את פירושו לפרשת השבוע פותח רש"י בשאלה: למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? הוא שואל והוא משיב: לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר. רש"י לוקח את זה מהגמרא במסכת סוטה, והלקח הוא שכל דיבור מיותר - אפילו אם אינו רע ממש - הוא מזיק. לכן הלימוד אמור להיות דווקא ממרים, שהדיבור שלה היה די פרווה ובכל זאת נענשה, ולא מהמתאוננים שהדיבורים שלהם היו ממש שליליים ולכן העונש שלהם מובן. כי המרגלים יכלו לטעון - בצדק יש לומר, הרי בסך-הכל אנחנו מספרים על ההתרשמות שלנו בהתאם להגדרת השליחות שקיבלנו, אז מה, להאשים אותנו על שההתרשמות שלנו היא שלילית? מה רוצים, שנשקר חס ושלום?