.6.17) לבית המשפט המחוזי בבאר שבע על קולת עונשו של סמנכ"ל המשטרה לשעבר, ניצב בדימוס ניסים מור, אשר הודה והורשע בהטרדה מינית ובמרמה והפרת אמונים. מור מצידו מערער על הרשעתו (מבקש ענישה ללא הרשעה) ולחלופין - על חומרת עונשו.

מח"ש אומרת כי מדובר היה במקרה חמור במיוחד, שכן התנהלותו של מור הייתה סדרתית והוא ניצל את מעמדו כדי לספק את יצריו, תוך פגיעה קשה בשוטרות הכפופות לו וניצול מצוקתן ותלותן בו. לדעת מח"ש, למעשה ראוי היה לשלוח את מור למאסר ממשי, אך היא הסכימה לטעון לעבודות שירות בלבד משום שהודה בהזדמנות הראשונה ולנוכח שירותו הציבורי הארוך.

שופט בית משפט השלום בבאר שבע, רון סולקין, גזר על מור רק ארבע חודשי מאסר על תנאי, 400 שעות עבודות לתועלת הציבור ופיצוי בסך 10,000 שקל לכל אחת משלוש המתלוננות - ועל כך מערערת כעת המדינה. לטענתה, מדובר בטעות נורמטיבית קשה, שכן למעשה ראוי מור למאסר בפועל בשל החומרה של מעשיו (רום מעמדו, ניצול השוטרות והפגיעה הקשה באמון הציבור במשטרה).

לדברי מח"ש, חברה המבקשת להפעיל את ההליך הפלילי בדרך אפקטיבית, שוויונית והוגנת, תתקשה להשלים עם גישה הפוטרת נאשמים - ודאי במעמדו של מור - מענישה ממשית, אף שאחריותם הפלילית הוכחה, ובנסיבות חמורות. לטענתה, תיק זה מייצג תופעה מוכרת ו"מדובר בקצה קרחון של תופעה חברתית רחבה, שמרבית המקרים הנגזרים ממנה אינם מדווחים בשל מצוקת הנשים הנפגעות והחשש המובנה מהמחיר הכבד הכרוך בחשיפה להליך הפלילי. הדברים יפים במיוחד לגבי נשים שנפגעות במקום העבודה, ובפרט כאשר מדובר במקום עבודה היררכי, המתאפיין בהגמוניה גברית, מסוגה של המשטרה. דומה, כי הדברים ידועים".

עוד נטען בערעור, כי העונש שהוטל על מור עלול לבסס רף ענישה נמוך, שיסכל אפשרות לענישה אפקטיבית עתידית לקציני משטרה ולעובדי ציבור אחרים שיבצעו עבירות דומות. הותרת גזר הדין על-כנו עלולה לשדר מסר מבלבל אל בעלי תפקידים בכירים בשירות הציבור, המנצלים את רום מעמדם ואת מרותם מול נשים נפגעות. עוד נטען, כי גזר הדין ירפה את ידיהן של מתלוננות עתידיות.

מח"ש מוסיפה וטוענת, כי עונשו של מור עשוי להתאים בדוחק למקרה בודד - אך לא לסדרה של מקרים, המלמדים שמדובר בהתנהגות שיטתית. לדבריה, העונש על שלושת המקרים יחדיו דומה לרף התחתון של כל מקרה בפני עצמו. הערעור הוגש באמצעות מנהל מח"ש, אורי כרמל.

בערעורו של מור נאמר, כי יש להימנע מהרשעתו, וזאת משתי סיבות: מעשיו מצויים ברף הנמוך של העבירות, וההרשעה תפגע קשות בסיכויי שיקומו בכלל ובאפשרותו להשתלב בעבודה בפרט. מור מציין, כי עד היום לא מצא עבודה התואמת את כישוריו, וכי הפרשה גרמה לו למשבר משפחתי כבד. מור סבור, כי על בית המשפט המחוזי להימנע מהרשעתו למרות ששירות המבחן לא המליץ על כך, וזאת משום ששירות המבחן לא איזן בין האינטרס הציבורי לבין הנזק שנגרם לו.

לחלופין טוען מור, כי בית משפט השלום התעלם מהפסיקה המלמדת על ענישה קלה יותר בנסיבות דומות (כולל בעניינו של חיים רמון, שנדון ל-120 שעות של"צ), וכי המדינה התעלמה בטיעוניה מן הנזק הרב שגרמה לו הפרשה. לבסוף מבקש מור לבטל את חובתו לפצות שתיים מן המתלוננות, באומרו שהוא הודה בנוגע אליהן בהפרת אמונים ולא בהטרדה מינית. ערעורו של מור הוגש באמצעות עו"ד מיכה גבאי.