טעות של בית משפט השלום בתל אביב, תסקיר מתמיה של שירות המבחן ודבקות של בית המשפט המחוזי בעיר בנוהג רוחבי הביאו לכך, שאדם שתקף ללא סיבה זקן בן 68 נענש בעשרה חודשי מאסר בלבד - בעוד העונש המירבי הוא חמש שנות מאסר. כך עולה (19.6.17) מפסק דינו של שופט בית המשפט העליון, אורי שהם.

יואב שבח הודה והורשע שתקף בשנת 2014 את עזרא נדב, יליד 1946, על-רקע סכסוך קודם בין נדב לבין אחד מחבריו של שבח. הסעיף בו הורשע היה תקיפת זקן, לגביו קבע המחוקק שלא ניתן להטיל עונש שיהיה כולו על תנאי, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו. בכך גילה המחוקק את דעתו, כי יש להחמיר בענישה בעבירות אלו.

למרות זאת, הסתפק סגן נשיא בית משפט השלום בתל אביב, צחי עוזיאל, בשישה חודשי עבודות שירות - בעיקר משום שעבירה זו בוצעה למעלה משנה ששבח נדון למאסר בתיק נפרד. המדינה ערערה על גזר הדין, ובית המשפט המחוזי בתל אביב (דבורה ברלינר, מרים דסקין וגלעד נויטל) קיבל את ערעורה.

המחוזי העיר, כי עוזיאל כלל לא התייחס לעונש המינימום הקבוע בחוק על עבירה של תקיפת זקן (מעל גיל 65). המחוזי ציין שורה של גורמים נוספים לחומרה: העובדה שהתקיפה בוצעה ללא כל סיבה, עברו הפלילי של שבח הכולל הרשעות רבות בעבירות איומים ואלימות, העבירה בוצעה כאשר שני כתבי אישום היו תלויים ועומדים נגדו, ולאחר הגשת כתב אישום זה - הוא ביצע שתי עבירות נוספות.

עוד ציין המחוזי, כי המלצת שירות המבחן להסתפק בעבודות שירות, אינה עולה בקנה אחד עם התסקיר עצמו, שהיה "שלילי לאורך כל הדרך", תוך שהשירות מעריך שקיים סיכון גבוה ששבח יבצע עוד מעשי אלימות. המחוזי גזר על שבח עשרה חודשי מאסר, באומרו שהוא נוהג על-פי הכלל לפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין.

שהם דחה את בקשתו של שבח לערער על פסק הדין של המחוזי, באומרו: "לא זו בלבד שהעונש אשר הוטל על המבקש אינו סוטה לחומרה ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות דומות, אלא שלטעמי מדובר בעונש אשר נוטה לקולה, ודומה כי אין צורך להכביר במילים בדבר חומרת המעשה של תקיפת אדם מבוגר, אשר נעשתה ללא כל סיבה של ממש". את שבח ייצגו עוה"ד איילת מרגלית וליאור כספי.