שבוע לאחר שתיק החקירה נגד עו"ד
אורי קורב נגנז בשל חוסר יכולת לקבל עדות ממי שלפי הנטען הייתה קורבן לעבירת מין מצידו, מפרסם (יום ד', 19.7.17) פרקליט המדינה,
שי ניצן, הנחיה הנותנת בדיעבד גושפנקה להחלטה שקיבלו הוא והיועץ המשפטי לממשלה,
אביחי מנדלבליט, בעניינו של קורב.
קורב, מבכירי פרקליטות מחוז ירושלים, נחשד בביצוע עבירות מין בפרקליטה - אך היא לא התלוננה וסירבה בתוקף להעיד נגדו. כיוון שכך, הועבר התיק למישור המשמעתי, אך הפרקליטה עמדה בסירובה ובנסיבות אלו נגנז התיק. קורב מצוי בחופשה מאז החלה החקירה לפני כחצי שנה, והוא עשוי להתבקש לפרוש משום שסירב לשתף פעולה עם חוקרי המשמעת מעבר להכחשת החשדות נגדו.
כעת קובע ניצן: "אם נפתחה חקירה בשל חשד לביצוע עבירה שלא בעקבות תלונה שהגיש הנפגע, והנפגע סירב לשתף פעולה עם החקירה מראשיתה, כאשר אין זה ברור מהו המניע לכך, יהווה הדבר שיקול תומך להימנע מהמשך החקירה. זאת, בשל הצורך לתת משקל מוגבר לחופש הבחירה של הנפגע בשלב שבו החקירה טרם החלה או מצויה רק בראשיתה.
"אם נמצא כי המניע לאי שיתוף הפעולה מקורו בהחלטה עצמאית ושקולה של הנפגע, וכי לאחר מתן שהות כאמור הוא לא שינה עמדתו, שאינה נובעת מלחץ או איום חיצוני, יינתן לכך משקל נכבד בהחלטת המשטרה על המשך הטיפול בתיק, בין אם החקירה נפתחה בעקבות תלונת נפגע העבירה ובין אם נפתחה בנסיבות אחרות".
כללית אומרת ההנחיה, כי ישנם מקרים בהם נפגע עבירת מין מסרב לשתף פעולה עם החקירה, בין באי הגשת תלונה מלכתחילה ובין בהפסקת שיתוף הפעולה בהמשך החקירה או ההליך, לפני או אחרי הגשת כתב אישום. אם נודע למשטרה על חשד לביצוע עבירת מין והנפגע הביע חשש לשתף פעולה עם החקירה, יפעל החוקר לברר, ככל הניתן, את מהות חששותיו, במידת הזהירות והרגישות המתבקשת בנסיבות העניין.
אם החשש נובע בשל משמעותו של ההליך הפלילי, הקושי בחשיפה והפחד לחשוף דברים הנוגעים לפרטיותו, על גורמי החקירה וקצין החקירות בפרט, ליידע את נפגע העבירה על זכויותיו בחקירה ולהעניק לו מידע לגבי שירותי סיוע וטיפול מהם יוכל לקבל תמיכה, ויובהר לו, כי ייעשה כל מאמץ שזהותו לא תפורסם. אם הוא עומד בסירובו או מהסס, רצוי לתת לו שהות לכלכל את צעדיו ולהרהר בהחלטתו, גם אם יידחה מועד החקירה במספר ימים, ובלבד שאין דחיפות בולטת שאינה מאפשרת מתן שהות כזו. אם הנפגע יעמוד בסירובו - יינתן לכך משקל בהחלטה האם להמשיך את החקירה או לסגור את התיק.
במקרה בו התבסס חשד, כי חששו של הנפגע להיחקר מקורו בהפעלת לחץ חיצוני עליו, יהווה הדבר שיקול תומך מצד גורמי האכיפה לפעול לעודד את הנפגע לשתף פעולה. במקביל, אם עולה חשש כי לחץ זה מהווה עבירה, יינתן לכך מענה אכיפתי ככל הניתן. אם הנפגע עומד בסירובו, יסבירו לו גורמי החקירה באופן בהיר ובשפה ברורה, כי ייתכן שהדבר יוביל לסגירת התיק.
עוד קובעת ההנחיה, כי לפני קבלת החלטה על סגירת תיק, תיבחן האפשרות לגבות ראיות ממקור אחר כדי לבחון אם יוכלו לשמש חלופה ראייתית לעדות הנפגע. בהנחיה מודגש, כי אם סירב הנפגע לשתף פעולה בחקירה, לא יופעל עליו לחץ שתכליתו להביאו לשתף פעולה בניגוד לרצונו. ניתן לבצע פעולות לעידוד נפגע העבירה ולרתימתו לשתף פעולה בחקירה, מקום בו האינטרס הציבורי מצדיק זאת.
לדברי ניצן, ייתכנו מקרים שבהם עוצמת האינטרס הציבורי שבמיצוי החקירה, אם בשל נסיבות העבירה ואם בשל חשש ממשי מפני המשך ביצוע עבירות, יצדיקו התגייסות מיוחדת של רשויות האכיפה לעידוד נפגע העבירה לתת עדות. גם במקרים אלה אסור להפעיל לחץ, איומים, פיתוי או שכנוע בדרך של תחבולות ומניפולציות פסולות. מידת ההשתדלות של התביעה לעודד את הנפגע למסור גרסה, תיגזר בעיקר משיקולים כגון מסוכנות החשוד, חומרת העבירה ומעמדו הציבורי של החשוד.
כאשר החשוד הוא נבחר ציבור, עובד ציבור בכיר, דמות ציבורית בעלת השפעה רבה ו/או תפקיד בכיר, או שהוא מחזיק בעמדת כוח ומרות (למשל, קצין בכיר בצה"ל או במשטרה), יגבר האינטרס הציבורי במיצוי החקירה נגדו, בראש ובראשונה משום שמעמד בכיר שכזה יוצר סיכון לפגיעות עתידיות דומות - קובע ניצן.
כן מתייחסת ההנחיה למצב שבו מתלונן מסרב להעיד בבית המשפט ומפסיק לשתף פעולה עם ההליך לאחר שהוגש כתב אישום. במקרה כזה, תעשה התביעה מאמץ לעודד את הנפגע להמשיך ולשתף פעולה, תבהיר לו מהן זכויותיו בהליך ותנסה להרגיע את חששותיו. אם הנפגע עומד בסירובו, תיטה התביעה להמשיך בניהול ההליך, ככל שלהערכתה קיים סיכוי סביר להרשעה גם ללא עדות הנפגע. במקרים המתאימים יובהר לנפגע, כי קיימת אפשרות להביאו באמצעות צו הבאה, אך אין לעשות זאת במקרים בהם נראה, כי האינטרס האישי של הנפגע חזק מהאינטרס הציבורי שבהמשך ניהול ההליך.
