|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
המצהירה שלא תתבע את רכוש חברהּ יכולה לתבוע
|
הוא חשש שחברה שלו תתבע את רכושו ● היא הצהירה במסמך שאין לה חלק ברכושו ולכן לא תתבע אותו ● היא תבעה ● בית המשפט? היא יכולה לתבוע
|
|
התחייבה שלא לתבוע את מחצית רכושו של בן זוגה. אז מה? [צילום: עכבר העיר]
|
|
|
|
|
"למרות המסמך שאין בכוונתה לחזור מההצהרה, אין התחייבות לא לעשות כן". כך פותח( יום ד' 26.11.08) שופט בית המשפט לענייני משפחה בתל - אביב, פאול שטרק - שכאילו בדווקא נותן גושפנקא רצינית לאמירתו אגב קריצה המפורסמת של ראש הממשלה המנוח לוי אשכול: " נכון, הבטחתי. אך לא הבטחתי לקיים" - את הפירצה דרכה משתחלת לבית המשפט תביעתה של בחורה שתובעת מהחבר הקודם שלה חלק מרכושו. זאת למרות שבמסמך שהכינה הצהירה כי אין ולא תהיה לה תביעה כנגד רכושו.
שנתיים לאחר שהתחילו "לצאת קבוע" עברה פלונית להתגורר עם פלוני. בעיקר בשל היותו הורה לילד פלוני לא רצה להתחלק עם פלונית ברכושו. לא בעודם יחדיו, ובטח שלא לאחר פירוד.
מודע לכך שבתי המשפט נוטים לקבוע יחסי שיתוף ממוני על "חבר וחברה" שניהלו משק בית משותף (מה שנקרא ידועים בציבור שניהלו משטר של שיתוף כלכלי) אלא אם כן הוכח שהשניים לא התכוונו להתחלק ברכושם, ביקש פלוני מפלונית כי תערוך מסמך בו תצהיר כי אין ולא תהיינה לה תביעות כנגד רכושו בשל הטענה שניהלו יחסי שיתוף. פלונית עשתה כרצונו והכינה מסמך בו הצהירה כי אין ולא תהיינה לה תביעות לשיתוף ברכושו של פלוני. יתירה מכך, בצוואתה יידעה את יורשיה כי מאחר ולא ניהלה יחסי שיתוף עם פלוני - אין לה חלק ברכושו.
לאחר קשר רצוף עליות ומורדות נפרדו דרכיהם, והצטלבו שנית בבית המשפט לענייני משפחה, בדיון בתביעתה כנגד רכושו בטוענה שמאחר וניהלו יחסי שיתוף הרי שיש לה חלק ברכושו.
פלוני הגיש בקשה למחיקת תביעתה על הסף. לדבריו, לא ייתכן שלאחר שנקט כל משנה זהירות אפשרי ו"הניח את הדברים על השולחן" הוא ייתבע בניגוד גמור למוסכם בין הצדדים.
לטענת פלונית, היות ואך היא הצהירה שלא תתבע את פלוני, ומאידך הוא לא התחייב לדבר, הרי שלא מדובר בחוזה אלא בהצהרה חד - צדדית שזכותה לחזור בה ממנה.
שופט בית המשפט לענייני משפחה בתל -אביב, השופט שטארק, קבע שיש לדון בבקשתה של פלונית. לדבריו, ייתכן שפלוני צודק - שאכן הצהרתה של פלונית היא מסמך מחייב שמונע ממנה לתבוע חלק מרכושו. אך מאידך, ייתכן שהצהרת פלונית אינה מחייבת כלל בשל היותה חד - צדדית. עוד מעיר השופט שאף אם ייקבע שהיה תוקף מחייב להצהרת פלונית, ייתכן שלאחר ההצהרה התהדקו הקשרים בין השניים וניתן לאמר שבמפורש או בהתנהגות ביטלו שניהם את תוקפה של ההצהרה והחילו על עצמם יחסי שיתוף, מה שפותח צוהר לתביעת פלונית. מכל מקום, כותב השופט, על הדברים להתברר, ואין סיבה לקבוע מראש שאין לדון בתביעה.
|
|
שנתיים לאחר שנוצר קשר רומנטי בין פלוני לפלונית הם עברו להתגורר יחדיו. פלוני לא רצה לחלוק את רכושו עם פלונית. לא עת הם יחדיו ובטח שלא עת ייפרדו.
הוא היה מודע לעובדה שבית המשפט נוטה להחיל על "חבר וחברה" שותפות כלכלית בדיעבד אם נראה שהם התכוונו להתחלק ברכוש (מה שנקרא ידועים בציבור שניהלו משטר כלכלי של שיתוף), מה שגורם לחלוקת רכוש בעת פרידה.
מאחר ובאם ישנן ראיות שבני הזוג לא התכוונו לחלוק ברכוש, לא מחיל עליהם בית המשפט שותפות כלכלית ביקש פלוני מפלונית שתערוך מסמך בו תצהיר שאין בכוונתה לתבוע חלק מרכושו. פלונית עשתה כן ובמסמך שערכה כתבה שבאופן בלתי חוזר היא מצהירה כי אין לה כוונה לתבוע חלק מרכושו של פלוני. אף בצוואה שהכינה לאחר מכן יידעה פלונית את יורשיה שאין לה חלק ברכושו של פלוני.
לאחר קשר רצוף עליות ומורדות נפרדו דרכיהם, והצטלבו שנית בבית המשפט לענייני משפחה בדיון בתביעה שהגישה פלונית, לחלק מרכושו של פלוני.
כנגד תביעתה הגיש פלוני בקשה למחיקה על הסף.
|
|
לדברי פלוני, המבקש, הוא היה מעוניין בהפרדת רכוש בינו לבין פלונית. מצידו הוא היה מעוניין שהכנסותיו תשמשנה רק אותו עצמו ואת בנו. לכן, משראה שהקשרים בינו לבין פלונית מתהדקים רצה להבהיר נקודה זו, ובלא שום תחבולה "שם את הדברים על השולחן" למען הסר ספק ולמניעת עימות משפטי עתידי וביקש מפלונית להכין מסמך בו תצהיר שאין יחסי שיתוף בין השניים ושאין ולא תהיה לה תביעה כלכלית כנגדו בטוענה של שיתוף.
לדבריו, אף פלונית חפצה במשטר של הפרדת רכוש והצהירה בפניו שאינה רוצה להיות סמוכה על שולחנו של איש. בטח שלא על של בן זוג.
פלונית היססה, אך לבסוף ערכה מסמך בו הצהירה שאין לה ולפלוני יחסי שיתוף כלכליים ושאין ולא תהיה מצידה תביעה כלכלית כנגדו בטוענה של שיתוף.
משכך, טוען פלוני, לא ייתכן שבניגוד גמור להצהרתה תתבע פלונית שיתוף בנכסיו. לכן יש למחוק את תובענתה על הסף.
פלונית מצידה טוענת, כי המסמך שערכה, בו הצהירה על כוונה בלתי חוזרת שלא לתבוע את פלוני אינו מהווה חוזה (מחייב). זאת משום שחוזה הוא הסכם בין אנשים בו ישנה תמורה לשני הצדדים.
לו היה המסמך קובע שעבור נכונותה שלא לתבוע את פלוני היא תקבל תמורה מסוימת ממשית או הצהרתית, אומרת פלונית, או אז היה בין השניים חוזה (מחייב), על פיו אל לה לתבוע. אך מאחר ומדובר בהצהרה חד – צדדית ששיקפה את רצונה בעת הינתן ההצהרה, הרי שכעת - עם שינוי רצונותיה - היא יכולה לפעול באופן חד – צדדי בניגוד להצהרתה שמלפנים. משכך, טוענת פלונית, יש לדון בבקשתה לחלוקת רכושו של פלוני בינו לבינה.
|
|
לדברי השופט, אף אם נאמר שחוזה (מחייב) יכול להיות גם מסמך בו רק צד אחד מעניק דבר לצד האחר על ידי מעשה או הימנעות ממעשה ומשכך נקבע כי בין פלוני לפלונית נכרת חוזה על פיו אל לה לתבוע חלק מרכושו, עדיין תיתכן אפשרות על פיה היא תוכל לתבוע חלק מרכושו. זאת באם יוכח שבפירוש או על ידי התנהגות החליטו השניים שבניגוד לחוזה הם כן ינהלו משטר כלכלי משותף. כך בהנמקותיו:
"למרות המילים המודפסות אין דבר המונע מצד המצהירה בכל שלב לאחר ההצהרה, לחזור בה. אילו הייתה הצהרה מקבילה מצד המבקש ייתכן קיום הדדיות בעניין, דבר שהיה מביא לכריתת ההסכם.
למרות המסמך שאין ב"כונתה לחזור מההצהרה" אין התחייבות לא לעשות כן. יש לבחון את התפתחות יחסיהם של הצדדים כדי לקבוע האם הייתה כוונה הדדית בכל הקשור לשותפות ברכוש."
השופט הדגיש שאין בכך שהשניים ניהלו חיים משותפים משום קביעה אוטומטית שהייתה כוונת שיתוף. לדבריו, ייתכן גם שפלוני בתמורה להצהרת פלונית נתן הבטחה מצידו שאף הוא אין ולא תהיה לו תביעה רכושית כנגדה. אם יוכח כי ניתנה תמורה שכזאת מצד פלוני, אומר השופט, אזי הוא צד לחוזה שיש לכבד את הסתמכותו על דברי הצד השני, ולמנוע מפלונית לתבוע חלק מרכושו. כך:
"...יצוין שלעומת האמור הנתבע רשאי להביא ראיה של "הסתמכות" ובכך בעצם הרע את מצבו הכלכלי, מעשה אשר בפני עצמו מביא להסכם מחייב..."
מכל מקום קובע השופט שטרק שאין בשלב זה וודאות לגבי מהותו של מסמך הצהרת כוונותיה של פלונית ושיש לבררו בעת הדיון העיקרי בתובענה. לדבריו, ייתכן שפלוני צודק בטענתו כי אל לה לפלונית לתובעו. אך זאת יש לברר ואין סיבה לנעול בפני התובעת את שערי המשפט.
|
|
בקשת פלוני למחיקה על הסף נדחתה. תביעתה של פלונית תידון בבית המשפט לענייני משפחה.
|
|
- בבית המשפט לענייני משפחה מחוז תל – אביב
- בפני השופט פאול שטרק
- באת כח התובעת ל.ה: עו"ד מגי הלפרין
- באת כח התובע ו. י. א: עו"ד פרס נאוה
|
|
|
- תמ"ש 057790/06 בש"א פלונית נ' פלוני
|
|
| תאריך:
|
14/07/2009
|
|
|
עודכן:
|
14/07/2009
|
|
מאיר הילזנרט
|
|
המצהירה שלא תתבע את רכוש חברהּ יכולה לתבוע
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
א מ רול
|
14/07/09 06:58
|
|
|
|
2
|
|
מרק
|
14/07/09 07:00
|
|
|
|
3
|
|
הראש
|
14/07/09 22:04
|
|
|
|
4
|
|
שמיל בן-אריה
|
16/07/09 07:28
|
|
|
|
5
|
|
שף ניקולאי
|
11/08/09 04:11
|
|
|
"...ניתן לקבוע, לפחות באותה מידה של סבירות, ולדעתי אף יותר מכך, שהסיבה לצריכת המים הגבוהה נעוצה בהשקיית הגינה ולא במד המים, שלא הוכח כלל ועיקר כי הינו "זייפן כרוני", אומרת ( יום ד' ה-1.7.09) חנה פלינר שופטת בית משפט השלום בתל -אביב בדחותה את תביעת הפיצויים והשבת הכספים שנטען לגביהם שנגבו שלא כדין.
|
|
|
|
|
"... עמדה האפשרות לסגת לביתו ולסגור אחריו את הדלת, וכן הייתה בידו האפשרות להשליך את הסכין לנקודה מרוחקת מהישג ידו של המנוח ולהתמודד עימו באמצעות ידיו...". האמור בשורות אלה הן האלטרנטיבות העומדות בפני מי שבא להורגך, כפי שמציעה שופטת בית המשפט העליון, מרים נאור (יום ה' ה-2.7.09), כפתרונות אידיאליים שלאחר מעשה לאבי סידריס שערער לבית המשפט העליון בשל 11 שנות מאסר שנגזרו עליו עקב הרשעתו בהריגת קרוב משפחתו הנרקומן, שהגיע גם מסומם וגם שתוי אל ביתו ובצעקות "אני אחסל אותך" שעט לעברו עם סכין מתנופפת.
|
|
|
|
|
"עתירת הנתבעים לפיצוי כספי בגין הרס המבנה הבלתי חוקי נוגדת את תחושת הצדק שכן משנקבע כי הנתבעים מסיגי גבול המה במגרש, אין הם זכאים לפיצוי כספי כלשהו בגין הריסת המבנה. הריסת המבנה במגרש בוצעה בעקבות הרשעת הנתבע בגין בנייה בלתי חוקית במגרש תוך הסגת גבולה של התובעת. היעלה על הדעת כי 'חוטא יהא נשכר'?". כך קבע (יום ה', 02.07.09) שופט בית משפט השלום בתל אביב, חיים טובי, בתביעה לדמי שימוש ראויים שהגישה עיריית תל אביב יפו כנגד מסיגי גבול אשר פונו בעבר בעקבות פסק דין חלוט.
|
|
|
|
|
"הגם שהתנהלותו של אפל ראויה לכל גנאי, וזאת משום שעל אף שהוא מנהל עסקים במליוני דולרים, אין דרך נראית לעיין לשייך לו נכסים ספציפיים או כספים, וכל העיקולים שהוטלו עליו העלו חרס, יש לדחות את בקשתו של רום לעיקול נכסיו של אפל". כך קבע (יום ב', 29.6.09) רשם בית המשפט המחוזי, השופט שמואל ברוך, בבקשת עיקול שהגיש זאב רום על נכסיו של דוד אפל, בתביעה שמתנהלת בין השניים בסכסוך עסקי. הרשם ברוך דחה בקשה זו, לא בלב קל, וזאת בהתקיים "השתק שיפוטי" בנדון, קרי - העלאת טענות הסותרות חזיתית "בצורה בוטה" זו את זו, על-ידי דוד רום. בהליך אחד גרס רום כי מקור חובו הנטען של אפל כלפיו, על סך שלושה מיליון שקלים, הינו בהלוואה שהלה הלווה לו, ובהליך אחר גרס כי מקור החוב בעמלה עסקית שגבה אפל, ואשר רום ואפל אמורים להתחלק בה שווה בשווה. השופט ברוך סקר את דוקטרינת ההשתק השיפוטי וקבע כי משמעלה בעל דין טענות עובדתיות סותרות בהליכים שונים באותו עניין, הוא מושתק מלהעלות טענה סותרת לטענה קודמת שהעלה, גם אם הטענה הקודמת שהעלה לא בהכרח התקבלה בבית המשפט, וזאת מכוח עיקרון תום הלב. בקשת העיקול נדחתה, עם זאת, ביטול בקשת העיקול הושהה ב-14 יום בכדי לאפשר לרום לערער.
|
|
|
|
|
"בשולי הדברים אציין, כי דומה שתקלה דוגמת זו שאירעה במקרה שלפנינו יכולה הייתה להימנע בקלות, אילו בהודעות שנשלחו למערערים היה מצוין במפורש התאריך האחרון לתשלום דמי הפיתוח כשהוא מותאם למועד הזכיה במכרז", כותבת (יום ג' 30.6.09) נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, בהחוותה את דעתה על ניסוחי המנהל המעורפלים, חוות דעת שמעוררת שתי תהיות מרכזיות, שכל אחת מהן מעוררת תת-תהיה וכולן יחדיו מעוררות קושיה של ממש:
|
|
|
|
|
