|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לא מציצים ממטר (לתנאי המכרז)
|
מי ישים קץ להפקעת מחירי השתייה הקרה והקרטיבים בחופי תל אביב? אורלי וגיא מרוז ● מסתבר שהזכות של המאכערים להיות שם - כשאנו מיוזעים וצמאים, ולחלוש בבלעדיות על הזכות למכור לנו מים קרים, מותנית בכך שהם לא יפקיעו מחירים ● דבר אל החופים ואל הגלשנים
|
|
חגיגית הפקעת המחירים נסתיימה... עד מחר בבוקר? [צילום: עכבר העיר]
|
|
|
|
|
צמד הכתבים החברתיים, אורלי וגיא מרוז, ממשיכים להפתיע. ביום ג', בשעות אחר-הצהריים החמות של חודש יולי (+התחממות גלובלית והיעדר אוזון שיגן עלינו) אורלי וגיא נראו בחוף מציצים כשהם מוכרים בקבוקי מים בחמישה שקלים לכל דורש. מתברר שאורלי וגיא החליטו לחנך ברגליים את המעכערים בחופים, שמפריזים במחירים בניגוד לתנאי המכרז שנתן להם את הפריבילגיה למכור בחופים ולהתעשר על-חשבון מתרחצים מלאי חול ומיוזעים, שכל מה שהם רוצים זה כמה לגימות וקרטיב מרענן.
מתברר (ואני בכלל לא ידעתי!) כי תנאי המכרז שהקנה למסעדות החוף את הזכות להיות שם, מחייבים הגבלת מחירים של "מוצרים מזון ושתייה בחוץ" לתקרה (שישה שקלים בקבוק מים, ארבעה שקלים לקרטיב, וכו'), אולם עד היום או שאיש לא התלונן, או שהתלונה לא הייתה אפקטיבית. האם ייתכן שבתל אביב השבעה, העשירה והנהנתנית לא קם האדם (מכל בעלי המקצועות החופשיים, רבי ההכנסה וההשכלה כפי שמצוירים התל אביבים באי אלו סטטיסטיקות המציירות את תל אביב בשובעה ובשומנה) שמחה???
אולי אותו גוף בעירייה אשר אמור לפקח על קרח-ההצלה של המתרחצים המיוזעים אשר נתונים לחסדי השמש הקופחת של הצהריים (בלא סינון אוזוני) צפצף על המחאות (אם קמו עד כה) כי שם המוחים לא היה אורלי/גיא מרוז?
תהא הסיבה אשר תהא, הבולדוזר מרוז התגאה פלאפונית כי "בתוך שמונה דקות" בית הקפה של חוף גורדון, 'לה-לה לנד', "שינה את המחירים במחשב". קהל האוהדים שהזדמן לחוף מציצים וצפה בשמחה בהורדת המעכערים על הברכיים בחוף שלפני שלושים שנה צולם בו סרט מיתולוגי, התערב עם גיא כי "מחר עם יעלו את המחירים חזרה". הבולדוזריות של גיא התעצמה בתוכו הוא קרא בקול "מתערבים", תוך שהוא קורא למצלמות לתעד את ההתערבות. "תצלמו, תצלמו", הוא קרא לצלמים שנצמדו אליו בכל אשר פנה, מאמין בכוח של כתבים חברתיים אפקטיביים לשנות.
אתי כמו שגיא מרוז יכול להיות, כשמכר ארטיקים לילדים במחיר התקני, הוא ביקש את רשות ההורים לאפשר לילדיהם להצטלם. ילדים, אחרי הכל, זה לא משהו נחמד לחפצן ולצלם כדי שכל מיני אנשים יוכלו להתמוגג בטלוויזיה ממידת החמודות שנוטפת מהם. הם אנשים בפני עצמם (אז צריך לבקש את רשות הוריהם לצלמם...).
לא חלפו שניות בחוף על שם המיתוס, והבולדוזר מדווח על ניצחון: לאחר שדרש מ"פיקוח החופים" (צעירים שמסתובבים בחוף עם חולצה כחולה עם לוגו של '100 שנה לתל אביב' וכתובת 'פיקוח חופים' עליה) לפקח, ואלו סרבו, קיבל גיא הבטחה טלפונית, ולפיה "מחר בבוקר העירייה מסדרת את העניינים". שמחת חוף המציצים.
|
|
|
לא תפקיע מחירים [צילום: AP]
|
|
|
גיא ואורלי מרוז מכרו קרטיבים ובקבוקי שתייה במחירים תקניים, כדי ללמד את המאכערים בחופים לקח. אחרי שנים של גזילת הציבור ומחירים מופקעים, בא לציון גואל, או בא לחופים בולדוזר. ומה הנמשל? בשבועות האחרונים הממשלה כמעט שקלה להפריט את אדמות המדינה ל"ציבור" (כלומר לכמה בעלי הון שירכשו את מרבית הקרקעות), תוך שהסעיפים מנוסחים באופן עמום וכמעט שאין פיקוח על האופן שבו ההפרטה תיעשה ואין מתווה ברור למקום שאליו תגיע הפרטה זו בסופו של יום. לפני מספר שבועות פרסמה באתר זה ח"כ שלי יחימוביץ' מאמר המוחה על כך שבתי הזיקוק באשדוד הופרטו – תוך שהקרקע נמסרה – לצמיתות, ולא הוחכרה, כמקובל. קרי המדינה סיפקה לגופים הפרטיים את האתנן ולא שמרה מידה מינימלית של אמצעי ריסון ובקרה אצלה (החכרה למספר שנים הייתה מאפשרת לה לאיים בשוט אי החידוש). לפני מספר שנים נמכרו מפעלי ים המלח במחיר מצחיק לאחים עופר, שהסתבר שלמרות שהתעשרו כקורח מעסקה זו, העובדים שלהם נותרו עניים, מנוצלים ומושפלים. הנמשל של משל הקרטיבים הינו, שמתן זכיונות לגופים פרטיים לחלוש על משאבים ציבוריים, אחת היא מה יהיו תנאי המכרז, חושפים את הציבור לגזלת משאביו בהיעדר פיקוח אפקטיבי על ההקפדה על תנאי המכרז. האם כשיופרטו, חלילה, מקרקעי ישראל, גיא מרוז יהיה שם לפקח שבולדוזרים מסוג אחר (חברות נדל"ן) לא ישתלטו על המשאב תוך חסימת זכותו של הציבור להנות ממנו?
|
|
זיכיון ללא 'שוט' אפקטיבי של פיקוח
|
|
|
|
'שוט' למעבידים [פלאש 90]
|
|
|
בראשית אפריל השנה, קצת לאחר השבעת הכנסת החדשה, הגיש ח"כ חיים אורון את הצעת חוק עסקות עם גופים ציבוריים (תיקון – אכיפת חוקי עבודה ואיסור התקשרות על מפרי חוק). בדברי ההסבר של הצעת החוק, נכתב כי "רבות מהחברות שמפרות חוקי עבודה מספקות שירותים לגופים ציבוריים ומקבלות בתמורה כספים ממשרדי ממשלה, מתאגידים ציבוריים ומעיריות. הצעת חוק זו אוסרת על הממשלה להתקשר חוזית עם ספק שהפר כל חוק מחוקי העבודה, בין אם הורשע על כך בהליך פלילי ובין אם נקנס בהליך מנהלי". הממשלה, לדברי אורון, מתנגדת להצעת החוק. משל הקרטיבים שהומחש היטב על-ידי אורלי וגיא מרוז, ולפיו בהיעדר בקרה על גוף שקיבל זכיון מרשות ציבורית, אותו גוף יעשה 'מה בראש שלו', מלמד על נחיצות הצעת החוק של אורון. הפרטה בלא פיקוח פירושה שמחירי הקרטיבים יהיו בשמיים, וזכויות העובד בקרשים. דומה כי רק 'שוט' בדמות אי יכולת להתקשר עם הממשלה בקשרים עסקיים (כלומר סגירת הברז לגופים פרטיים שמפרים את חוקי העבודה) יכול להוביל באפקטיביות את המעבידים אשר יונקים מעטיני המדינה להפסיק לנצל את עובדיהם.
|
|
|
מי יצילנו מצמא? המאכרים, תמורת עשרה שקלים לבקבוק מיים קטנטן [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
| תאריך:
|
07/07/2009
|
|
|
עודכן:
|
08/07/2009
|
|
ענבל בר-און
|
|
לא מציצים ממטר (לתנאי המכרז)
|
|
הספר "חוות החיות", של הסופר הבריטי ג'ורג' אורוול, יצא לאור בשנת 1945. הסיפור הוא סאטירה, משל פוליטי על אחד ממוקדי הרשע המרכזיים בהיסטוריה האנושית - המשטר הקומוניסטי. מו"לים בריטים ידועים סירבו לפרסם את הספר כי הזרם המרכזי של האינטלקטואלים במערב הפך את התמיכה בסטאלין ל"פולטיקאלי קורקט", נאות פוליטית. כל מידע על ברית המועצות הוצג באור רומנטי חיובי וכל מי שהטיל ספק נחשב לסהרורי. לא הייתה בבריטניה צנזורה רשמית שפסלה ספרות, להפך - הייתה פתיחות, סובלנות וביקורתיות - אך ה"דת" הסוחפת שנשבה ממוקדי הכוח של האקדמיה, התקשורת, והפוליטיקה - עיצבה את דעת הקהל במערב ויצרה מצג שווא ורוד על המתרחש בגוש הקומוניסטי. התופעה, שדמתה יותר לדת המונית סוחפת, ללא שום ביסוס עובדתי, החזיקה מעמד כ-20 שנים.
|
|
|
|
|
באיזשהו שלב בחיי אימצתי אל לבי את המגמה האנטי-נוסטלגית לאמור: מה יש להתרפק על העבר? הרי הוא כבר עבר. דבקתי בתיאוריה של: הביטי קדימה וחיי את היום! השתדלתי לא לדבר (לא התאפקתי מלחשוב) על העבר המתוק, אלא לעסוק רק בהווה הנהדר ובעתיד הכה-מבטיח.
|
|
|
|
|
נשיא מצרים, חוסני מובארק, צוטט היום כ"מאמין" שגלעד שליט בריא ושלם. הנשיא אמר "כי ישנם מגעים שיכולים להצביע שהחייל החטוף גלעד שליט חי ובריא, וכי הוא מקווה שבזמן הקרוב יימצא פתרון לסוגיה הזאת". מה הם המגעים? סתם ולא פירש. מן הסתם כשמדברים על אמונה מציגים אי-ידיעה מוחלטת ולכן חוסני מובארק, כמו כולנו, אינו יודע דבר על מצבו של גלעד שליט.
|
|
|
|
|
למי שלא היה מחובר לעולם בשנה האחרונה, הנה הסיפור בתימצות:
|
|
|
|
|
ההתבטאות המיוחסת לרבצ"ר אביחי רונצקי לפיה בנות אינן צריכות לשרת בצה"ל עוררה ויכוח ציבורי. הבעיה היא שבלהט הוויכוח הזה, הטענות בעד ונגד שהושמעו, ולבטח שתשמענה עוד, הן בליל של פוליטיקה זולה, שנאה ורוע מבית היוצר של אלה שמצאו עוד הזדמנות להשתלח זה בזה. האמיתות בנושא זה מסרבות להיקבע בתודעה הישראלית.
|
|
|
|
|
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
