בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
תזונה נכונה זה לא רק מה לאכול, זה גם איך וכמה ● להלן עצות מעשיות של הגדול שברופאים - הרמב"ם - איך לאכול; מה לאכול; מאכלים מומלצים; מאכלים שיש להיזהר בהם
איך לאכול? - לא ישבע אדם. מילוי הקיבה יחייב התרחבותה והיא תתבלה. ואז לא יתעכל טוב האוכל.
- רצוי לא לשתות הרבה מים בזמן האוכל או אחרי האוכל. בוודאי לא משקאות אחרים מתוקים או תוססים למיניהם.
- כדאי לשתות קצת יין או מים עם מעט יין מהול.
- מומלץ לא לערבב מינים רבים של מאכלים בסעודה אחת.
- כדי שלא ירבה באכילה ותיפסק האכילה קודם השובע - וינצל.
- כי זה מתיש את הגוף שצריך להתאים את העיכול לרמות שונות.
- אחרי האוכל לא להרבות בתנועה אלא ימעיט במידת האפשר, כדי לא להגביר את חום הגוף ואז העיכול לא יהיה בחום טבעי.
- כשחם - ימעיט באוכל חם. כשקר - ימעיט באוכל קר. זאת כדי לשמור על החום הטבעי של הגוף.
- לאכול רק כשרעבים ולשתות רק כשצמאים. גם אם מרגיש רעב או צמא, ימתין מעט. כי לפעמים זה רק גירוי של הקיבה ולא אמיתי.
- להפסיק מן האכילה מעט לפני שחש שובע, מפני שלקיבה לוקח זמן לשדר תחושת שובע, ואז עלול לחוש בבטנו.
- כדאי להתאים המאכלים למזג האוויר. בימים חמים רצוי לאכול מאכלים קלים שאז אין הגוף מתייגע מדי בעיכולם. ולהפך - בימים קרים מאוד שפעילות הגוף בעיכול מחממת, אפשר לאכול מאכלים כבדים יותר.
- רצוי לאכול מאכלים המתאימים לטבעו. שלא יגרמו לגאזים, שלא יגרמו לצמא רב ושייהנה מהם.
- רצוי לאכול על קיבה ריקה, לאחר היציאה. ואמרו חז"ל: "הנצרך לנקביו ואוכל, דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו".
מה לאכול? - מוצרי חיטה - כדאי שיעדיף לחם מחיטה מלאה שלא קולפה ממנה הקליפה הפנימית לפני הטחינה, כך יהיו בלחם הסיבים שמאוד טובים לעיכול. ועל זאת אומר הרמב"ם שהוא טוב במאכלים.
ישתדל לא לאכול לחמים הנקראים פת נקייה. העשויים מחיטה נקייה (לחם לבן, באגטים ופיתות למיניהם). וכן כל הבישולים העשויים מחיטה נקייה. כגון: האיטריות למיניהן, וכל מה שדומה. לגבי כל סוגי החיטה והקטניות שאנו שמים בחמין, אלה - אם יתבשלו הרבה, טובים לאיצטומכא (קיבה). רק שבישולם בגוף רב יותר ולכן ירבה יותר במנוחה אחריהם. - בשר העוף - בשר העוף לסוגיו טוב. כי הוא קל יותר וממהר להתבשל.
מאכלים מומלצים הזיתים - מחזקים את הקיבה. מומלץ בחומץ. הצימוקים - משפרים את העיכול ומחזקים את הכבד. ביצים - מחזקות. אגסים - מחזקים הקיבה ומבטלים הצמא. הרימון - רימון מתוק סגולתו נפלאה וטוב לקיבה. השקדים - מסייעים לשינה טובה וטובים בבישול, השקדים הם המשובחים שבפירות. מחזקים הכבד והקיבה. טוב עם סוכר או עם צימוקים. הכרוב - נא או מבושל - מזכך את הקול ומסיר צרידות. הפלפל - מועיל לעיכול ודוחה המיותר מהקיבה. מאכלים שיש להיזהר בהם הלחם - לחם שלא החמיץ דיו, שהוא חסר מלח ולא נאפה טוב. אגוזים - לא להרבות בהם מפני שמעכבים הדיבור. לא מומלץ להרבות במיוחד לילדים. כל מה שהוא קשה לעיכול, מקשה בקיבה, וגורם תחושה רעה, הוא רע ויש להיזהר בהם. כל אחד לפי מה שמרגיש. אבל, מייעץ לנו הרמב"ם: מוטב לאכול מעט מאכלים רעים ולא לאכול הרבה מהמאכלים הטובים! עוד על הרמב"ם - [קישור]/
|
תאריך:
|
12/07/2009
|
|
|
עודכן:
|
16/08/2009
|
|
צפורה בראבי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
תזונה נכונה
|
19/01/10 12:19
|
|
אחת השגיאות הנפוצות ביותר בעברית של ימינו היא "שמונָה-עשרה" במקום "שמונֶה-עשרה". אין כמעט איש בארץ, המשתמש בצורת הנקבה הנכונה של המספר 18. הצורה התקנית שמונֶה-עשרה ממשיכה להופיע רק במקום אחד: במהדורות החדשות של קול ישראל. ביומני החדשות וברשתות הטלוויזיה, לעומתן, אפשר לשמוע, למשל, את החזאית הפופולרית מדווחת על "שמונָה-עשרה שעות אור באוסלו ובסנט-פטרבורג". הצורה הנכונה נעדרת כמעט לחלוטין מדבריהם של פוליטיקאים, מרואיינים, אנשי אקדמיה, משפטנים ואנשי ציבור. בדומה לכך, שומעים הרבה את הצורה המשובשת "שמונָה-מאות" במקום "שמונֶה-מאות". לכאן קשור גם הבלבול הישן בין "קריית-שמונֶה" לבין קריית-שמונָה".
|
|
|
במקביל לס. יזהר, ביכולת אפית דומה ובלהט מוסרי זהה, הניח משה שמיר אדנים רעיוניים אחרים להתפתחות הספרות העברית בשנות המדינה. בעוד שיזהר צמצם את תמונת השקף ההיסטורית שעל-רקעה התחוללה מלחמת 1948, וגם הצניע והעלים עובדות שהיו מסבירות את האירועים שקדמו לגירוש הערבים מחִרבת-חִזעה ומנמקות את נחיצות הפעולות שביצעו שם חיילינו, בחר שמיר לתאר את מלחמת תש"ח בדרך הרחבת השקף ההיסטורי במסורת הטולסטויאנית. ולכן השתמר בסיפוריו תיאור ספרותי מהימן יותר למלחמת תש"ח. ביריעה קצרה זו נסתפק רק באזכורן של שתי אמיתות שנחקקו בהכרת לוחמי תש"ח, אשר בכוחן להסביר מדוע לא כירסם בהם הפקפוק המוסרי בצדקת המלחמה שהטילה ההיסטוריה על דורם.
|
|
|
דוד גרוסמן כועס. הישראלים, הוא טוען במאמרו מן ה-17.06.09, מקבלים באדישות את "חיינו התקועים, נטולי התקווה... מתכרבלים... בחרדות, רפיון וצדקנות", מתמסרים ל"חידלון", ו"מתבצרים... בעילפון מתוק שנוסכות (בנו) פעימות הלאומנות, הצבאיות, והקורבניות". הם מתכחשים "לצרכים הלגיטימיים והתביעות הצודקות של הפלשתינים" ומסרבים להיענות למציאות "הדורשת גמישות ותעוזה וחזון". הם מסרבים לעשות כל "צעד ממשי לקראת שינוי אמיתי של התודעה", כדי להשיג שלום עכשיו.
|
|
|
חיים רמון פרש מהכנסת לאחר 26 שנים בהן כיהן כחבר הפרלמנט. בתחילה במפלגת העבודה ולאחר מכן במפלגת קדימה. פרישתו לוותה במסע יחסי ציבור שכוון, בין היתר, לבצע רהבליטציה לאיש רמון.
|
|
|
בין ארוחת שחרית לקניות שבת נתקלתי בכניסתי לאינטרנט במאמרו של דן לחמן "מטעם 7 / יצחק לאור", המצטט אחד משלושה שיריו של לאור הנקראים בפי משורר רדיקלי רגיש שירים ממלחמת לבנון:
|
|
|
|