ביילין: המטרה מקדשת האמצעים?
כך פעל יגאל עמיר ורצח את רבין ז"ל. האם ביילין ואחרים הפרו החוק או המוסר הפוליטי להגיע לאוסלו? כעת הוא מגיש אוסלו מחודש שמחליש את מאמצי הממשלה להגיע לשקט. זה מותר בפוליטיקה הפנימית אבל הוא רץ למנהיגי העולם במימון כספי האירופאים (ואומרים גם הסעודים...) לשכנעם בחכמת הסכמו וללחוץ על ממשלת ישראל. האם מעשים אלה הם נגד החוק? לפי הבנתי את מכתבו של היועץ המשפטי, כן, אבל בשיקול דעתו, גזר להתייחס לענין כרגע, כתופעה פוליטית גבולית.
האם מעשי ביילין מנוגדים למוסר הציבורי/פוליטי המקובל במשטרים דמוקרטיים? בהחלט כן. האם עולה על הדעת שאמריקני היה מעז לעשות הסכם 'בין העמים' עם אנשי סאדם או בעבר עם מספר ממנהיגי וייטנאם הצפונית - במיוחד בזמן המלחמה? האם קיים ספק שהעם והתקשורת היו קמים נגדו בנוק-אוט פוליטי ודרישה לאכיפת החוק? אצלנו התקשורת מתעסקת בעיקר בהסכם ומעלימה עין מהאמצעים, מהדרך שבה בוחר ביילין... להגשים צדקו.
מה לעשות? לדרוש אכיפת החוק ומבצע חינוכי ללמד שקדושת המטרה אינה דוחה החובה להשתמש באמצעים דמוקרטיים חוקיים ומוסריים. בנוסף, לדרוש חופש התדרים... ביטול האגרה וחקירה בטענות רבים על אי איזון פוליטי וחוסר פטריוטיזם בתקשורת הנתמכת והמונופוליסטית השולטת בנו.
התקשורת ואנרכיה שלטונית!
אנשי התקשורת רוצים סקופים; הם המנוע לפרסים והתקדמות במקצוע. כך לכל מדליף, רכלן, הרואה יתרון למעמדו, החושב שהענין חשוב יותר מהתחייבויותיו על-פי החוק... הדרך היא פשוטה להפוך עבירה לחדשות היום ללא עונש.
נוסף על כך קיימת הפרה בוטה אחרת ויותר מסוכנת לדמוקרטיה ושלטון החוק, והיא הודעות פקידים בכירים, כמו לפני ימים, הרמטכ"ל שבקר בפומבי את החלטות הממשלה. התומכים בדעותיו ברכו אותו והמתנגדים בקרו אותו. כולנו היינו צריכים לגנות אותו; הוא המליץ לממשלה הנבחרת וכנראה לא קבלו כל דעותיו; העדיפו דעותיו של ראש השב"כ, ואז במקום לקבל הדין, הפך מרמטכ"ל של כולנו לפוליטיקאי מהשורה. התנהגות זאת מזיקה בראש ובראשונה לצה"ל, כלומר, לכולנו. הממשלה, שבתוכה יושבים אלו שעשו אותם הדברים, אחרי הצגת 'הגוולאט' הגיבה בסלחנות. כך היא הכשירה המשך 'המסורת' ההרסנית.
התנהגות זאת - הדלפות ולקיחת זכויות לא שלהם - הכל ללא עונש, מוסיפה לזילזול בדמוקרטיה והופכת אמונה בשלטון החוק לנכס של פריירים בלבד.
הערבים: ממיעוט לרוב
ויתור על יש"ע, חצי ירושלים... נחשבת כדרך להיפטר מהמון ערבים ביודעין שוויתור על השטח, בין היתר, מסכן בעליל את יכולתנו לעמוד נגד 'פרטנרים' שמשקרים ומפרים הסכמים. ערביי יש"ע אינם הבעיה הדמוגרפית שלנו; אין לצפות שבשלימות הארץ עד הירדן הערבים הגרים ביש"ע יהפכו לאזרחי ישראל. הם יהיו אזרחי המדינה הפלשתינית, ירדן, ותושבי קבע בישראל עם הזכויות המקובלות בעולם; יצביעו בבחירות לרשויות המקומיות אבל לא הלאומיות...
בעיית מספר הערבים היא בתוך הקו הירוק. בעוד כ-15 שנים תהפוך המדינה לדו-לאומית בדרך לערבית. מה לעשות כדי לשרוד כרוב בתוך הקו הירוק? בתחילה צריכים להחליט אם זו מטרתנו. דרוש משאל עם שיאשר או ידחה את המוסכם עם קום המדינה; שמדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי ומטרה זו מקודשת מאחרות. העם צריך לדעת שאם התשובה היא כן, עלינו לנקוט בצעדים לא כל כך נעימים כגון תמיכה ועידוד ילודה יהודית אבל לא ערבית, עידוד הגירה ערבית...
אם הרוב ידחה ישראל כבית לאומי של העם היהודי, ברור שיהיו השלכות לגבי המאבק עם הטרוריסטים. אז המטרה תהיה לקבל הבטחות, ערבויות שהמיעוט היהודי שיישאר יהיה שווה לרוב הערבי המתגשם. בנוסף אין משמעות לגבולות החלוקה היום; בשני הצדדים הערבים יהוו רוב.
אם אנו לא נתייחס לבעיה זו היום, המשמעות היא שבשקט קיבלנו התאבדות המדינה היהודית! התמקדות בזה בוודאי יותר חשובה מהתמקדות הציבור בשביתות, משכורות, שחיתות, שנאת אחים...!
